דברי צבי סז

שלא מל דעושה לדעת עצמו מותר אפילו בגוונא היכא דאסור בקטן

שה מג"א ס"ק א' לנוי כו' והב"ח פסק כהתוס' שאוסרין. עי' במחה"ש ולפענ"ד קשה על רש"י מגמ' שם בשבת דף נ"ב שאית' שם במתניתא תנא כרוכין למשוך וא"א כדעת רש"י שר"ה מתיר לנוי א"כ היכי ר"ה מתרץ הברייתא דתנא כרוכין למשוך דמשמע דרק בכה"ג שבשביל שיכול להכניס ידיו בין הכרך דמותר אבל לנוי אסור

שם ס"ק ז' אין כו' ליכא שביתת בהמתו כו'. הרב"י כתב כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עלי' עובר על שביתת בהמתו

שם ס"ק י"א צער ב"ח כו' יכול להפריחן כו'. פי' מחה"ש דלא הוי ביטול כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ע"ש וצ"ע בשבת דף מ"ג ע"א אסרי' בעודן עליו ביה"ש כמו שכתב מג"א בסי' ש"ח ס"ק ט"ו וא"א דלא הוי מבטל כלי מהיכנו כלל אפי' לפי שעה אמאי אסור בעודן עליו ביה"ש הלא לא הוקצה כלל בעודן עליו

שם צ"ע על הרע"ב מברטנורא שבת פרק ה' משנה ב' שפי' שצריך קשירה מע"ש דגלי דעתי' שהחמור צריך לו לחממו ובשבת אסור לקשור שמשתמש בבעלי איים ע"ש למה צריך לב' טעמים כיון דבשבת א"א לקשור לא צריך הטעם דגילוי דעת

שו סעיף א' ממצוא כו' וי"א כו'. צ"ע אמאי כתב וי"א דנר' דהכל מודים בזה וכן נר' מתוס' שבת דף קנ"א ע"א בד"ה אין כו' ובתוס' גרס אין מחשיכין וי"ל דאיירי בבהמה שאינה יכולה לבוא ברגלי' דאסור לטלטל בע"ח ע"ש ובסי' ש"ז סעי' ח' שאפי' אין בו אלא איסור דרבנן לעשותו אסור להחשיך להביאם ומה שכתב הטור והרא"ש מחשיכים להביא בהמה מיירי בבהמה גדולה שיכולה לילך וצע"ק דברי"ף איתא אין מחשיכין ובר"ן וברא"ש אי' מחשיכין ע"ש

שם סעיף ח' הרהור כו' משום עונג שבת כו'. מדברי רבינו יונה שהביא הרב"י משמע שמחלק שמה שאמר בגמ' דמותר להרהר היינו באין לו טרדה ודאגה וביש לו טרדה ודאגה אסור להרהר וזה שאמר במכילתא כאלו כל מלאכתך עשוי' ועי' בעט"ז

שם מג"א ס"ק ט"ו לפסוק כו' וכ"מ בעירובין דמקנא רשותא כו'. פי' מחה"ש דב"ה ס"ל בעירובין שם דמותר דהוי סלוק רשות אבל במיקנא רשות מודים ב"ה דאסור וצ"ע דהוצאה מרשות לרשות הוי צורך שבת ולצורך שבת מותר כמו שכתב המג"א בסי' שכ"ג

שם וה"ל כההיא דשואל כו'. צ"ע דהא במתניתין שם דף קמ"ח אית' ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו משמע דהוי משכון גמור

שם ס"ק כ"ח מצוה כו' ואע"ג דא"א לו לאדם כו'. צ"ע דבסי' קכ"ח סעי' מ"א איתא דמי שיש לו בת שהמירה דתה או שזנתה אין מחייבין אותו לקדשו כי אבי' היא מחללת ע"ש וכיון שגם אביו מתחלל עבורה אפי' אם אבי' ישראל מ"מ שייך הוא בגווה ולכן מותר לחלל שבת דהוי כמו שאומרים לו חטא בשביל שיזכה הוא עצמו

שם ס"ק כ"ט חוץ כו' ובחולין דף ה' פירש"י כו'. לא מצאתי ברש"י שם ששבת חמור מע"ז רק, משמע שם ששוים הם וצ"ע ביו"ד סי' ב' סעי' ה' מבואר דמחלל שבת דהוי כעובד ע"ז הוא רק במחלל בפרהסי' דהיינו בפני עשרה מישראל כמו שכתב הפ"מ שם אבל עובד ע"ז הוי מומר אפי' עובד בצנעה כמו שכתב הש"ך שם ס"ק י"ז א"כ אפשר דמותר הכא לחלל שבת בצנעה כיון דהפוסקי' דלהכי אסור לחלל שבת דהוי כעובד ע"ז ובצנעה לא הוי כעובד ע"ז ועוד נראה דהכא אפי' בפרהסי' לא הוי כעובד ע"ז דהא דאמרי' דפרהסי' הוי כע"ז משום כשעושה בפרהסיא ביד רמה את ד' מגדף אבל הכא דהכל יודעים שעושה עבירה לשמ' ומחלל שבת להציל מעבירה לא הוי חילול השם רק מקדש שם שמים בזה

שם כדאי' ריש כתובות. ופי' מחה"ש דפריך הגמ' שם ולדרוש להו דאונס שרי הרי אע"ג דיעבדו באונס איסור ערוה מ"מ מקשה דלדרוש דשרי שלא תעקר תקנתא דרבנן ע"ש ולא אוכל להבין דתוס' שם בד"ה ולדרוש מתרץ ר"ת דאין חייבין על בעילת מצרי ותוס' מתרצים דהאשה היא קרקע עולם ולא הוי גילוי עריות ואפי' חילול השם ליכא וכן כתב בשיטה מקובצת שם דאע"ג דבשעת השמד אפי' ערקתא יהרג כו' אבל משום דאשה קרקע עולם אין איסור ע"ש א"כ אין ראי' משם דשם לא הוי איסור אבל בסי' שכ"ח מיירי שרוצה לאנסו לעבור עבירה גדולה

שז סעיף ג' אסור כו' ואם אצטרך כו'. הרב"י כתב שזה נלמד מחמץ בסי' תמ"ח סעי' ד' ע"ש א"כ דלמה שכתב המג"א שם שרשאי לומר ואקחנו ממך אחר הפסח דהיינו שמבטיחו שוודאי יקנה ממנו וכן כתב המקו"ח שם וט"ז כתב שם שיוכל לומר לו אתן לך ריוח וכן כתב הח"י שם א"כ ה"נ בשבת שרי לומר כן

שם סעיף י"ב זימן כו' גזירה שמא יקרא כו' הרי"ף והרא"ש בשבת דף קמ"ט הובא בהרב"י כתבו דאפי' לטעם שמא ימחוק נמי אסור בכותל גבוה כמו בלא יקרא לאור הנר דהלכה כרבה אפי' גבוה שאינו מגיע לשם ע"ש. וצ"ע שם דפריך הגמ' לשמא ימחוק לא חיישי' והתני' לא יקרא לאור הנר ע"ש וקשה דבשלמא דחיישי' לשמא יטה דהוי הבערה דהוא מלאכה דאורייתא אבל במוחק אינו חייב רק ע"מ לכתוב במתניתין דף ע"ג ורש"י פי' על שמא ימחוק מן האורחין שלא הכין להם כל צרכיהם וא"כ הוי מוחק ע"מ שלא לכתוב

שם סעיף ט"ז ברמ"א בלה"ק שרי. בד"מ מדקדק כן מתוס' דף קט"ז ע"ב ע"ש וצע"ק דהתוס' כתבו שם דלא גרע מכתב תחת הצורה ובדף קמ"ט ע"א משמע מסתימת הגמ' שכתב תחת הצורה אפי' בלה"ק אסור: