דברי צבי רי

משום רפואה גמורה כיון דגם הבריאים רוחצים עיניהם ביום כפור

שם ס"ק ח' הד"מ ס"ק ה' כתב שהרב"י ומהר"א מפראג מסכימים לבה"ג להחמיר בשיטא

תריד מג"א ס"ק א' ואפי' אינו צ"ע מ"ש מרחיצה כו' הט"ז כתב ברס"י דגם ברחיצה להעביר את הזיעה אסור דלא כמג"א הובא במחה"ש פה ע"ש ואני תמה הא הטור כתב בהדיא בסי' תרי"ג שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ובסי' תרי"ד כתב הטור גבי סיכה אפי' אינו סך לתענוג אלא להעביר הזוהמא מכלל דרחיצה דמותר כשאינו של תענוג אמרי' דלהעביר הזוהמא מותר והנה הרב"י כתב על סיכה שהוא מירושלמי דכתב כל סיכה בין של תענוג בין שאינו של תענוג אסור וכ"כ הרמב"ם בפ"ג משביתת עשור והגהמ"י כתב על דבריו והא דאמרי' בירושלמי בסיכה שאינה של תענוג מותר פי' החולה והוא מדברי סמ"ג עכ"ל והרא"ש ביומא פרק ח' סוף דין ב' כתב מירושלמי דתני' סיכה כשתי' לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש וליו"כ לא לאסור ולא לעונש עכ"ל והנה מה שכתב ליו"כ לא לאסור צריך ע"כ לומר דהיינו בסיכה שאינה של תענוג דא"א לומר דירושלמי מתיר סיכה לגמרי דהא במתני' ריש פ"ח קתני יו"כ אסור בסיכה א"כ עכ"פ מוכח דירושלמי מתיר בסיכה שאינה של תענוג א"כ סותר זה לירושלמי שהביא הרב"י דאוסר בסיכה שאינה של תענוג וצ"ע על הרב"י שלא הביא דברי תוס' יומא דף ע"ז בד"ה דתנן דכתבו כללא דמילתא היכא דאינו בשביל תענוג שרי וכן כתבו שם בד"ה מניין ע"ש

שם ס"ק ה' איסטניס כו' יש למחות כו'. לפענ"ד להביא ראי' דאסור לנעול מפני הגשמים דטור בסי' תרי"ג כתב בשם בעל העיטור שאין לברך ביו"כ שעשה לי כל צרכי דהא אסור בנעילת הסנדל וכתב הטור כיון דיכול לנעול מפני סכנת עקרב יוכל לברך ופי' הרב"י כיון דיש צד היתר בסכנת עקרב ע"ש וא"א דיוכל לנעול מפני הגשמים מאי צריך הטור לומר מפני עקרב דהוא מלתא דלא שכיחא הול"ל מפני הגשמים דשכיח טפי א"ו מוכח דאסור לנעול מפני הגשמים

תרטו כתב הטור תשמיש המטה נמי יליף מקרא דחשיב עינוי הלכך אסור אפי' האידנא שא"צ טבילה לבעל קרי וכתב הרב"י ירושלמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כ"ש תפתר במקום שאין טובלין פי' דכיון דאם שמש מטתו א"א להתפלל עד שירחץ והוא אסור ברחיצה ממילא משמע דאסור בתשמיש ומשני למקום שאין טובלין לקירוין עכ"ל וצ"ע דביומא דף פ"ח ע"א תניא דבעל קרי טובל ביו"כ וכ"כ הטור בסי' תרי"ג שכמה פוסקים סוברין דבעל קרי מותר לטבול והרמב"ם סובר שאין טובלין מפני שבטלה טבילת בעל קרי משמע בלאו האי טעמא דבטלה טבילת בעל קרי גם הרמב"ם סובר דבעל קרי טובל א"כ מאי פריך הירושלמי דהא אם לא היה אסור תשמיש מקרא ביו"כ אז היה מותר לשמש ולטבול וכ"כ תוס' ביצה דף ח"י ע"ב בד"ה כל דבזה"ז אין טובלין ביו"כ דהטבילה אינה אלא לטהרה לבעלה ואפי' תטבול ביו"כ אסורה לבעלה ע"ש משמע דאם היה מותר לשמש היתה אשה יכולה לטבול דכל רחיצה שאינה של תענוג מותר ביו"כ כדאיתא בסי' תרי"ג ולפ"ז משום איסור רחיצה לא הוי שמעינן דאסור בתשמיש

שם מג"א ס"ק ג' מובטח כו' ובעל הלבוש כו'. המחה"ש כתב שמ"ש הלבוש שיש לו הרבה זכיות שהגינו עליו לא משמע כן מפירש"י ע"ש ולפענ"ד אדרבה מפורש ברש"י יומא דף פ"ח ע"א ד"ה ואם עלתה שמעשים טובים יש בידו שהגינו עליו גם הטור מפרש כן שיש לו הרבה זכיות שהגינו עליו

תרטז מג"א ס"ק א' לומר כו' ופליאה בעיני כו' דבשאר קטן כו'. ולא זכיתי להבין דמה דמותר בתינוק במילה ואסור בשאר קטן היינו רחיצת כל הגוף דאסור בשבת כדאיתא בסי' שכ"ו אבל מקצת הגוף מותר אפי' לגדול לרחוץ בחמין בשבת כדאיתא שם סעיף א' דכל שאינו רוחץ כל הגוף או רובו מותר רק ביו"כ אסור רחיצה אפי' אבר אחד משום עינוי וקטנים מותרים לרחוץ בחמין אם אינם רוחצים רוב גופם דלא גזרי' עינוי בקטן וזה כוונת הב"ח והמרדכי

שם ס"ק ב' מחנכין כו' ע"ש בתוס' כו' והוא בתוס' ישנים יומא דף פ"ב אהא דתנן מחנכים הקטנים לשעות וכתבו תוס' דחנוך ליתא אלא באב והקשה מסוכה דף ב' ע"ב מהילני מלכה שהיתה מחנכת בניה בסוכה ומתרץ שהיתה מחנכת למצוה בעלמא ע"ש וקשיא לי דבסוכה שם דר"י הביא ראיה מהילני מלכה דסוכה למעלה מכ' כשרה דזקנים לא אמרו דבר וחכמים אומרים דלכך לא אמרו הזקנים משום שאשה פטורה מן הסוכה והשיב ר"י שהיו לה בנים שאין צריך לאמו ע"ש וא"א שאין האם מחויבת לחנך א"כ מאי מייתי ר"י ראיה מבנים של הילני המלכה דדילמא הסוכה למעלה מכ' פסולה והילני לא היתה מחויבת לחנכם בסוכה כשרה ואין לומר כיון שעכ"פ היא היתה רוצה לחנכם אע"ג שאינה מחויבת היה לזקנים לומר שסוכה פסולה דא"כ מאי משיבים רבנן דאשה פטורה מן הסיכה והא הילני היתה רוצה לחייב עצמה בסוכה ואשה יכולה לחייב עצמה במ"ע שהזמן גרמא ולברך א"ו כיון דמצד הדין פטורה לא היו צריכים הזקנים לומר דסוכה פסולה א"כ ה"נ אם מצד הדין האם אינה מחויבת לחנך לא היו הזקנים צריכים לומר דפסול,

שם והוי כנותנת לו נבילה כו'. בסי' רס"ט במג"א ס"ק א' משמע דאכילה ביו"כ לא הוי כמאכיל נבילות דיש חילוק בין אכילת היתר בזמן האיסור לאכילת האיסור וכ"כ תוס' בשבת דף י"ב ע"ב בד"ה רבי נתן ובחולין דף ה' ע"ב בד"ה צדיקים דהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים הוא רק גבי אכילת איסור אבל מאכל היתר בשעה אסורה