דברי צבי רמט

דהדלקה עושה מצוה ומצות הדלקה הא עבידא עכ"ל וכיון דעיקר המצוה הוא בהדלקה מה שדולק אח"כ אינו נחשב מצוה כ"כ ולכך מותר להדליק ממנה ולפ"ז אינו דומה זה לשוקלין מעות כנגד מעות מעשר שני דהכא מותר משום דלאחר הדלקה אין בו מצוה כ"כ

שם סעיף א' ברמ"א ונהגו כו' דעיקר מצותו כו'. לכאורה נראה בלילות שמדליקין ג' או ד' כיון דעיקר מצוה הוא בראשון א"כ אם כבתה נר ב' מותר להדליק מנר ג' דתרוויי' אינו עיקר מצוה

שם סעיף ב' יש כו' ושל שבת ושל חנוכה כו' צ"ע להיש מתירין בסי' תרע"ג סעיף א' בתשמיש של קדושה וא"א דנר של חנוכה ושל שבת שוין הם א"כ לשרי להשתמש ולאכול בשבת אצל נר חנוכה דהא בשבת כל התשמישים אצל הנר תשמישי מצוה הם

תרעה הרא"ש בפ"ב דשבת דין ז' כתב וכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיהא בשמן שבנר כדי שיעור קודם הדלקה כמו דאיתא בסעיף ב' ולא אוכל להבין דאי נמי הנחה עושה מצוה צריך נמי שמן כשיעור קודם הנחה דכמו דבהדלקה עושה מצוה צריך שיעור בעת שנעשה מצות הדלקה ה"נ אם הנחה עושה מצוה צריך שיעור בעת שעושה מצות הנחה

שם מג"א ס"ק א' למצות חנוכה לרבותא נקט. פי' מחה"ש דבשבת דף כ"ג ע"א אמר ריב"ל עששית שהיתה דולקת למ"ש מכבה ומדליקה פי' רש"י שהיתה דולקת למצות חנוכה מע"ש והתוס' הקשו כיון דהנחה עושה מצוה אמאי מכבה וי"ל דמיירי שהדליקה מתחלה לצורך שבת הרי דלהתוס' עדיף כשהודלק מתחלה לשם נ"ח דהא א"א הנחה ע"מ בהודלק תחלה שלא לשם נ"ח צריך לכבותה ובהודלק לשם נ"ח אין צריך לכבותה וא"ש דברי מג"א שהודלק לנ"ח הוי רבותא אפ"ה צריך לכבותה כיון דאמרי' הדלקה ע"מ וכתב מחה"ש שרש"י מחולק עם תוס' וסובר דאפי' הנחה ע"מ צריך לכבותה אפי' בהודלק תחלה לנ"ח ע"ש ולפענ"ד רש"י ותוס' שוים הם דמה שמפרש רש"י הא דאמר ריב"ל שהיתה דולקת שהדליקה לנ"ח מע"ש הוא ע"פ האמת דמסקינן הדלקה ע"מ א"כ מיירי ריב"ל אפי' בהודלק לנ"ח דהא ע"כ מ"ש תוס' דמיירי שהדליקה מתחלה לצורך שבת לא כתבו תוס' רק לתרץ על שקשה על קושית הגמ' א"א הנחה ע"מ מגביה ומניחה ומדליקה מיבעי' ליה דקשה אמאי לא מקשה הגמ' וא"א הנחה ע"מ אמאי מכבה ותירצו תוס' דלהכי לא מקשה הגמ' אמאי מכבה משום דהמקשן יודע דנוכל לתרץ דריב"ל מיירי שהדליק מתחלה לצורך שבת אבל לפי האמת דמסקינן דהדלקה ע"מ בודאי גם תוס' סוברים דריב"ל מיירי אפי' בהדליק מתחלה לשם נ"ח דהא א"א הדלקה ע"מ אפי' בהודלק לשם נ"ח צריך למ"ש לכבות ולהדליקה

שם ס"ק ג' שהרואה כו' ותי' דבא לומר כו'. וכתב המחה"ש שהב"ח לא הונח לו בתירוץ זה דא"כ עכ"פ ה"ל לכתוב גם הטעם דהדלקה במקומו ולכן מסיק דלמאי דמסיק הגמ' הטעם משום הרואה א"כ אפי' א"א הדלקה ע"מ מ"מ אין הטעם דהדלקה במקומו בעי' אלא משום הרואה עכ"ל ולפענ"ד מוכח כדברי הב"ח דהרא"ש בשבת פרק ב' דין ז' שכתב אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה כלום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה כיון שלא הדליקה במקום הנחתה עכ"ל והא דלמסקנת הגמ' סבר רבא דהדלקה ע"מ אפ"ה כתב הרא"ש על רבא הטעם דהרואה

שם קשיא לי בגמ' דף כ"ב ע"ב ת"ש אמר רבא היה תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום ש"מ הנחה עושה מצוה ופי' רש"י היה תפוש בידו משהדליק עד שכבתה ע"ש משמע אי הדלקה ע"מ יצא בזה אם תפוש ועומד וקשה דהא רש"י שפירש שם אי אמרי' הדלקה ע"מ צריך שתיעשה הדלקה במקום חיובא א"כ א"נ אמרי' הדלקה ע"מ צריך להדליק על פתח ביתו מבחוץ ואינו יוצא אם תפוש ועומד ואי אמרי' שפתח ביתו לאו דוקא דה"פ אם עומד ונר בידו ומדליקו נמי יצא דהוי הדלקה במקומו א"כ אי נמי אמרי' הנחה ע"מ נמי יוצא דהוי הנחה במה שהוא תפש הנר

תרעו הב"ח המופלג מו"ה אלי' בן הרב הדרשן מהו' שלמה פלעסנער מפאזען כתב אלי וז"ל בשבת דף כ"ג המדליק נר של חנוכה כו' מאי ממעט פי' בקונטרס המדליק בשאר ימים איזו מן הג' ממעט וקשה הא קושית הגמ' קאי ג"כ על הרואה ומתרץ דבסוכה דף מ"ו הקשו תוס' אמאי לא תיקנו בלולב וסוכה שהרואה מברך ותירצו שאין שייך לרואה ברכה שאין העושה מברך והקשה מהר"ם לובלין מדוע לא תיקנו שהרואה מברך שהחיינו כמו העושה ותירץ בברכת מצוה לא מצינו שהחיינו בלא צירוף א"כ צדקו דברי רש"י דאם הרואה ממעט ומברך רק אחת פשיטא דממעט שהחיינו ומברך נס דשהחיינו לחוד לא מברכי' ולכן פי' רש"י על המדליק איזה מן השלש ממעט עכ"ל והשבתי לו דא"א לומר דהמקשן ידע דהרואה מברך נס א"כ ידע המקשן דנס בכל יומא איתא רק שמקשה סובר דגם שהחיינו שייך בכל יום ולכן מקשה מאי חזית דממעט שהחיינו נימעוט נס דא"כ קשה הו"ל למקשן להקשות שיברך בכל יום כל הג' ברכות ועוד דלמ"ש תוס' בסוכה שם דאין שייך לרואה לברך מה שאין מברך העושה א"כ כיון שהמקשן ידע שהרואה מברך נס א"כ מסתמא גם המדליק יברך נס א"כ מאי מקשה על המדליק ונמעוט נס ולפענ"ד נראה לתרץ דלהכי נקט רש"י על המדליק ולא על הרואה דלדברי תוס' בסוכה שם אין יכול הרואה לברך רק מה שמברך המדליק א"כ עיקר תלוי בהמדליק

שם מג"א של כו' כי הברכה שעשה כו'. וכתב מחה"ש משמע דאם הדליק נר א' ולא היה יודע שיביאו לו יותר ולא נתכוין בברכתו כ"א על נר א' ואם אח"כ מביאים לו נרות צריך לברך אלא שחידוש הוא כיון דעיקר המצוה נר