דברי צבי ריא

כמו בר"ה דף כ"א בסיס תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבה לא הוי מאכל איסור אלא בשעה אסורה שאני ע"ש

תריז סעיף ב' ברמ"א ופניה משתנים כו'. צ"ע מהיכן למדו דבבפניה משתנים דלוחשין לה באזנה קודם שיתן לה לאכול דביומא דף פ"ב ע"ב במתניתין עוברה שהריחה פי' רש"י העובר מריח וכן פי' הרע"ב וכתב התוי"ט שדקדקו לפרש כן מהני עובדי דאיתנייהו בגמ' ההוא עוברה דארחא לחישו לה ואילחש' הא קמן דמצד העובר בא התאוה שהוא מריח ומתאוה שהרי בידו לחזור בו עכ"ל אבל בפני' משתנים דהוי היא כמו כל אדם שאחזו בולמס בסעיף ג' דמאכילין אותו בלי שילחש לו מתחלה באזנו וכ"כ הרב"י שמש"ה לא כתב הטור גבי עוברה פניה משתנים דפשיטא דמאי אירי' עוברה אפי' כל אדם נמי ע"ש ולפענ"ד דלהכי לא כתב הטור ופניה משתנים דבזה לא מלחשין לה באזנה דזה לא בא מחמת העובר רק מעצמה כמו בולמס בכל אדם

תריח מג"א ס"ק א' אפי' כו' הרא"ש בשם ריב"א כו'. המחה"ש גורס הרא"ש בשם רש"י ע"ש והוא תמוה דרא"ש ביומא פרק ח' דין י"ד כתב בשם הריב"א דנשים או כותיים נאמנים להכחיש ישראל אבל רש"י בדף פ"ד ע"ב בד"ה על אם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן ע"ש א"כ לדעת רש"י אין כותי או אשה נאמן כלל גם מה שפי' רש"י שם בד"ה אבל שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך מצטרפים לאשה או כותי שאומרים צרי למהוי פלגא ופלגא ע"ש הוא ג"כ שלא כדעת הש"ע בסעיף ד' דב' אומרים צריך אפי' מאה והחולה אומרים אינו צריך מאכילים אותו

שם נאמנים להכחיש ישראל. נראה דדוקא לקולא נאמנים להכחיש אבל לחומרא כמו בסעיף ג' אם החולה ואשה אומרים אינו צריך ורופא אחד אומר צריך שומעים לרופא וכן משמע בפוסקים

שם ס"ק ו' כשני כו' שלא יהא כביצה. המחה"ש גורס שלא יהא פחות מביצה אבל המק"ח גורס כביצה ונמחק מלת פחות ע"ש וצ"ע דודאי גירסת המחה"ש הוא נכון וברור דהא בסי' תרי"ב סעיף א' פסקינן דכותבת הוא פחות מכביצה מעט א"כ פחות מכשיעור צריך הרבה פחות מכביצה

תריט מג"א ס"ק ז' בנגונים כו' ואם הוא שבת כו'. וכתב מחה"ש בשם הלבוש הטעם כיון שהוא תענית אין כ"כ רצון במנוחתנו עמ"ש בסי' תרפ"ב ובאמת צ"ע למנהגנו שאומרים ביו"כ שחל בשבת רצה במנוחתנו אמאי לא אמרי' נמי רצה במנוחתנו ביו"כ שחל בחול שגם הוא יום מנוחה כי כל המלאכות האסורות בשבת אסורות ביו"כ ולטעם הלבוש מי שמתענה ת"ח בשבת ג"כ לא יאמר רצה במנוחתנו

שם ס"ק ח' בקול כו' שמשה גנבה ממלאכים כו'. צע"ק דבפסחים דף נ"ו ע"א כשאמרו בניו של יעקב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ע"ש וא"כ היה קבלה לרבותינו בעלי התלמוד שיעקב ובניו אמרו כן ובודאי הקבלה זו לא היה נעלם ממשה רבינו ע"ה דזה הוא תורה שבע"פ ואם היה יודע משה מיעקב למה היה צריך לגנוב ממלאכים ואפשר שמיעקב לא שמעינן רק שיאמר ברוך שם כו' מי ששומע מאחר שאומר שמע ישראל על דרך שפי' רש"י בחומש בסדר האזינו כי שם ד' אקרא כו' כשאקרא ואזכיר השם אתם הבו גוד לאלקינו וברכו שמו מכאן שעונים ברוך שם כו' אחר ברכה שבמקדש עכ"ל וכן ענה יעקב ברוך שם אחר שאמרו בניו שמע ישראל אבל זה לא היה ידע משה שיאמר ברוך שם אחר שאמר הוא בעצמו שמע ישראל וזאת גנבה ממלאכים שיענה על דברי עצמו

תרכ הטור כתב שיקצר בפיוטים שחרית כדי למהר שיתפלל מוסף קודם שיגיע זמן המנחה ויצטרך להקדימה כיון שהגיע זמנה וא"א הרא"ש ז"ל כשהיה רואה כשהיו מתאחרין היה מתפלל מוסף יחיד ע"ש וצ"ע דבסי' צ' סעיף י' פסקי' כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת צבור וכתב מג"א שם אפי' רוצה לצאת חוץ לביהכ"נ ע"ש רק אם השעה עוברת מותר להקדים כדאיתא שם והכא משמע מדברי הטור דמיד כשהגיע זמן מנחה גדולה דהיינו בשש ומחצה היה הרא"ש מקדים להתפלל מוסף אע"ג דאפי' לכתחילה זמן מוסף עד סוף שבע שעות כדאית' בסי' רפ"ו סעיף א' א"כ לא היה השעה עוברת עדיין בשש ומחצה א"כ אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור ויותר טוב היה לו להמתין מלהתפלל מוסף עד שהצבור יתפללו ולסמוך על דעת הר"י דדוקא כשילך לסעודה גדולה צריך להתפלל מנחה תחלה אבל בלא זה יתפלל מוסף תחלה אע"ג שהגיע זמן מנחה הובא בתוס' ורא"ש ברכות דף כ"ח ע"א והרא"ש שם מביא דעת הר"י באחרונה משמע שפוסק כוותי' כמ"ש הרב"י בכמה מקומות דדעה אחרונה עיקר וגם איתא שם ברא"ש בשם הירושלמי דדוקא במנחה קטנה צריך להקדים תפלת המנחה ע"ש

תרכא מג"א בזוהר כו' בהפטרה א"א מלך מוחל כו' וכתב עטרת זקנים כי מה ענין מחילה וסליחה אצל ספר תורה וכן פי' מחה"ש וצ"ע דביומא דף ס"ח ע"ב איתא במתניתין שכ"ג אומר אצל ספר תורה על מחילת העון ופי' רש"י שאומר מחול לעונותינו ביו"כ הזה ע"ש א"כ ש"מ ששייך מחילת העון אצל ספר תורה

שם סעיף ה' צ"ע ביומא דף ל"ו ע"ב ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי דר"מ וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי ע"ש וצ"ע לר"מ דלדידיה הוא מתודה לגמרי שלא כסדר כלל דאי סבר דצריך להתודות על החמור תחלה היה לו לומר תחלה פשעתי דהיינו מרדים שעשה