דברי צבי ס

שם אין איסור דאורייתא כו' צ"ע על הרב"י שכתב דהגהות אשרי מסופק בנר שעוה והרב"י פשט לאיסור שמא ימחוט ע"ש וצ"ע דבסס"י של"ד כתב בש"ע דעה ראשונה שהוא עיקר דכיבוי מלאכה שאינה צריכה לגופי' ופטור

רעו ט"ז ס"ק א' ויש כו' להרחיב האש ובזה אין טורח כו'. צ"ע דהרב"י כתב שמא יבעיר עצים או יחתה בגחלים ע"ש ולפענ"ד נראה לחלק דבסי' שכ"ה במים או עשבים מותר באינו מכירו אע"ג שע"י שנותן המים או עשבים לבהמת ישראל יצטרך הא"י להביא מים או עשבים אחרים לצורך בהמת א"י דבזה אין איסור מה שמביא אח"כ לבהמתו אבל במדורת אש שא"י וישראל מחממים יחד ושנים המתחממים צריכים עצים יותר מאחד וצריך הא"י להביא עוד עצים שיתחממו שניהם וזה אסור כשעושה לצורך שניהם כמו שכתב במג"א בס"ק ו'

שם מג"א ס"ק א' עי' מ"ש בסי' תקט"ו במג"א ס"ק י"ח

שם מג"א ס"ק ה' צריך כו' מדת חסידות כו'. ולפענ"ד לא משמע כן מתוס' שבת קכ"ב ע"ב ד"ה אהדרינהו שכתבו דהא דשמואל מהדר לאפי' מיירי במחצה על מחצה ומשום נר לא' נר למאה לא משתרייא אלא שניכר שעושה לצרכו ע"ש משמע דקאי על שמתרץ רבא על נר לאחד והתם מצד הדין כמו שמוכח בגמ' שם

שם ס"ק י"א רק כו' וצ"ע על רש"י כו'. וכן הקשה מהרש"א ותוספות חדשים על הרע"ב שבת פרק ג' משנה ו' ולפענ"ד נראה לתרץ קצת דמסקנת הגמ' דף מ"ז דנר שמן ופתילה נעשה בסיס לשלהבת כמו שפרש"י ותוס' שם וצריך להבין מאי איסור יש בשלהבת כיון דר"ש לית לי' מוקצה וצריך לומר דשלהבת א"א לטלטל כי אם יטול השלהבת בידו יכבה וכן אם אדי' השלהבת כדאי' בביצה דף ל"ט ע"א דהוי טלטול השלהבת קרוב הדבר שיכבה השלהבת ואע"ג שאין מתכוין לכיבוי אפ"ה ר"ש מודה בהא דהוי פסיק רישא וזה כוונת רש"י והרע"ב דכתבו דר"ש מודה שאסור שמא יכבה וזה הוא כפי מסקנת הגמ' דנר שמן ופתילה נעשה בסיס לשלהבת ושלהבת אסור מטעם שמא מכבה והוי פסיק רישא

רעז מג"א ס"ק א' כדרכו כו' שמקרב השמן כו'. וכתב המג"א בסי' רע"ו ס"ק י' דאף אם מתקרב או מתרחק השמן הוי דבר שאין מתכוין וצ"ע דבגמ' שם דילמ' בהדי דנקט לה כבתה הו"ל לגמ' לומר שמא מתקרב או יתרחק השמן דיש יותר חשש מכבוי ובתוס' שם בד"ה דכל היכא כו' וא"ת הכא בכבוי ליכא איסור דאורייתא ע"ש וא"א שיש חשש שמקרב השמן א"כ מחייב משום מבעיר

שם סעיף ב' אסור לפתוח כו'. הרמב"ם בפ"ה מהל' שבת הלכה י"ז כתב אסור לפתוח כו' כדי שתהא הרוח מנשבת ע"ש משמע שאסר רק במכוון שרוח מנשבת ובגמ' שבת דף ק"כ ע"ב וכל הפוסקים משמע אע"פ שאין מכוון

שם סעיף ג' שכח כו' ונמצא מבעיר. וכן איתא בטור וצ"ע דבגמ' דף ק"כ ע"ב איתא מנער כו' וכתבו תוס' ד"ה מנער דמיירי דליכא שמן בנר דאי איכא שמן שופך ממנו וחייב משום מכבה וכן כתב הרא"ש וכתב עוד דלפי' הערוך אפי' ביש שמן דלא מהני ליה האי כבוי ע"ש וצ"ע על תוס' ורא"ש שלא כתבו שמקרב אל הפתילה והוי מבעיר וצ"ע על הטור וש"ע שלא כתבו שמא מכבה

רעח צ"ע דבשבת דף ל"א כתבו תוס' בד"ה וסותר דר"ש מחייב בסותר ע"מ לבנות אע"ג שאין מתקן בסתירה יותר משלא היה בנוי מעולם ובדף צ"ד כתבו תוס' ד"ה ר"ש דצריך לר"ש שהבנין האחרון יותר טוב מהראשון ואם נדחק דתוס' דף ל"א סוברים ג"כ דצריך הבנין האחרון טוב מהראשון רק שאין צריך להיות מתקן בסתירה זו יותר משלא הי' בנוי מעולם דזה לא משכחת בסותר רק במכבה מ"מ צ"ע דתוס' כתבו רק לר"ש צריך שיהיה בנין האחרון טוב מהראשון דהא לר"י נמי דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופיה חייב אפ"ה צריך להיות בנין האחרון טוב יותר בסותר ע"מ לבנות דאל"ה הוי מקלקל כי לחנם הוא סותר והוי כמו הסותר ע"מ שלא לבנות דפטור לר"י אח"כ ראיתי שמהרש"א בדף צ"ד הרגיש בסתירת תוספות וע"ש

שם מג"א מותר כו' שישבע על כך כו'. וצ"ע בחו"מ סי' ע"ה סעיף י"ז פסקי' דאין משביעין על טענת ספק א"כ הכא שהנחבל אינו יודע שדעת החובל לא היה להוציא דם שחייב ממון א"כ הוי טענת ספק ואין משביעין את שכנגדו

רעט מג"א ס"ק א' אסור כו' סכנה כו'. ולפענ"ד כיון דאיתא בשבת דף מ"ה ע"א דרב מתיר דכדאי ר"ש לסמוך עליו כו' ובברכות דף ט' ובגיטין דף י"ט אמר נמי דכדאי הוא ר"ש ושם נסמך עליו בשעת הדחק אפי' אין סכנה א"כ ה"נ כן

שם ס"ק ב' מותר כו' משום מכבה כו'. צ"ע אמאי לא אמר משום דב"ה הוי בסיס לשלהבת כמו שכתב מחה"ש בס"ק א' ותוס' דף מ"ז ד"ה הנח כו' דהגר והשמן בסיס לשלהבת

שם ס"ק ג' והמחמיר צ"ל והמיקל כו'. לפענ"ד משמע בהרב"י דצ"ל והמחמיר דכתב בשם המרדכי דיש מתירין להוציא נר כגרף של רעי ואין זה נכון ואינו מותר רק לאסטניס והמחמיר לא הפסיד עכ"ל א"כ משמע דמהדר לאיסור

שם ס"ק ה' ע"י כו' דהוי בסיס כו'. צ"ע דהא השמן בעצמו אסור לטלטל דכיון שהוא דולק אם נוטל השמן הוי מסתפק דחייב משום מכבה כמ"ש בס"ק ב'

שם ס"ק ו' מותר כו' עמש"ש. ר"ל דשם בס"ק י"ג מתרץ דעשוי לכבות יותר מסוכה רעועה ע"ש וצ"ע בביצה דף ל' ע"ב אין נוטלין עצים מן הסוכה ור"ש מתיר ופריך הגמ' מי דמי התם מצפה אימתי תכבה ומתרץ בסוכה רעועה