דברי צבי מג

להיות זוכר את שבועתו ואם אח"כ עובר בשוגג חייב ע"ש אבל בעלמא וודאי גם השוגג חוטא הוא וכל דברי ט"ז צע"ג

קצז מג"א ס"ק ג' ונטילת כו' מצוה שיטלו ידיהם כו'. וצ"ע בברכות דף מ"ז ע"א דרב ושמואל יתבי בסעודה אתא רב שימי כו' אמר רב אנן אכילנא ופרש"י וגמרה לן סעודתן קודם שבאת ואי אתה מחייבנו עוד בזמון א"ל שמואל אילו מייתי לי ארדיליי' כו' וכתבו תוס' אבל אי אמר הב לן ונברך אין שלישי מצטרף ע"ש וא"א כדברי הב"ח שמצוה ליטול ידיהם ולאכול א"כ אמאי אמר רב שלא יצטרף רב שימי מפני שכבר הוי היסח הדעת הוי ליה ליטול ידיו ולאכול

שם ס"ק ו' חוץ כו' נ"ל שיצטרף. המח"ש כתב בשם ח"מ דלרמ"א דזמון עד הזן ומים לא זייני אינו מצטרף והמח"ש חולק דאפילו לא אכל כלל מצי להוציא בברכת הזן ואכילה או שתיה שיוכל לומר שאכלנו ותוס' ורא"ש נקטו שאכלנו עכ"ד כונתו למה שכתבו תוס' ורא"ש ברכות דף מ"ח דיכול להוציא מטעם ערבות ע"ש אבל צ"ע דא"כ לימא דיוכל להוציא אחרים אפי' בששתה מים דיכול לומר שאכלנו כמו שהקשה מהרש"א שם אמאי צריך לאכול כזית דגן לסגי באוכל ירק כמו שכתבו תוס' שם ד"ה תשעה ולמג"א תקשה לסגי בששתה מים להוציא אחרים ולפענ"ד נראה דהא דאמרי' דיוכל להוציא מטעם ערבות היינו להוציא אחרים בבהמ"ז אם הם אינם יודעים לברך אבל להצטרף לזמון אין ערבות דוודאי לא אמרי' שאם שנים אכלו שמחויב ישראל אחר לאכול עמהם כדי שיזמנו מטעם ערבות ובסעיף א' איתא שיתנו לו לאכול כדי שיצטרף אבל וודאי לא אמרי' שאחר חייב מטעם ערב כי שנים שאכלו יוכל לברך בלא זמון ולא חל עליהם מצות זמון רק באם אכל ולא יוכל לברך דחל עליו מצות בהמ"ז מחויב חבירו להוציא מטעם ערבות וא"כ שפיר כתב הח"מ דלרמ"א דזמון עד הזן דצריך לאכול מידי דזיין

קצח בש"ע וה"ה אם הי' שם כשגמרו לאכול כו'. הרב"י לא כתב לדין זה גם בתוס' ורא"ש ליתא אבל מילתא דמסתבר הוא וקצת קשה דבברכות דף מ"ה ע"ב דקאמר ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי. נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן ע"ש והיה לו לגמ' לומר בקיצור דעל נברך אומר ברוך ועל ברוך עונה אמן דהיה משמע בין שבא בין אם היה שם כשגמרו מלאכול אומר כך על נברך ברוך ועל ברוך אמן

קצט מג"א ס"ק ו' הפעוטות כו' דלא מצי פטר כו' פי' מחה"ש חיובו גדול ר"ל דבהמ"ז אי בעי לא אכיל אבל בתפלה הוי חיוב דלא מצי פטיר נפשי' מיני' וצ"ע דבהמ"ז נמי הוי חיוב גדול כיון שכבר אכל כמו שכתב מג"א בסי' קצ"ז ס"ק י"א בבהמ"ז כיון שכבר אכל הוי ערב ויוכל להוציא אע"ג שלא אכל עמהם אבל בתר"י בפרק ג' שאכלו כתב דוקא לבהמ"ז עושין אותן סניפין שכל אחד יכול לפטור עצמו מחיוב בהמ"ז אבל לקדיש ולברכו שכל אחד לא יכול לפטור עצמו צריך שיהיו כולם בני מצוה ע"ש

שם ס"ק ז' מחזקינן כו' מדפסקי' האיבעי' לחומרא. עי' מחה"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דביו"ד סי' ק' כתב הט"ז בס"ק א' שאין אומרים ספק דרבנן להקל אלא אם הספק מצד עצמו דרבנן אבל אם האיסור ספק תורה ומצד אחר הוא דרבנן לא אזלינן לקולא וכן כתב הש"ך בסי' ק"א ס"ק ב' ובסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ט א"כ בנשים דפסקי' בסי' קפ"ו דהוי ספק דאורייתא אם מחויבות בבהמ"ז ומצד אחר הוי ספק דרבנן דמדאורייתא יוצא אף בברכת ממי שאינו מחויב ומדרבנן אסור בכה"ג לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא

ר סעיף א' שלשה כו' עד שיתרצו שניהם להפסיק כו' יש לספק אם שניהם אין רוצים להפסיק רק שיתנו לו רשות שיזמן עליהם אי מהני כמו בשנים שיכולים לזמן אפי' לא הפסיק האחד או דלמא דשנים יכולים לזמן על האחד שלא הפסיק אע"פ שהאחד לא יוצא ידי זמון כמו שכתב מג"א בס"ק א' אבל אם אחד מזמן ושנים לא הפסיקו אע"ג שנתנו לו רשות מ"מ כיון דשנים לא יצאו ידי זמון כיון שלא הפסיקו לא מקרי זמון כלל

שם מג"א ס"ק ב' אינו כו' וכ"מ מפרש"י כו' ולפענ"ד אין ראי' כ"כ מרש"י דרש"י מיירי שהיו ארבעה בכל חבורה וכשהלך אחד לא מבטל עכ"פ הזמון שג' הנשארים יזמנו ולכן מותר לצאת בתוך הסעודה שעדיין אין חל עליו חיוב זמון כ"כ שהוא לא יגמור הסעודה עם האחרים והאחרים שיגמרו הסעודה יוכלו לזמן אבל בשלשה אין אחד רשאי לצאת אפילו בתוך הסעודה מפני שמבטל הזמון מהשנים כשיגמרו סעודתן וגם יש לומר דאין ראי' מרש"י שם דשם מיירי דג' באו מג' חבורות דהם יכולים לזמן כמו דאי' שם בגמרא והנשארים הם ג' ג' יכולים נמי לזמן ואע"ג שכתב רש"י שם בד"ה אבל כו' קורין לו ומזמנין דמיירי דלא היה רק מתחלה ג' דילמא בכה"ג רש"י נמי סובר דאסור לצאת רק אם יצא קוראין לו ע"ש

שם ס"ק ג' לחזור כו' דהרא"ש קאי לפרש"י כו'. מה שכתב מחה"ש מ"מ לדינא בין לרש"י בין לרא"ש צריכים לחזור לתחלת נודה לך צ"ע דהא להרא"ש צריך לחזור לתחלת ברכת המזון כמו שכתב גם מג"א ואולי ט"ס יש בדבריו וצע"ק גם על מג"א שכתב דהרא"ש קאי לפרש"י שפי' שאין מפסיק אלא עד נברך דהא לרש"י אפי' אם צריך להפסיק עד הזן אפ"ה כשאכל אח"כ אין צריך לומר הזן דהא רש"י פי' ברכות דף מ"ו ע"א ד"ה בהמ"ז דאם אין מברכין בזמון אין צריך לומר ברכת הזן ע"ש

רא סעיף א' גדול כו' ואם רצה כו' שם אורח כו'. הרב"י כתב בשם תוס' ברכות דף מ"ז דהגדול יכול ליתן רשות לקטן כמו בדף מ"ג דרבי נתן רשות לרב ואח"כ כתב הרב"י בשם הרא"ש דאורח מברך אפי' בעה"ב גדול דרבי