דברי צבי נט

שם ס"ק י"ב, יאכל כו' ול"ד לגביל לתורי. פי' מחה"ש דכיון דאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו וקודם הבדלה לא הוי הפסק ולפענ"ד א"א לומר שאיסור האכילה גורם שלא יהי' הפסק דהא תוס' בחולין דף פ"ז ע"א ד"ה משתא כו' כתבו דתפלה לא הוי היסח הדעת ומש"ה לא הוי הפסק ולא כתבו דמשום שאסור לאכול קודם תפלה דלא הוי הפסק ואדרבה הרב"י כתב פה דאיסור האכילה גורם לקידוש דהוי הפסק לכן נראה דלהכי גביל לתורי לא הוי הפסק משום דשייך לאכילה כמו דאיתא בברכות דף מ' ע"א דיליף מדכתיב ונתתה עשב בשדך כו' דמצוה שיתן לבהמה קודם שיאכל הוא והוי האכילת בהמה צורך סעודה כמו הבא מלח כו' בגמ' שם אבל שאר דברים שגורמים שאסור לאכול ולא שייכים לסעודה הוי הפסק

שם ט"ז ס"ק י"ט אם כו' כבר יצא כו' מן התורה כו' המג"א בס"ק א' כתב דמדאורייתא קידש בתפלה סגי ועל היין דרבנן אין מקום לדברי ט"ז וגם המהרא"י הי' להביא ראי' מקידוש עצמו וממג"א ס"ק ל"ב נראה דראיית מהרא"י הוא דבמילי דרבנן צריך לחזור

רעב סעיף א' יין מגולה אפי' האידנא כו' קשי' לי בב"ב דף צ"ז ע"ב דפריך על יין מגולה סכנה היא ומשני דעברי' במסננת כר' נחמיה והרמב"ם בפי"א מהל' שמירת נפש הל' י"ד לא פסק כר' נחמי' הו"ל לגמ' לתרץ ביין מגולה במקום שאין נחשים מצויים ואסור לכ"ע משום הקריבהו נא כו' ונראה דמהא ראיה למג"א בס"ק א' בשעה מועטת מגולה אין אסור משום הקריבהו נא כו' ושם איתא מגולה סתם משמע אפילו בשעה מועטת אסור שמא שתה נחש והוצרך הגמ' לתרץ כר' נחמיה דעברי' במסננת דאין סכנה אבל אסור משום הקריבהו נא כו' מחשש שתיית נחש ונמר ריחו לא שייך בשעה מועטת

שם סעיף ח' יין חי כו'. הטור כתב כן בשם בה"ג וכתב הרב"י דבברכות דף נ' ע"ב דחכמים מודים לר"א בכוס של ברכה היינו ביין חזק כ"כ שאין ראוי לשתותו חי כלל אבל בדרי על חד תלתא מיא הוי יין משובח כדאמר רבא בשבת כל חמרא דלא כו' עכ"ל וצ"ע דבשבת דף ע"ז ע"א מתרץ הגמ' המתניתין המוציא יין כדי מזיגת הכוס היינו רובע רביעית מפני שצריך למוזגו בג' חלקי מים ואז תהיה ראויה לשתי' והמוציא רובע רביעית יין הוי כאלו מוציא רביעית שהוא שיעור הוצאה משמע דבלא מזיגת המים אין ראוי לשתי' וכן מוכח בתוס' ברכות שם ד"ה מודים כו' תימה דאמרי' לקמן בכוס של ברכה חי ע"ש וא"א כדברי הרב"י דהא דחכמים מודים היינו ביין חזק שאין ראוי לשתותו כלל א"כ מאי מקשו תוס' דהא דבכוס של ברכה חי מיירי בסתם יין דדרי על חד תלתא מיא והא דחכמים מודים לר"א בחזק מאד א"ו דחכמים מודים לר"א בדרי על חד תלתא מיא

רעג ט"ז ס"ק ב' ואם כו' שלא הזהיר רבה, כו', וצ"ע דרבה דאמר לאביי דילמא מתעקרא שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה ע"ש וצריך לומר דרבה חישב שאביי רוצה לקדש באושפיזא א"כ ע"כ צריך לומר שקודם שקידש רבה אמר לאביי שיכוין לצאת בקידוש רבה ושיאכל כאן כי אחר שקידש רבה ואביי לא מכוון לצאת בקידוש של רבה לא יצא כדאי' בסעיף ו' א"כ אין משם ראי' לדברי ט"ז כי שם ידע אביי קודם קידוש שיאכל שם וע"ש

שם מג"א ס"ק י"ג ושמע כו' כמ"ש סי' קס"ז כו'. וכן כתב הט"ז בס"ק ג' וצ"ע דשם בסי' קס"ז ס"ק מ"א כתב המג"א דאכילת שבת הוי כשאר ברכת הנהנין דהא המצטער פטור לאכול בשבת אבל הכא כי היכי דיוכל להוציא בברכת בפה"ג או בברכת המוציא של קידוש משום דחובה ה"נ בקידוש על היין הוי חובה לאכול דאין קידוש אלא במקום סעודה ובוודאי גם המצטער חייב לאכול במקום קידוש ואפי' להגאונים בסעיף ה' צריך לשתות כשיעור ולדעת לבוש וב"ח במג"א ס"ק י"ב צריך שישתה כוס אחר א"כ אם אין רוצה לשתות אלא לאכול אחר קידוש הוי האכילה חובה כמו הקידוש ויכול להוציא לחבירו כמו בקידוש

שם סעיף ז' י"א שאין מקדשין כו'. וקשי' לי בשבת דף כ"ג ע"ב נר ביתו עדיף מקידוש משום שלום בית ע"ש וא"א דאין מקדשין אלא לאור הנר והרב"י כתב בשם הרא"ש דלדעה זו לא יקדש כלל אם אין לו נר א"כ מאי צריך הגמ' לומר משום שלום בית ת"ל דאם יקנה יין לקידוש ולא נר לא יוכל לקדש כלל

רעד סעיף א' שאוחז שתיהן כו'. והוא בשבת דף קמ"ז ע"ב חזינא לר"כ דנקט תרתי ובצע חדא אמר לקטו כתיב ופי' רש"י דמשמע אחיזה ונראה דלכך כתב מג"א בסי' רע"ב ס"ק ז' דמקדש על הפת מניח ידו עליו ע"ש משום דמצוה לאחוז בשתי הככרות והמקדש על היין א"א לאחוז בשעת קידוש יאחוז אותם בשעת ברכת המוציא והמח"ש פי' שם קצת דחוק ע"ש

שם מג"א ס"ק ב' מצוה כו' וב"ח כתב לחתוך כו' וצ"ע דלפרש"י והרמב"ם והטור דר' זירא דבצע אכולה שירותא אין חולק על ר"כ דנקט תרתי ובצע חדא ואפי' לפי' רשב"א ורב האי דר"ז בצע לתרווייהו כתב הרב"י דרב האי סובר דיכול לעשות או כר"ז או כר"כ ע"ש א"כ אם נקט תרתי ובצע חדא יוצא לדברי הכל אבל אם בצע לתרווייהו לא יצא לרש"י והרמב"ם והטור

שם כתב הרא"ש פ' ע"פ כו'. צע"ק דהרא"ש שם כתב על הגמ' דאמר אביי כו' ואמר לן טעימו מידי האי טעימ' היינו אכלו לחם כו' משמע דעכ"פ לכתחילה צריך לאכול לחם גם בליל שבת כמו שמסיק מג"א

ערה המח"ש כתב בס"ק ב' דקשר משונה הוי כמו מפתח ע"ש ואפשר דקשר שאין רשאי להתיר בסי' שי"ז אפשר דמותר לכ"ע

שם מג"א ס"ק ג' בנר כו' ולקרות ההגדה כו' צ"ע דבסעיף ט' כתב דמותר לקרות ההגדה אפי' בנר שמן: