דברי צבי לט
Divrei Tzvi 39 · דברי צבי · free full Hebrew text
Open in the reader →לבד מברך הטוב והמטיב כיון דבעלי שדות אחרים שותפים בהנאת הגשמים ה"נ יברך בעה"ב הטוב והמטיב וצריך לומר דמה שהבעה"ב נותן לאורח הוי כאלו קנאו רק שאין להאורח חלק בכוס בעה"ב ובכה"ג דמי לגשמים ביש לו שדה לבד דלהרא"ש מברך בשביל שיש לאחרים ג"כ שדות אבל אם נאמר שהאורח לא קנאו להכוס והכל הוא לבעה"ב אפילו הכוס שביד האורח א"כ להרא"ש נמי לא יברך כי לא דמי לגשמים דהתם עכ"פ יש לאחרים שדות א"ו שצריך לומר שהאורח קנאו א"כ קשה מה שכתב מג"א אח"כ אע"ג כו' כשנותן לו כו' הא פשיטא דאמרי' כן דאלת"ה אפי' להרא"ש לא מברך עוד צ"ע דאם שותין כל אחד בחדר אחד דאין לברך ובילדה אשתך זכר הוי שותפים בדבר אחד דצ"ע דהא דלמאי דכתב בשותפים אין ברירה היינו שכוס שבידו יש לחבירו חלק בו כי בזה עדיף שותפים מאורח א"כ השותין כל אחד בחדר אחד נמי שותפים בדבר אחד
קעו כתב בד"מ ומשמע בגמ' דאם בירך על הפרפרת פוטר מעשה קדרה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה אע"ג דהר"י כתב בפ' כיצד מברכין דפרפרת אינו פוטר מעשה קדרה היינו דוקא לדעת ב"ש אבל ת"ק חולק עליו ולדבריו פוטר כדמשמע בגמ' עכ"ל והרמב"ם בפ"ד מהל' ברכות הל' ד' פסק דבירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדרה וצריך לומר שחזר בחבורו ממה שכ' בפי' המשניות והכ"מ האריך שם והלח"מ שם כתב דלהכי פסק הרמב"ם דפרפרת אין פוטר מעשה קדרה דהוי כעין ספק ספיקא דספק אי ארישא פליג וכ"ע מודו דלא פטר פרפרת מעשה קדרה או אסיפא ואת"ל אסיפא דילמא הלכה כב"ש ע"ש שגם הכ"מ כתב כיון דבעי הגמרא אליבא דב"ש הלכה כב"ש ומ"ש ד"מ שר"י כתב לב"ש צ"ע דהא ר"י מביא איבעי' דגמ' ב"ש ארישא פליג דאפי' פת לא פטר פרפרת או אסיפא פליג ע"ש וע"ז כתב הר"י הלכך אם בירך על הפת פטר את הכל ואם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדרה ואם בירך על מעשה קדרה פטר את הפרפראות עכ"ל ואי קאי ר"י לב"ש הא מיבעי' הגמ' לב"ש דפת לא פטר פרפרת והאיך כתב ר"י דפת פטר הכל ומכ"ש דמעשה קדרה לא פטר פרפרת לב"ש אלא ודאי דר"י כתב לת"ק וצ"ע
קעז מג"א ס"ק א' בלא כו' דהן טפילות לפת. צע"ק דתוס' ברכות דף מ"א ע"ב ד"ה הלכתא מקשים לפרש"י שפי' משום טפילה ומפרשים כמו שכתב פה בש"ע א"כ לדבריהם אין הטעם משום טפילה
קעח מג"א ס"ק ג' וכן כו' מדקתני עקרו כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראיה מזה דלא יכול להוכיח לפי שמחלק בין הניח ללא הניח דיוכל לתרץ דגם בדברים שאין צריכין ברכה אחרי' במקומן דיש חילוק בין הניח ללא הניח ולכן מוכח המקשן מדקתני עקרו דמיירי הברייתא מדברים שצריכין ברכה במקומן ומזה ש"מ סברת הב"ח דבדברים שאין צריכים ברכה במקומן אין חילוק בין הניח ללא הניח דא"א דגם בזה יש חילוק אמאי נקט הברייתא דוק' בדברים שצריכין ברכה במקומן ליתני הברייתא סתם בכל הדברים החילוק בין הניח ללא הניח וכן משמע קצת בגמ' שם דף ק"ב ע"א דמשני לר' יוחנן דקתני עקרו להודיע כח דר"י דאפי' דברים שאין צריכין ברכה במקומן טעמא דהניחו מקצת חברים ע"ש משמע דלשאר אמוראים ולפי מאי דפסקי' דשינוי מקום צריך לברך אין צריכין לומר דקתני עקרו להודיע כח דר"י ומדקתני עקרו דדוק' בדברים הצריכים ברכה במקומן יש חילוק בין הניח ללא הניח אבל בשאר דברים אין חילוק בין הניח או לא
קעט מג"א ס"ק א' אינו כו' וכ"מ סי' קפ"ג ס"ו כו' ופי' מחה"ש שכתב משנתנו לו כוס לברך לא ישיח ת"ל דקודם נתינת הכוס אסור לשיח דכבר נטל ידיו עכ"ל ולפענ"ד נראה מדברי הרב"י שאין זה דיוק שכתב מדברי ר' ירוחם נראה שאם לא אמר הב לן ונברך משנטל הכוס לברך הוי היסח הדעת עכ"ל א"כ ש"מ דמשכחת דנטל הכוס לברך ועדיין לא נטל ידיו דאי נטל ידיו פשיטא דהוי היסח הדעת א"כ נוכל לומר דבסי' קפ"ג ס"ו דנטל הכוס לברך מיירי שלא נטל ידיו
שם ס"ק ב' עד כו' שאין חילוק בין הב ונברך לנט"י כו' ולפענ"ד משמע נמי כן מדברי תוס' ברכות דף מ"ב ע"א ד"ה תיכף כו' שכתבו והלכך כיון שנטל ידיו כו' אסור לאכול כו' וה"ה אם אמר הב לן ונברך כו' משמע שהב לן ונברך שוה כמו נטל ידיו ובחולין דף פ"ו ע"ב כתבו תוס' ד"ה אסור דבהב לן ונברך מותר למשתי כשבירך קודם בהמ"ז א"כ ה"ה בנטל ידיו מותר נמי למשתי כשבירך קודם בהמ"ז דהא הב לן ונברך ונט"י שוים הם
שם לכן נראה כו' ויכול ליטול ידיו שנית כו'. עי' מחה"ש ולפענ"ד היה יכול מג"א להשיב פשוט על ראיית הרב"י דהתוס' סוברים בנט"י יכול לאכול בברכה וליטול ידיו שנית סמוך לבהמ"ז כי תיכף לנטילה ברכה כמו דאי' בברכות שם ולכן כתב הרא"ש לרש"י ורשב"ם דסוברים בהב לנו ונברך דצריך לברך בהמ"ז א"כ הב לן ונברך הוי כנט"י דצריך להיות תיכף לבהמ"ז אבל להרא"ש יש חילוק דבהב לן ונברך יכול לאכול בברכה אבל בנט"י אם רוצה לברך בהמ"ז על סמך נטילה זו אסור לאכול כי תיכף לנטילה ברכה אבל כשנטל ידיו ורוצה לאכול וליטול שנית יוכל לאכול בברכה כמו בהב לן ונברך כי נט"י אין היסח הדעת יותר מהב לן ונברך
קפ מג"א ס"ק א' אין כו' כענין כו'. צ"ע שכתב טעמי' דנפשי' והרב"י כתב שהוא גמ' סנהדרין ד' צ"ב ע"א אמר ר"א כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סי' ברכה שנאמר אין שריד לאכלו ע"כ לא יחיל טובו ורש"י בסנהדרין שם כתב דכתיב אכול והותר ע"ש
קפא מנ"א ס"ק ב' עצים כו' דתחת השולחן שרי. לכאורה צ"ע דבסי' ק"פ סעיף ג' ואנו נוטלין הידים חוץ לשולחן במקום שאין שם פרורין משמע דתחת השולחן אסור ליטול ועי"ש בט"ז ס"ק ב':