דברי צבי ר

שם מג"א ס"ק ב' א"צ לחזור וצ"ע דהו"ל לפרש כו'. ולפענ"ד כיון שרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם אע"ג שהרב"י פסק כהרמב"ם בסי' ר"ט דאזלי' בתר דעתו מ"מ הכא סומך הרב"י על הפוסקים החולקים על הרמב"ם כיון דיש פוסקים סוברים דבאמר האל הקדוש דאין צריך לחזור כדאיתא בהרב"י

שם ס"ק ו' יום כו' אבל ביו"כ כו'. תמוה הוא שבכל הסדורים והמחזורים איתא בשבת ביו"כ רצה במנוחתנו וכן המנהג פשוט לאמר רצה במנוחתנו ביו"כ שחל בשבת וצ"ע

תקפג סעיף א' יהא אדם רגיל לאכול כו' וכן הוא בטור וכתב הרב"י דגירסת הספרים דידן בגמ' למחזי במקום למיכל עכ"ל ובגמרות שלנו בהוריות דף י"ב ע"א איתא למחזי אבל בכריתות דף ו' ע"א איתא יהא רגיל למיכל והגאון מו"ה ישעיה פיק כתב שם שגירסת הערוך הוא למחזי ולפ"ז מי שאינו יכול לאכול מדברים הללו עכ"פ יחזה אותם וצ"ע בט"ז ס"ק א' שמקשה בשם האגודה על כל המינים ומתרץ רק על רובי' וכרתי א"כ אכתי קשה על שאר המינים והרב"י כתב פירש"י דטעמא משום דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקי ומיהו בתמרי לא שייך האי טעמא עכ"ל והנה בהוריות שם פירש"י כמ"ש הרב"י אבל שם בכריתות פירש"י והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי ע"ש וצ"ע במג"א שכתב דה"ה מה שנקרא בלשון רבי' דקשה מנ"ל דילמא דוקא הני ש דגדלי מהר או דמתקי

תקפד מג"א ס"ק ב' א"מ כתב הרב"י כו'. צ"ע דהא הרב"י כתב דאין המנהג כדבריו ע"ש דהעיקר הוא א"מ חטאנו דבזה נענה ר' עקיבא

שם ס"ק ג' שבת כו' מחה והעבר פשעינו כו'. ובהגהות מקור חיים כתב נראה אף דבוידוי צריך להתודות על הקל תחלה מ"מ בבקשה מבקש על הפשעים תחלה דכשעושה פשעים נתרחק מהקב"ה ומחטא חמור נתרחק יותר צריך לבקש מתחלה שלא יתרחק הרבה ואח"כ מבקש על קירוב יותר ויותר עכ"ל ע"ש ולפענ"ד צ"ע דביומא דף ל"ו ע"ב כתב רש"י בד"ה חוזר ומתודה בתמיה אם על זדונות ימחלו לו אין צריך לבקש על השגגות ע"ש ואי כדברי מקו"ח אכתי צריך לבקש על השגגות שיתקרב יותר א"ו דאין חילוק בין וידוי לבקשה לעולם צריך הקל תחלה וכן משמע שם בגמ' דקאמר אלא מה שאמר משה נושא עון כו' ואי כדברי מק"ח שפיר אמר משה דהא היה בקשה: שם ס"ק ד' עד כו' יותר מחצות כו'. לפענ"ד מוכח שהיו מאריכין בר"ה יותר מחצות דבר"ה דף ל"ב ע"ב פי' רש"י בד"ה בשעת כו' שהיו אורבים כל שש שעות לקץ תפלת שחרית משמע שהיו מאריכין בשחרית עד ו' שעות

שם ס"ק ז' מלין כו' ובחול אומרים הפזמון כו'. ובד"מ כתב וכתב מהרי"ל כשחל מילה בר"ה יאמר סליחה השייך למילה דהיינו זכור ברית במוסף גבי כי זוכר כל הנשכחות ואין נוהגין כן ע"ש וצ"ע

תקפה הטור כתב דעיקר הוא מה שתוקעין מעומד ומה שתוקעין מיושב כדי לערבב השטן וכן כתב הרב"י בשם הר"ן ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ בזה קושית תוס' ר"ה דף ט"ז ע"ב בד"ה תוקעים כו' תימא הא קעבר משום בל תוסיף ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דאין עובר משום בל תוסיף רק כשעושה המצוה כתקונה ואח"כ עושה המצוה זאת עוד הפעם אבל הכא כשתקע מיושב עדיין לא היה עושה המצוה כתקונה ועיקר הוא התקיעות דמעומד ליכא בל תוסיף

שם מג"א ס"ק ב' קול כו' לתקוע בשופר יצא. וצ"ע אמאי יצא הא רוב הפוסקים סברי שצריך לברך לשמוע ראבי"ה ובה"ג והרמב"ם והרא"ש והטור ורבי' ירוחם והר"ן וכן איתא בירושלמי כמ"ש הראבי"ה והרא"ש רק ר"ת וסמ"ג סוברים דמברך לתקוע כדאיתא בהרב"י ומ"ש מחה"ש דלר"ת צריך דוקא לברך לתקוע לא ידעתי מנין לו אבל מדברי הרא"ש נראה דלא יצא בלתקוע דהא כתב דבשמיעה יצא ולא בתקיעה דהתוקע לתוך הבור פעמים דהתוקע בעצמו לא יצא ע"ש וצ"ע בחיי אדם כלל קמ"א דין ז' שכתב שלא יברך לתקוע דהא לא כתיב ותקעתם רק יום תרועה ע"ש וצ"ע דהא שופר נמי לא כתיב רק דילפי' בר"ה דף ל"ד מיובל ה"ה תקיעה נמי ילפי' שם מיובל מדכתיב ביובל והעברת שופר ושם איתא דתנא מייתי בג"ש ממדבר דכתיב ותקעתם ע"ש גם צ"ע שכתב טעמא דנפשיה ולא כתב טעם הרא"ש שאין מצוה בתקיעה רק בשמיעה

שם ט"ז ס"ק ז' אינו כו' ועוד הביא בטור כו' וקשה היכא רמיזא אין כו'. ולפענ"ד המעיין בטור ובהרב"י לק"מ דהכי קאמר שרמז שופר דהיינו השי"ן מרמז כשיש שופ"ר אז אי"ן פג"ע ר"ע ומכלל הן אתה שומע לאו כשאין תוקעין רמז שי"ן דשופר לשטן ח"ו וי"ש פג"ע ר"ע חלילה ולכך תוקעין בתחלתה ומטיבן כו' ומה שכתב ט"ז ונ"ל שסמאל מלמד זכות על ישראל כו' צע"ג דזה דוקא ביום הכפורים כדאיתא בטור סי' תר"ו ובהג"מ סוף הל' שביתת עשור מפרקי דר"א ראה סמא"ל שלא נמצא חטא בישראל ביו"כ ואומר רבון העולמים יש לך עם כמלאכים מה מלאכים יחפי רגל כו' ע"ש אבל בר"ה אדרבה עבדינן כדי לערבב שטן שלא ישטין כדאיתא בר"ה דף ט"ז ע"ב כל שנה שאין תוקעין מריעין דלא איערבב שטן משמע בהדיא דמשטין ואיתא נמי התם שתוקעין יושבין ותוקעין כשעומדין כדי לערבב השטן ולכך תוקעין פעמים

תקפו מג"א ס"ק ג' מבהמה כו' ולא עיין בשבת כו' ולפענ"ד מוכח משבת שם דלא קיי"ל דלא הוכשרו דהא בשבת שם דף כ"ח ע"א אמר ר"א בר אהבה תחש מבעי' ליה טמא היה או טהור ואמר רב יוסף מאי תיבעי תנינא לא הוכשרו כו' ושם ע"ב קאמר מאי הוה עלה דתחש