דברי צבי רנב

בישעיה ס"ו והמפטיר דחנוכה בזכריה ב' ואין מדלגין מנביא לנביא כדאיתא במגילה כ"ד ובסי' קמ"ד: תרפה עי' מה שכתבתי בסי' ס' לתרץ קושית מג"א שם בס"ק ב': הלכות מגילה תרפו הרב"י מקשה על הטור וז"ל ולא היה צריך רבינו לכתוב דבכ"מ שנאמר דלא למספד בהון לפניו אסור דאפי' אם לא נאמר בפורים אלא דלא להתענה אסור לפניו דקיי"ל בתענית דף ט"ו ע"ב כר' יוסי כל הכתוב דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר ר' יוסי אומר מלפניו ולאחריו אסור דלא להתענה לפניו ולאחריו מות' רי"א לפניו אסור ולאחריו מותר ומתרץ הרב"י דהטור כתב קושטא דמילתא דכיון דכתוב בו דלא למספד לפניו ולאחריו אסור ע"ש והנה קושיא שהקשה הרב"י על הטור קשה נמי על תוס' תענית דף ח"י ע"א ד"ה רב כו' וא"ת כיון דאמר הלכה כר' יוסי האיך אנו מתענין לפני פורים ע"ש דקשה נמי דכיון דכתב בפורים דלא למספד בהון גם ר' מאיר סובר דאסור לפניו כדאיתא במשנה דף ט"ו ובגמ' שם לא היה צריך לתוס' להקשות דוקא מר' יוסי ומה שמתרץ הרב"י על הטור דכתב קושטא דכיון שכתב דלא למספד לפניו ולאחריו אסור נמי צ"ע דבתענית שם אמר רב הלכה כר' יוסי ופי' רש"י כר' יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור אבל תוס' פי' רב אמר הלכה כר"י דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר ואיתא שם בגמ' א"ר יוחנן הלכה כר יוסי א"ל ר' חייא כו' כי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אדלא להתענה ופי' רש"י דלא להתענה לפניהם אסורים ולאחריו מותרין הלכה כר"י ולא כר"מ דאמר אף לפניו מותר אבל אדלא למספד דאין הלכה כר' יוסי דאמר ולפניו ולאחריו אסור אלא כר"מ דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר ע"ש וכיון דקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאיתא בביצה דף ד' ע"ב ולפי' התוס' גם רב לא פסק כר' יוסי רק בשלפניו א"כ אפי' בהני דכתב דלא למספד נמי לאחריו [לא ]אסור דלא קיי"ל כר' יוסי בהא א"כ צ"ע על הטור דכתב לאחריו אסור

שם ברמ"א ותענית זה אינו חובה כו'. הרב"י כתב תשו' רש"י שכתב שתענית זה אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג ואין לפרוש מן הצבור ע"ש ולכאורה נראה דרש"י לשיטתיה שפי' במגילה דף ב' ע"א זמן קהלה לכל היינו זמן מלחמה א"כ לא נזכר תענית זה בגמ' אבל לפי' הרא"ש שם בשם ר"ת זמן קהלה לכל שהכל מתאספין לתענית אסתר גם כתב שם הרא"ש שתענית אסתר תקנת חכמים אף קודם שבטלה מגילת תענית וכ"כ הרב"י בשם המרדכי שתענית זה הוקבע בזמן התלמוד וכן נראה דעת הטור א"כ צ"ע דרמ"א לא כתב רק דעת רש"י והא ר"ת והרא"ש והטור והמרדכי סוברים דתענית זה תקנת חכמים וצ"ע

תרפז נסתפקתי אם לא קרא המגילה בלילה אם יש לו תשלומין שיקרא ביום ב' פעמים כמו בתפלה בסי' ק"ח ובסי' נ"ח יש ב' דעות אם יש תשלומין לק"ש ובסי' רע"א סעיף ז' דאם לא קידש בלילה יקדש ביום ובסי' רצ"א סעיף א' דמי שלא אכל בליל שבת ישלים ביום ואפשר כיון דמגילה עיקר קריאתה ביום כמ"ש תוס' במגילה דף ד' ע"א ד"ה חייב ובמג"א סי' תרצ"ג ס"ק ב' אין צריך להשלים ביום מה שלא קרא בלילה

שם מג"א ס"ק ג' שאין כו' דהא עכ"פ צריכין לקרות המגילה כו'. פי' מחה"ש דודאי ת"ח מחויב לקרות המגילה דזה חוץ מן הסברא דלא חל תקנת אנשי כנסת הגדולה במגילה על ת"ח ע"ש וצ"ע דבשבת דף י"א ע"א דר"ש בן יוחי וחבריו שתורתן אומנתן פטורים מן התפלה ובסי' ק"ו כתב מג"א בס"ק ד' שאסור להם להתפלל ע"ש ולהכי צריך הכא הגמ' ללמוד ת"ת מעבודה שאפי' רשב"י וחבריו מבטלין ת"ת וקורין המגילה אע"ג שמגילה ג"כ רק דרבנן כמו תפלה

שם ס"ק ד' כדי כו' ומיהו זה יש לדחות. פי' מחה"ש דשאני התם דאיכא ד' דברים כהן ונזיר ופסח ומילה לא דחי כ"א שאין לו קוברים כלל עכ"ל משמע שמפרש דמה שאמרי' בגמ' ולאחותו שהיה הולך לשחוט פסחו דקאי אלעיל שנזיר וכה"ג הולך לשחוט פסחו והיה יכול מחה"ש לחשוב ה' דברים כהן וכה"ג כמו שחושב רש"י במגילה דף ג' ע"ב ד"ה ולאחותו כה"ג יש לו ב' קדושות והנה בסנהדרין דף ל"ה ע"א פי' רש"י בד"ה ולאחותו שהיה כה"ג ונזיר והולך לשחוט פסחו ובתוס' שם ד"ה הרי מפרשים שמיירי שאינו כה"ג ונזיר ובברכות דף י"ט ע"ב מפרשים תוס' בד"ה ולאחותו שכ"ג ונזיר הולך לשחוט פסחו ועי' בתוס' שם ד"ה אמרת ולפענ"ד שתוס' בשבועות שם סברי דלאחותו לא קאי אכה"ג ונזיר דתוס' מביאים ראיה דבגנאי קטן אין דוחה בשב ואל תעשה מלאחותו דקבורת, קרובים דהוי גנאי קטן אין דוחה שחיטת הפסח וא"א דלאחותו מיירי שהיה כה"ג ונזיר א"כ איכא למימר דהתם לא דחי קבורת קרובים משום שיש כמה קדושות אבל איסור אחד נדחה מפני כבוד הבריות אפי' בגנאי קטן ועוד דא"א דלאחותו מיירי בכ"ג ונזיר אם היו מטמאים באחותו הוי קום ועשה ולהכי אין דוחה אפי' בגנאי קטן אבל התם בשבועות בצורבא מרבנן שלא ילך להעיד באיסורא הוי שב ואל תעשה לתירוץ קמא בתוס' שם ואע"ג דרש"י ותוס' בברכות שם כתבו דטומאת קרובים בכהן וטומאת כהן במת מצוה לא הוי קום ועשה דאמרי' שלא נצטוה כלל על טומאות הללו ע"ש אבל כה"ג ונזיר שמוזהרים על טומאת קרובים ואי מטמאי להם הוי קום ועשה א"ו מוכח שתוס' בשבועות שם מפרשים דלאחותו לא קאי על כ"ג ונזיר וכן יראה במגילה שם דאיתא שם דתניא ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ושמע שמת לו מת יכול יטמא כו' וא"א דמיירי שכ"ג ונזיר הולך לשחוט מאי קאמר יכול יטמא היכי ס"ד שכ"ג ונזיר