דברי צבי לח

שרי שמדבר דרך מוסר ואין דעתו שיבא לפרעון שיחזור ויאכל עמו עכ"ל

קעא מג"א איתא כו' ומה"ט נוטלין לידים כו'. וקשה דא"כ אמאי נקט בש"ע אפילו נטילה שאינה לצורך אכילה ולדברי מג"א קשה מאי אפילו דאדרבה כשנוטל לצורך אכילה יותר יש להתיר ואע"ג דאסור ליטול ביין לנט"י לאכילה בסי' ק"ס סעיף י"ב משום דנשתנה לעילוי אבל עכ"פ יותר סברא לאסור בנטילה שאינה לצורך אכילה ולדברי מג"א מתורץ קושי' תוס' ברכות דף נ' ע"ב בד"ה כמאן כו' ותימא כו' אימר דאמר שמואל במידי דלא ממאיס כו' ואם כן היכי מוקי שמואל כר"א דיין מימאס בנט"י ולדברי מג"א דהיכא שעושה לצרכו מותר ולהכי מותר לר"א בנט"י דהוי לצרכו רק שבסי' ק"ס אוסר ביין מפני שנשתנה לעילוי שקובע ברכה לעצמו ור"א שסובר בברכות שם שעד שלא נתן מים אין מברכין עליו בפה"ג ולא נשתנה לעילוי ומותר אפי' לשמואל דהוי לצרכו

קעב לא זכיתי להבין דעת הרא"ש ברכות פרק ח' הלכה ל"ג שפסק בהכניס משקין בלא ברכה דבולען ומברך עליהן וכתב שכן פי' הראב"ד ע"ש ובראב"ד פ"ח מהל' ברכות הלכה י"ב מבואר ההיפוך שכתב בשאין לו יותר משקין התירו לבלען ותאבד ג"כ הברכה שהרי גמר ובגמר כתב שם הראב"ד שלא יברך על מה שכבר אכל ושתה ע"ש אבל הרא"ש מחלק דבאכילה יחזור ויברך כל שלא גמר סעודתו ובשתי' אע"ג שגמר מברך דלא כהראב"ד שמשוה שתי' לאכילה

שם מג"א ס"ק א' בולען כו' לנהוג שלא להכניס כו' וכתב בספר הגהות רע"א תמוה לי כיון שיש לו יותר משקים א"צ להכניס עצמו בספק דאחר שיבלעם יברך על שאר המשקים עכ"ל ולא הבנתי דהמג"א מיירי במי שאינו רוצה לפלוט ולשתות משקין אחרים משום הפסדו כמו שכ' הראב"ד שם שאל יחוש להפסדו ולא יהנה בלא ברכה וע"ז כתב מג"א עוד טעם שאל יחוש להפסדו ויפלוט דאם לא יפליט כדי שלא יצטרך לשתות משקין אחרים יהיה מכניס עצמו במחלוקת דלהרא"ש צריך לברך על המשקין שבלעו

קעג מג"א דיני כו' וצ"ל דגים בבשר כו' והפ"מ ביו"ד סי' פ"ז במשבצות זהב ס"ק ג' כ' דדגים בחלב סכנה ובחמאה ובשומן הנקלט מע"ג חלב אין סכנה ויש ליזהר שלא לבשל חלב עם דגים כי חמירא סכנתא מאיסורא

קעד קצ"ע למה הרב"י וט"ז ומג"א לא הביאו רק פרש"י דיין גורם ברכה לעצמו שבכמה מקומות הוא בא אע"ג שלא היו צריכין לשתייתו ולא הביאו פי' תוס' בשם הרשב"א דגורם ברכה שמברך על ענבים בפה"ע ועל היין בפה"ג ולפענ"ד קשה לי על פי' תוס' דהא פת נמי יש לו חשיבות זו שגורם ברכה שהכוסס חטה מברך בורא פרי האדמה ועל הפת מברך המוציא א"כ מאי מתרץ הגמ' על קושי' הגמ' יין נמי נפטרה פת שאני יין דגורם ברכה והא פת נמי גורם ברכה

שם ט"ז ס"ק ד' לפני כו' לאו למימרא דבלא קבע כו' ולא ידעתי מהיכן למד ט"ז דאפילו בלא קבע דהא בטור ובש"ע כתבו אם קבע וכן נראה מתוס' ברכות דף מ"ב ע"ב בד"ה ור"ש כו' דיין של הבדלה פוטר אם הוא אחר הנטילה ע"ש ואי אמרי' דלא בעי קביעות א"כ מה חילוק יש בין קודם הנטילה או לאחר הנטילה לדברי ט"ז כיון שהיה דעתו לשתות מהני א"ו מוכח דבעי קביעות ואפילו הרא"ש דסובר דאפילו קודם נטילה בהבדלה מהני היינו שקובע לאכול ולשתות שם ועי' במג"א ס"ק ו' וכן כתב המג"א בס"ק י' דלמ"ד בהבדיל קודם סעודה דאינו פוטר משום דאין לו שייכות לסעודה ולמ"ד דפוטר סובר דיש לו שייכות לסעודה עי' במחה"ש שם אלמא דפוטר רק ביש לו שייכת לסעודה אבל דעת לשתות לבד לא מהני

שם סעיף ח' ברמ"א דלא יכולין לענות אמן. רמ"א קיצר ובטור כתב ואפילו אם שומע כעונה בלא אמן חיישי' שמא יענה אמן ולדברי ט"ז בס"ק י"א שכתב דלדעה ראשונה לא מהני אם הפסיק לאכול כי שמא לא יפסיק צריך לומר דהיינו אם צריך לענות אמן

קעה קצת קשה לטעם שכתב הרא"ש בפרק ט' בברכות הלכה ט"ו דלהכי מברכין על היין הטוב והמטיב שביבנה תקנוהו כדאמרי' בברכות דף מ"ח טוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה לפי שבצרו כרמיהם והקיפו כרמיהם מהרוגיהם גיטין נ"ז תקנו לומר על היין שהוא כמו דם עכ"ל דקשה דלפ"ז כמו דאמרי' בברכות דף מ"ח שתקנו הטוב והמטיב בבהמ"ז כנגד הרוגי ביתר ואפי' אם אוכל לבדו צריך לומר בבהמ"ז הטוב והמטיב ואם נאמר שהטוב והמטיב על היין נמי כנגד הרוגי ביתר נמי ליברך אפי' שותה לבדו ואמאי אמרי' דלא יברך אא"כ אחר עמו כדאי' בסעיף ד' ומה שכתב הרא"ש שהקיפו כרמיהם מהרוגיהם לפנינו בגיטין דף נ"ז ליתא ואיתא רק שבצרו כרמיהן מדמן

שם ט"ז ס"ק א' ודוק' כו' לתרץ דברי שולחן ערוך כו' לפענ"ד דברי ש"ע לא קשי' אהדדי דהא פסק בסעיף ב' שמברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין כל שאינו יודע שהשני גרוע א"כ בסעיף ג' מיירי שיודע שיין אחד טוב מחבירו ולכן אם שתיהן לפניו צריך לברך על החביב ולפטור את הרע ולא יברך הטוב והמטיב אבל בסעי' א' מיירי שהביאו לפניו שתי יינות ואינו יודע שאחד משובח מחבירו גם אינו יודע שאחד גרוע מברך הטוב והמטיב על השני ומה שרמ"א מתרץ הוצרך לדעת הטור שכתב תחלה שה"ה בהי' לו תחלה ב' מיני יינות שמברך הטוב והמטיב ואח"כ מביא דעת רשב"ם דוק' שיודע שהשני משובח ודעת תוס' אפי' א"י אם הוא משובח משמע שמה שכתב תחלה אפי' הביאו לו תחלה ב' יינות הוא אפי' לדעת הרשב"ם ע"ש

שם מג"א ס"ק ד' אין כו' והרי"ף לשיטתי' כו'. דברי מג"א לא זכיתי להבין על בורי' שכתב שהרי"ף לשטתי' אזיל משמע אבל להרא"ש שסובר דאפי' ביש לו שדה