דברי צבי סח

שם מג"א ס"ק ז' מקצת כו' דשאני כיבוי כו'. וצ"ע בשבת דף ק"נ ע"א מתקיף ר"א אמירה לא"י שבות ופי' רש"י וכבר סתמה רבי א"י שבא לכבות אין אומרים לו כבה ע"ש וא"א דכבוי חמור ע"י א"י יותר משאר שבותין מאי פריך ר"א מכבוי מאמירה לא"י לשכור פועלים דהא ס"ד דרך כבוי אסור דחמיר וצריך לאשמעינן דגם לומר לא"י לשכור פועלים אסור

שם ס"ק ט"ו אין כו' אסור לפדות כו'. צ"ע דהלואה דאסור בגמ' דף קמ"ח משום דהלואה משמע לזמן מרובה גזרי' שמא יכתוב וכמו דאיתא בש"ע ומה שאסור לפרוע צריך לומר דגזרי' שמא ימחוק ולהכי בלשון שאלה וחזרה מותר א"כ קשה בפדיון הבן דלא שייך שמא ימחוק למה אסור הא ם הוי כמו בהחזרה בשאלה

שם ס"ק ט"ז זימן כו' דשרי בשל מצוה. וכתב מחה"ש ובגמ' דף קמ"ט ע"א דאסור היינו סעודה שאינה של מצוה כו' וצ"ע דא"כ יכול הגמ' שם לומר דאיכא בינייהו לטעם שמא ימחוק לטעם שמא יקרא בשטרי הדיוטות לקרות בכתב על סעודת מצוה דהא בוודאי לטעם שמא ימחוק אסור אפי' בסעודת מצוה כמו שנראה מדברי הב"ח דאם הבעל הסעודה קורא אסור משום שמא ימחוק אפי' בסעודת מצוה ומג"א לא השיג על זה וכן משמע מגמ' שם דמדמה גזירה שמא ימחוק לגזירה ללא יקרא לאור הנר דאע"ג דהוי מצוה אסור

שם ס"ק כ"ט אסור כו' חסום פרתי כו'. צ"ע מאי מקשה מחסום פרתי כיון שפרה של ישראל אסור כמו שאסור ליתן בשבת לא"י בשר שיבשל לעצמו אפי' אין מזונותיו עליו כמו שמסיק המג"א כיון שהישראל נותן לו משלו ע"כ ניחא לי' שיאכל א"כ ה"נ כשישראל נותן לו הפרה ואמר חסום מסתמא ניחא לי' לישראל ובכה"ג אסור אפי' אין מרבה לו. שכר כשחסמו

שם ט"ז ס"ק י"ד בכדי כו' ולענ"ד לפרש כו'. ומהרש"א בח"א מפרש אע"ג דהרהור מותר וגם שגג בהרהור דאמר ונזכר מדת חסידות הוא עכ"ל והרי"ף והרא"ש גורסי' ונמלך עלי' לגודרה בשבת ונזכר שהוא שבת ע"ש משמע שלא הי' ידע מתחלה שהוא שבת דלא כט"ז שכתב שידע ששבת הוא

שח הרב"י מקשה על הרמב"ם שלא כתב קורנס של בשמים רק קורנס של נפחים ע"ש לפנינו ברמב"ם פרק כ"ה הלכה ט' איתא קורנס של בשמים ע"ש וצ"ע בשבת דף קכ"ב ע"ב דאמר ר"י קורנס של אגוזין לפצוע בו אגוזין ע"ש דקשה מאי איצטריך מתניתין לאשמעינן דכלי שמלאכתו להיתר דמותר לצורך גופו דהא אשמעי' זה ממתניתין דף קכ"ד דכל הכלים ניטלין לצורך ואפי' לרבה שם מותר כלי אפי' מלאכתו לאיסור לצורך גופו מכ"ש דמלאכתו להיתר

שם מג"א ס"ק א' אסור כו' נעשה בסיס כו'. פי' מחה"ש דהיינו אם ההיתר חשוב יותר ע"ש ולפענ"ד אפשר דהכא אפי' אם שאר סכינים חשובים יותר מסכין של סופרים אסור דמוקצה מחמת חסרון כיס כיון דמקפיד עלי' להיות תחוב בנדן שלא יתקלקל ועל שאר סכינים אע"ג שחשובים יותר אין מקפיד עליהם כ"כ שתחובים בנדן ולהכי הוי הנדן בסיס לדבר האסור

שם ס"ק ז' ולהניחו כו' דאפי' שכח כו'. מקור דין זה מתוס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה אבל כו' ע"ש שמיירי שניטל בהיתר לצורך גופו ומג"א כתב מסברא דאפי' בשכח מותר ומסופק אני בשכח ונטל צרורות או אבנים או כלי שמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור לטלטל אפי' לצורך גופו ומקומו אם שכח ונטל בידו אי מותר לטלטל להניח לאיזה מקום שירצה ובסי' של"א בס"ק ה' כתב מג"א דמותר לטלטל הסכין של מילה לאחר המילה להחזירו וכתב לפי שטלטל בהיתר מותר להחזירו למקום שירצה ע"ש

שם ס"ק י"א ושופר כו' התוס' בשבת כו'. צ"ע בדברי תוס' שם ד"ה סנדל שכתבו דהא דקתני ביצה דף י"ד ע"ב זה הכלל לא קאי אלא אמנעל שאינו תפור ע"ש וצ"ע ע דבמתניתין בביצה שם קתני בהדיא דאין משלחין מנעל שאינו תפור וזה הכלל קאמר בגמ' שם דאתי לאתויי תפילין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' יו"ט ובש"ע סי' תק"א

שם ס"ק ט"ז שלא כו' ומיהו בסי' של"ז. ואפשר לחלק דהתם אין איסור אם לא יכבד הבגדים אבל הכא אם מפנה החרסים עושה איסור טלטול ולהכי אסור לפנות אף אם ישבר דרך הלוכו ועי' במ"ש בסי' של"ז בט"ז ס"ק ג' דשם אסור באינו מתכוין משום דבמתכוין לקטום קיסם לחצוץ שיניו חייב כמו שכתב מג"א סי' שכ"ב ס"ק ד'

שם ס"ק י"ז שנשברה כו' דלא כהרב"י כו'. עי' מחה"ש דהרב"י סובר בנשבר מקצת צריך מעין מלאכה ראשונה וצע"ק דתוס' שבת דף קכ"ד ע"ב ד"ה רבא דאי בשנשבר בשבת האמר בפ' נוטל דרבא א"ל מוקצה ע"ש ואי כדברי הרב"י דאפי' בשנשברו בשבת כההיא דסעי' ו' אפ"ה בנשבר מקצת אסור א"כ לא צריך תוס' לומר דרבא א"ל מוקצה דהא אפי' ל"ל מוקצה נמי אסור דדילמא החרס הנמצא הוא מהכלי שעדיין קיים ונשבר מקצת

שם ס"ק ל"ז קוץ כו' כ"כ בה"ג. עי' מחה"ש דלבה"ג גם במתכות איסור תורה ע"ש ולא זכיתי להבין דבשבת דף מ"ב ע"א פריך ואי ס"ד סבר כר"ש אפי' של עץ נמי ומשני במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר שמואל כר"י ע"ש וא"א כדעת בה"ג דלהכי בשל עץ אסור דאין מזיק כשהיא אדומה יכירו בה מאי פריך אפי' של עץ נמי דכיון דליכא היזק שפיר דאסור דמלאכה שאינה צריכה לגופה אסור אפי' לר"ש לכתחילה כדאי' בסי' רע"ו רע"ז ועי' בט"ז סי' רע"ח ובסוף סי' של"ד גם קשה מאי משני דשל עץ אסור דסבר כר"י הא בשל מתכות נמי איסור דאורייתא ואפ"ה מותר לכבות משום היזק והו"ל לגמ' לשנות דבשל עץ ליכא היזק ועי' בהר"ן שם ועי' מה שכתבתי בסי' תקי"ח בט"ז ס"ק ג' ע"ש

שם ס"ק נ"א שהם כו' ומשמע מזה כו'. פי' מחה"ש דאל"כ