דברי צבי פד

דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו עכ"ל א"כ באבוס של כלי אסור דהוי רק חדא גזירה אטו אבוס של קרקע כשמתכוין הוי איסור דאוריית' אבל אם שוחק על הקרקע באגוזים אינו וודאי שיעשה גומות ולכן בשולחן מותר' דהוי גזירה לגזירה

שם ס"ק י"ב המח"ש מפרש דברי המג"א שבא לתרץ קוש' הרב"י על הרמב"ם שנתן ג"כ הטעם שאין עושין גרף ובגמ' שבת דף מ"ג ע"א נתן טעם דאסור לבטל כלי מהיכנו ע"ש וצ"ע דבסי' ש"ח ס"ק ס"ב כתב מג"א דאין עושין גרף של רעי אפי' לא עשה כדי להוציא ע"ש א"כ קשה בשבת שם דפריך הגמ' לר"ח דסבר אין מבטלין כלי מהיכנו ממתניתין נותנין כלי תחת הדלף ומשני הגמ' בדלף הראוי ולדעת המקשן דמותר לבטל כלי, מהיכנו מוקי בדלף שאינו ראוי הא א"א לאוקמי הכי דהא אין עושין גרף של רעי כתחלה אפי' אם אין כונתו להוציא א"כ אפי' אי אמרי' מותר לבטל כלי מהיכנו צריך לאוקמי בדלף הראוי

שם סעיף ד' המשמר כו' יטול צרור צ"ע בשבת דף פ"א צרור או אבן כו' ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה ופי' רש"י דלא טרח אינש למישקל צרור משום עוף להבריחו והרמב"ם בפ' י"ח מהל' שבת הל' י"א פסק כראב"י א"כ קשה ה אמאי גזרי' הכא שמא יטול צרור להבריח לעוף דהא אין דרך ליטול צרור לעוף

שלט מג"א ס"ק ב' א' כו' לפני כ"ג כו'. נר' דלמ"ש מג"א בס' של"ח ס"ק א כיון דלחולה שרי כ"ש לדבר מצוה א"כ לק"מ ששם הי' מצוה שלא יישן הכ"ג

שם ס"ק ג' אין כו וכ"מ בגמרא שבת כו'. פי' מחה"ש דא"א דאין עונשין בשבת אפי' במידי דלאו מלאכה תקשי היכי מוכיח הגמ' שם דמקלקל בהבערה חייב דילמ' הא דאסרה תורה שריפת בת כהן משום דאין עונשין בשבת אפי' במקלקל דלאו מלאכה ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דתוס' שבת דף ע' ע"א ד"ה הבערה כו' וא"ת והא איצטריך למיכתב לא תבערו כו' וי"ל דהוי מצי למיכתב בלישנא אחרינא ע"ש וכיון דילפי' מלא תבערו בכל מושבותיכם שאין שורפין בת כהן ומשום דכתיב לא תבערו ולא כתב בלישנא אחרינא מוכח דעובר על הבערה בלאו או לחלק א"כ שפיר מוכח דאם שורף בת כהן עובר על לא תבערו ושפיר מוכח דהמקלקל בהבערה חייב והא דפסק הרמב"ם דאפי' בשאר עונשין דליכא חילול שבת נמי אין עונשין וכתב המ"מ שאסור מדאורית' נר' לפרש דביבמות דף ו' ע"ב איצטרך לא תבערו להבערת בת כהן משום דהוי אמרי' דשריפת בת כהן דוחה שבת מק"ו ע"ש א"כ הא דאסרה תורה שריפת בת כהן לאו משום חילול שבת דהא מוכח מק"ו דמיתת ב"ד דוחה שבת א"כ ליכא חילול שבת א"ו שגזירת הכתוב שאין מענשים בשבת אפי' במידי דלאו מלאכה ואפ"ה מוכח הגמ' בשבת שם שפיר מהבערת בת כהן דמקלקל בהבערה חייב כמו שכתבו תוס' שם דף ע' דמדלא כתיב בלישנא אחרינא משמע דעובר בהבערת בת כהן על לא תבערו

שם ונ"ל דמה"ט כו'. ואפשר לחלק דשם בסנהדרין שהיו דנין נמי דיני נפשות וביום שהיו גומרים הדין היו הורגים ומענישים שלא לענות דינו כדאית' במ"ק דף י"ד ע"ב מש"ה באו לחשד שעוברים על איסור דאורית' אבל בזה"ז שאין ב"ד דנים רק דיני ממונות וחליצה וכיוצא שאין אסור אלא מדרבנן כדאית' בביצה דף ל"ו ע"ב נוכל לומר דלא חיישי' לחשד

שם ס"ק ח' ואין כו' מאי פריך כו'. ולא הבינותי דהא בפסחים דף ד' ע"א ובנזיר דף ה' ובכמה דוכתי דמקצת היום ככולו א"כ שפיר פריך הגמ' מ"ט דרבנן כיון דמקצת היום ככולו א"כ אם מת ביום ל' אמאי הוי כיום שלפניו ומשני הגמ' דצריך להיות ומעלה ע"ש בגמ' וצ"ע על הב"ח והש"ך דכתבו דכ"ט י"ב תשצ"ג הוא חודש ובמגילה דף ה' ע"א אמרי' שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר עד חודש ימים וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהל' קדוש החוד הל' א' חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה תשצ"ג חלקים וא"א שר"ח יהי' במקצת היום שימים אתה מחשב לחודש וא"א מחשב שעות עכ"ל והכא גבי פדיון כתיב ומבן חדש וצריך להיות ימים מלאים ולא כלה החודש בכ"ט י"ב תשצ"ג

שם ס"ק י' מה כו' הקשה היש"ש כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבשבועה דמדאוריית' אסור למכור אין מכירתו כלום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כמו שסבר רבא בתמורה דף ד' ע"ב אבל הדינים הנזכרים בסי' זה אסורים מדרבנן כדאית' בביצה דף ל"ז ובאיסור רבנן נוכל לומר דגם רבא סובר אי עביד מהני וכ"מ בתמורה דף ו' דמוקי הגמ' פלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר"א ור' יוחנן ברבית קצוצה דרבא דסבר לא מהני סבר כר"א דרבית קצוצה יוצאה בדיינין אבל אבק רבית ע"י מכר כמו שפירש"י שם דהוי דרבנן כדאית' בב"מ דף ס' ע"ב וביו"ד סי' קס"א סעי' א' גם ר"א סובר שם דאין יוצאה בדיינין א"כ ש"מ דר"א דסבר כרבא דלא מהני מודה דבדרבנן מהני

שמ הרב"י מקשה על הר"ן שפוסק כר"א בשבת דף צ"ד ע"ב דביד חייב דלחומרא עבדינן ותמה הרב"י כיון דחכמים נמי אסרי מה שייך לומר לחומרא עבדינן עכ"ל ולפענ"ד אפשר לומר דנ"מ דשם בגמ' תני' פירשו רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור משום דבלא פירשו רובן בכלי חייב ולכן גזרי' בכלי בפירשו רובן אבל ביד דבלא פירשו רובן דאינו חייב לרבנן לא גזרי' בפירשו רובן אבל לר"א דסבר דבלא פירשו רובן אפי' ביד חייב ה"נ דגזרי' בפירשו רובן דאסור ביד א"כ שפיר כתב הר"ן דפסקי' כר"א דביד חייב בלא פירשו רובן א"כ ממילא בפירשו רובן נמי אסור ביד משא"כ לרבנן דפטרי ביד בלא פירשו רובן