דברי צבי קצא

נדפס הספר הגהות מר"ע איגר ומצאתי שכתב שם שמעתי משם חכם אחד דיש ראי' מפורשת מגילה כ"ב לאו לאתויי ת"צ וט"ב הרי דט"ב מקרי יום שיש בו מוסף ויאמר עננו עכ"ל והנה הראי' יש לדחות ולומר דמיירי במנחה אבל הראיה שהבאתי מוכח בהדיא דמיירי בשחרית כמ"ש ומ"ש הט"ז דכיון דאין אומרים אאא"פ אין אומרים עננו יש לדחות דהגמי"י סוף הלכות ת"ב כתב דאומרים עננו ואין אומרים אאא"פ

תקנח קשי' לי בתענית דף כ"ט ע"א דאמר ר' יוחנן אלמלי הייתי שם באותו הדור לא קבעתי אלא בעשירי והא לעיל שם אמר רבה אמר ר' יוחנן אותו היום ת"ב היה אמר להם הקב"ה כו' אני קובע לכם בכיה לדורות א"כ הוקבע מתחלה ת"ב לתענית ולבכיה והאיך אמר רבי, יוחנן שהיה קובע בעשירי

תקנט הטור וכל הפוסקים כתבו דת"ב אקרי מועד והרב"י בסוף הסימן כתב בשם התשב"ץ משום דכתיב קרא עלי מועד וקשי' לי דבתענית דף כ"ט ע"א איתא דקרא קרא עלי מועד קאי על ר"ח תמוז וכן פי' רש"י בפסחים דף ע"ז ע"א קרא עלי מועד תמוז דשלוח מרגלים מלויי מלי' ויום עבור החודש קרי מועד עכ"ל ובשבועות דף י' ע"א יליף הגמ' מקרא עלי מועד דר"ח אקרי מועד ע"ש א"כ כיון דההוא קרא קאי על ר"ח תמוז ולא על ת"ב מנ"ל דת"ב אקרי מועד וגם אין לומר דלהכי איקרי מועד ואין אומרים בו תחנון משום דבזמן בית שני היה ט"ב יו"ט א"כ גם הצומות אחרים נקראים מועד דכולם היו יו"ט בזמן מקדש ב' כדאיתא בר"ה דף י"ח ע"ב צום הרביעי כו' לששון ולשמחה ע"ש והנה בפשיטות נוכל לומר דלהכי אין אומרים תחנון בתשעה באב משום אבילות ובבית אבל אין אומרים תחנון כדאיתא לעיל בסי' קל"א סעיף ד' והרב"י כתב שם בת"ב אין נופלים ע"פ דאקרי אבל ואבל איתקש לחג אבל במנחה הואיל ושעת נחמה היא נופלים ע"ש

שם מג"א פ"ק י' לא כו' כמ"ש סי' תקנ"א כו'. צ"ע דשם כתב מג"א דמותר בכתונת לבן בשבת חזון דאינו אלא מפני הזיעה כמנהג שלובש כתונת משבת לשבת אבל במילה באמצע שבוע ליכא זיעה

שם ס"ק י"א ונדחה כו' א"כ אמאי לא השלימו דהא אפי' בראש חודש כו'. וצ"ע דהא דמשלימין בר"ח ובחנוכה אינו רק אם התחיל להתענות לפני ר"ח יום א' אבל בלא התענה לפניו אסור להתענות בר"ח כדאיתא בסי' תקע"ב סעיף ב' א"כ ה"נ בבני סנאב שהיה יו"ט שלהם בעשרה באב דהוי כמו ר"ח וחנוכה ואסורים להתענות ולהשלים כיון דלא התענו ביום שלפניו ואסור להתחיל ולהתענות ביו"ט של דבריהם וצע"ק בעירובין שם דפריך הגמ' טעמא דיו"ט הא ערב יו"ט משלימין דהיינו בכל ת"ב שהיה ערב יו"ט שלהם א"כ ש"מ דלא כרבן גמליאל דקשה דהא לר"ג שסובר בט"ב בע"ש שאין משלימין דהיינו בסמוך לשבת אוכל מעט כדאיתא בגמ' דאוכל כביצה אבל הבני סנאב בת"ב שנדחה היו רק מתענים עד מנחה גדולה והיו אוכלים כל צרכם כמו ביו"ט ושמא בת"ב שלא נדחה היו אוכלים כביצה נראה לפענ"ד דאע"ג דרמ"א בסי' תרפ"ו סעיף ב' כתב בתענית אסתר שנדחה שאוכלים על הברית וביום ו' יתענו האוכלים אבל הבעלי ברית שלא התענו בתענית שנדחה אין צריכים להתענות ביום אחר דאל"כ מאי פריך הגמ' שם בעירובין הא עיו"ט משלימין דילמא משום הכי משלימין דבשלמא בת"ב שנדחה דכיון שנדחה יכולין לדחות עוד כשיתענה ביום אחר מפני יו"ט שלהן אבל בט"ב שלא נדחה צריכין להשלים כיון שלא נדחה אין יכולין לדחות ליום אחר א"ו דהם שלא השלימו ליום בת"ב שנדחה ג"כ לא היו מתענים ביום אחר

תקס מג"א ס"ק א' מסוייד ומכוייר הם מיני ציור ואפשר כו'. וכתב מחה"ש דהרב"י כתב שני פירושים לדעת הרמב"ם שהוא כלשון ש"ע פירוש א' דמסוייד הם מיני ציור פירוש ב' דמסוייד הוי בלא טיט ובש"ע ע"כ עיקר כפי' השני דאז אפי' ציור מותר ביש טיט למטה דהא בסי' תקנ"א סעיף ב' דמר"ח ממעטי' בבנין של ציור מכלל דבשאר ימי השנה מותר והיינו בטיט למטה עכ"ד ע"ש וצ"ע דהרב"י כתב ג' פירושים א' דסיוד וכיור ופיוח הם מיני ציורים ב' דאין מסיידין ועל הסיד יכייר ויפייח ג' המסייד דהיינו הכל סיד בלא טיט למטה וא"כ נוכל לומר דמה שאסור בסי' תקנ"א מר"ח לצייר היינו בלא סיד למטה דזה בשאר השנה מותר ולפמ"ש זה מותר בסיד אפילו בלא טיט למטה עיין בהרב"י ובב"ב דף ס' ע"ב פי' רש"י על ואין מכיירין צורות שצר בסיד וי"מ דהיינו נמי סיוד אלא שהכיור לבן ביותר ועל מפייחין פי' רש"י צורות של מיני צבעונים ע"ש משמע מרברי רש"י דאין מסיידין היינו ע"י סיד כמו שמסיידין הבתים ומכיירין היינו נמי בסיד ומפייחין היינו צורת של מיני צבעונים והרב"י מפרש מכיירין צורת משמע בלא סיד והשמיט דעת רש"י ובש"ע לא כתב כלל שאין מפייחין וצ"ע

שם ט"ז ס"ק א' משחרב כו' תו איתא כו' שנבנית קודם חורבן כו'. וצ"ע דהא יכול לומר שנבנית בהיתר ע"י א"י כמ"ש מג"א ס"ק ד' וזה שכיח

שם סעיף ג' שיר בפה כו' שנאמר בשיר כו'. צ"ע דבגיטין דף ז' ע"א בגמ' זמרא מנ"ל דאסור שנאמר אל תשמח כו' ופריך הגמ' ולישלח מהכא בשיר לא ישתו ומשני אי מההיא ס"ד ה"מ זמרא דמנא וכתב מהרש"א בח"א דקרא בשיר בישעי' כ"ד וכתיב לעיל שבת משוש תופים שבת משוש כנור ולהכי מפרשים הקרא בשיר כו' נמי בכלי ע"ש ובש"ע כתב דאסור בפה מקרא בשיר

תקסא מג"א ס"ק ב' הרואה כו' בכור ומעשר לא מתאכלי כו'. המל"מ בפ"ו מהל' בית הבחירה ג"כ מתרץ כן וכן איתא בהרמב"ם בהדיא בפ"ב מהל' מעשר שני הל' א' מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא