דברי צבי פג

מטמאים טומאת אוכלין והתולש ממנו בשבת חייב חטאת ופי' רש"י יבשו באילן חייב חטאת אם לא יבשו עוקציהן וא"כ ע"כ צ"ל הא דלא פריך בש"ס בעירובין ביבש שמא יעלה ויתלוש דידע דמיירי ביבשו גם עוקציהן דליכא חיוב חטאת עכ"ל ולפענ"ד נר' לתרץ דהא בעירובין שם מתרץ הגמ' כאן בשגזעו מחליף כו' ופריך הגמ' גזעו מחליף יבש קרית לי' אלא ל"ק כאן בימות החמה כו' וא"א דיש חילוק בין יבשו עוקציהן ללא יבשו לישני הגמ' כאן ביבשו עוקציהן כו' דהא ע"כ אפי' בלא יבשו עוקציהן נמי אין גזעו מחליף דהא בחולין שם מדמי הגמ' מה דאמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן לאבר המדולדל בבהמה דאין מעלין ארוכה ע"ש ותאנים שצמקו באיביהן מיירי שלא יבשו עוקציהן כמו שפי' רש"י שם והי' יכול הגמ' לתרץ דאילן יבש אסור מיירי בלא יבשו עוקציהן ולא קשה קושי' הגמ' יבש קרית להו דהא שפיר מקרי יבש דהא שמואל דאמר תאנים שיבשו באיביהן מיירי שלא יבשו עוקציהן וקרי לי' יבש א"ו דפשיטא לגמ' דהברייתא דקתני יבש מותר מיירי אפי' בלא יבשו עוקציהן וצ"ע ע בתוס' שבת דף ק"נ ע"ב ד"ה במחובר שכתבו דיבשו הן ועוקציהן מטמא טומאת אוכלים וצ"ע דהא אפי' בלא יבשו עוקציהן מטמא טומאת אוכלין כמו שפי' רש"י בחולין שם וכמו שכתבו תוס' הכא

שם ס"ק ב' אסור כו' ולדעת המ"מ כו'. צ"ע בשבת דף קנ"ד ע"ב פריך הגמ' על רבה דמשפשף לברי' אגבא דחמרא מאילן דאסור צדדים ע"ש וא"א דיש חילוק בין צדדי בהמה לצדדי אילן מאי פריך הגמ' מאילן לבהמה דלשפשף על צדי בהמה אין דרך תשמישו

שם ס"ק י"א יקוץ כו' וכ"ת הא נמי יכול כו'. צ"ע דהא וודאי ליכא למיחש שיקוץ במזיד אלא דחיישי' שבשוגג יקוץ וכן פי' רש"י סוכה דף ל"ז ע"ב כי מורח לי' מנשי ותליש ואכיל א"כ א"ת דמותר לנשכו בפיו חיישינן דלמא מנשי ויקוץ ביד

שם ס"ק י"ד התולש כו' דלא כע"ש. עי' מחה"ש שע"ש מקשה דפיון דגם ביבשים איכא תולש למה כתב בסעי' ג' עשבים בין לח בין יבש מה הפרש בין לח ליבש ומתרץ המג"א דבעשבים ליכא ביבש משום תולש ע"ש וצ"ע דא"כ קשה קושי' ע"ש בסעיף א' באילן בין לח בין יבש מה הפרש בין לח ליבש דבאילן חייב ביבש אפי' יבשו עוקציהן כמו שכתב מחה"ש

שם ט"ז ס"ק ט' ממעכן ברגליו ואע"ג כו'. לפמ"ש הרב"י בשם הר"ן הובא במחה"ש דאם א"א למעבד בצנעה שרי בפרהסי' א"כ לק"מ דכיון דיש היתר גם בפרהסי' שפיר מתורץ בצנעה דטוב לעשות בצנעה מלעשות בפרהסי'

שלז מג"א ס"ק א' בין כו' של שיש כו'. וצ"ע אמאי אסור בשל שיש דהא בשל שיש לא עביד חריץ כמו שפי' רש"י שבת דף כ"ט ע"ב ד"ה דשישא ובמקום דעביד חריץ נמי ליכא איסור דאוריית' כמו שפי' רש"י דף מ"ו ע"ב דחופר כלאחר יד הוא דחופר דהוי תולדה דחורש ה"מ חופר במרא וקרדום עכ"ל ואע"ג דבדף כ"ט אמרי' דגזרי' עלית' דשישא אטו עלית' דעלמא התם קאי אליבא דר"י דסבר דבר שאין מתכוין אסור כמו שפי' רש"י שם אבל לדידן דפסקי' כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר רק באינו של שיש אסור דהוי פסיק רישא קשה לומר דגזרי' גזירה לגזירה דהא כמה פוסקים סוברים דפסיק רישא בדרבנן מותר כמ"ש מג"א בסי' שי"ד ובסי' רנ"ג ס"ק מ"א כתב מג"א להקל גבי פסיק רישא באמירה לא"י ע"ש

שם ס"ק ז' אסור כו' ולא יכריע כו'. צ"ע במשנה שבת דף קמ"ב ע"ב האבן שע"פ החבית מטה על צדה כו' אמאי מותר הא מחפיר את הארץ ואין לומר דמתניתין מיירי שקרקע מרוצף א"כ אדתני בסיפא היתה בין החביות מגביה הו"ל לחלק בדין דרישא בין מרוצף לשאינו מרוצף צריך להגביה ואפי' במרוצף נמי קשה אמאי מותר להטות נגזור מרוצף אטו שאינו מרוצף כמו בס"ק א' בקרקע של שיש

שם ט"ז ס"ק ג' שלא כו' מקלקל כו'. צ"ע דהא גם במקלקל אע"ג שפטור מ"מ אסור א"כ אסור בפסיק רישא כמ"ש מג"א וכמ"ש הרב"י בסי' שי"ד בשם הר"ן וכן אית' בכמה דוכתי דלא כרש"י בשבת דף קמ"ו דאין במקלקל איסור ע"ש ובלא"ה נוכל לומר דהכא אסור דהא הקסמין ראוי' לחצוץ בו שיניו והמכוין לקטום לחצוץ שיניו חייב כמו שכתב מג"א סי' שכ"ב ס"ק ד' ולהכי באינו מתכוין אסור

שם סעיף ב' צ"ע בשבת דף צ"ה ע"א הרוצה לרבץ כו' והאידנא דסבר לן כר"ש ע"ש משמע דמעיקרא קאי אליבא דר"י דדבר שאין מתכוין אסור וקשה א"כ היכי שרי לרחוץ פניו ולרבץ והבית מתרבץ מאליו הא דבר שאין מתכוין אסור ומאי מהני שמתרבץ מאליו

שלח הרב"י תמה על הטור שכתב דלהרי"ף שמתיר במשמיע קול ואינו מכוון לשיר מותר להטיף מי ארג לחולה ומקשה הרב"י דלר"ת ג"כ מותר דבריית' שלימה היא מטיפין מי ארג לחולה בשבת עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דבעירובין דף ק"ד ע"א פריך אביי לרבה דאמר לא אסרו אלא קול של שיר מדתני' מטיפין מי ארג לחולה לחולה אין לבריא לא ה"ד לאו דנים וקא בעי דליתער ומתרץ הגמ' לא דתיר וקא בעי דלינים ע"ש א"כ משמע דאביי סבר כעולא דמשמיע קול אפי' אינו של שיר אסור דמוקי לבריית' דמטיפין בנים וקא בעי דליתער אבל בתיר וקא בעי דלינים אפי' לחולה אסור א"כ שפיר כתב הטור דלרי"ף דפסק כרבה דמותר לחולה בתיר וקא בעי דלינים כמו שמתרץ הגמ' אליבא דרבה אבל לר"ת דפסק כעולא אסור בתיר וקא בעי דלינים אפי' לחולה

שם מג"א ס"ק ז' שלחן שרי וצ"ע כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבשבת דף ק"מ ע"ב פי' רש"י ד"ה ארישא