דברי צבי קעח

לעיקר סעודה היינו דאין צריך לעשות אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר סעודה אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב עכ"ל וכ"כ תוס' שם בד"ה ומדליקין שצריך להזכיר הדלקה ע"ש הנה מה שכתב דאין מדליקין לו רק נר אחד לפענ"ד נראה מדנקט רב הונא שם גבי פת וקדרה אחת וגבי נר לא נקט אחד וגם מדנקט הנר בה"א הידיעה משמע לכאורה שמותר להדליק לו הרבה נרות כמו שרגיל בכל שבת וגם בברייתא שם קתני פת אחת קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ומחמין לו קיתון אחד הנה מדקתני בכולן אחד וקתני באמצע הברייתא ומדליקין לו את הנר ולא נקט אחד משמע שמותר בכל נרות הרגיל להדליק בשבת ומה שכתב הרא"ש והתוס' שצריך להזכיר הדלקת הנר בעירובי תבשילין לפענ"ד לכאורה נראה דב"ש וב"ה בהא פליגי דלב"ש צריך לעשות בעירוב תבשילין לכל דבר שצריך ולב"ה אין צריך לעשות רק שצריך להזכיר וכיון דחנני' אליבא דב"ש שם אין מזכיר דצריך לב"ש להדליק נר מעיו"ט כמו שצריך להטמין חמין מעיו"ט א"כ ש"מ שהדלקת הנר שייך לסעודה כי א"א לאכול בלא נר א"כ ה"ה לב"ה אין צריך להזכיר הדלקת הנר עוד קשי' לי אמאי אסור להדליק בלא עירוב דהא בסי' תקי"ד כתב המג"א בס"ק י"ד דביו"ט סמוך לחשיכה מותר להדליק בביתו דצריך הוא לו באותה שעה ע"ש אע"ג שהנר ידליק בלילה שהוא חול ומשמע שם שמותר להדליק אפי' הרבה נרות א"כ ביו"ט בע"ש כשמדליק בוודאי צריך להדליק סמוך לחשכה כמו שמדליק בכל ע"ש א"כ מותר להדליק אפילו הרבה נרות אפילו בלא עירוב תבשילין דהא צריך לנרות באותה שעה ומ"ש מחה"ש על מה שכתב מג"א כמ"ש סי' רס"ג דהיינו שם סעיף ח' שמוסיף נרות הוי שמחה יתירה ע"ש צ"ע דהא שם בס"א איתא דיש להדליק שתים כנגד זכור ושמור א"כ הו"ל להתיר עכ"פ שתי נרות

שם ס"ק כ"א מה שכתב מחה"ש בשם מג"א בסי' תצ"ח ס"ק ט"ז דהאידנא אין נוהגים לשחוט ביו"ט כלל צ"ע דהא דוק' בהמות כתב המג"א שם דהמנהג דלא ישחוט אבל עופות פשיטא דשוחטין ע"ש

שם ס"ק כ"ב אסור כו' צריך ללמוד כו'. הד"מ בסי' תקכ"ט חולק על מהרי"ו וכתב דכיון דמתענה הוי כולו לה' ועוד דכתב בסי' רע"א דהא דמותר להתענות בשבת דהו"ל עונג וא"כ מקרי לכם דמה לי עונג זה או עונג אכילה עכ"ל ועי' מה שכתבתי בסי' תקכ"ט ובמג"א בסי' רפ"ח ס"ק ז' כתב בשם השל"ה שאין להתענות תענית חלום בשבת אא"כ התענית עונג הוא לו ע"ש וקשי' דלדעת הד"מ דהתענית הוי כמו עונג אכילה א"כ אמאי צריך בתענית חלום בשבת למיתב תענית לתעניתו בשביל שביטל עונג שבת כדאי' בסי' רפ"ח סעיף ד' הא לא ביטל עונג שבת כיון דהתענית הי' עונג לו כמו אכילה

שם וביו"ט שחל להיות ע"ש כו'. פי' מחה"ש דעל ע"ת גרידא לא סמכי' להתיר לבשל מיו"ט לשבת דהוי איסור דאורייתא רק דמותר מטעם הואיל מקלע אורחים וליכא רק איסור דרבנן סמכי' על ע"ת כמ"ש מג"א ריש הסימן והמתענה אין רשאי לבשל לאורחים וא"כ לדידי' מן התורה אסור לבשל מיו"ט לשבת ולא סמכי' על ע"ת להתיר איסור תורה עכ"ל וצ"ע דהא דמה דאסרי' למתענה לבשל לאחרים ביו"ט ילפינן ממי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים כמ"ש רמ"א ושם בוודאי אין איסור דאורייתא דהא איסור דאורייתא אין ע"ת מתיר א"כ גם הכא המתענה אין אסור מדאורייתא לבשל לאחרים ליו"ט וגם אין סברא כלל לומר דהתורה אסר' להמתענה לבשל לאחרים וכיון דאין אסור רק מדרבנן א"כ מועיל ע"ת גם מה שכתב מג"א דע"י עירוב מותר מטעם הואיל צ"ע דהא גם לר"ח דל"ל הואיל וסובר צרכי שבת נעשים ביו"ט רק שאסור מדרבנן וע"ת מתיר האיסור דרבנן כדאיתא בפסחים דף מ"ו ע"ב ה"נ לדידן דפסקי' כרבה דא"ל הואיל נמי העירוב מתיר איסור דרבנן כמ"ש מג"א ריש הסימן ע"ש

תקכח קשי' לי בביצה דף ט"ז ע"ב בתוס' ד"ה רבי אומר דמתרצים דאדרבה היינו טעמא דרבי דסבר דשבת ויו"ט קדושה אחת היינו בתחומין אבל בשביל קדושה אחת לא אסר דבר המותר לעשות ביו"ט לעשות עירוב בשביל שבת ע"ש ובדף י"ז ע"א בתוס' ד"ה מ"ט מתרצים דבערובין דף ל"ח ע"א דקאמר ר"א דהא דאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת משום הכנה דמיירי בעירובי חצרות ע"ש דקשה מאי קאמרי רבנן לר"א שם אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת הא לאיי קדושה אחת פי' ש"מ דקדושה אחת היא ע"ש ואי אמרת דמיירי התם בעירובי חצרות א"כ מאי מקשו רבנן לר"א הא לרבנן נמי דסברי קדושה אחת נמי תקשה אמאי לא מערבין ערובי חצרות דהא ערובי חצרות מערבין מיו"ט לשבת אפי' א"א קדושה אחת כמ"ש תוס' בביצה: בספר הגהות רע"א מקשה בביצה דף כ"ב ע"א דמתרץ אביי כגון שערב לזה ולא ערב לזה הא הטמנה בעצמותה אינה מלאכה ומה דאסר בשבת הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל דשמא ימצא קדרתו צוננת וירתיחנה והכא לגבי מלאכת הרתיחה דהוי בישול מותר מצד ע"ת דבישול עכ"ל ולפענ"ד שהטמנה אסור אפי' במקום שאין בישול אוסר כדאיתא בסי' תר"ט שאין להטמין ביו"כ שמכין ביו"כ לחול ע"ש ובסי' רנ"ז כתב מג"א בס"ק ב' דאסור להטמין לצורך מ"ש אע"ג דמותר לאפות פת לצורך מ"ש והטמנה חידוש ולהכי צריך בית שמאי להטמין מערב יום טוב בע"ת ולא מהני מה שבישל מעיו"ט

תקכט כתב בד"מ דמותר להתענות ביו"ט מי שמותר להתענות בשבת כדאיתא סי' רפ"ח דהו"ל עונג מהתענית ע"ש וצ"ע דבפסחים דף ק"ט ע"א אמרי' ושמחת בחגך ביין וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט וכ"כ מג"א בס"ק ג' ובס"ק ד' א"כ לא דמי יו"ט לשבת דשבת כתיב ביה עונג ומי שיש לו עונג מתענית הוי זה עונג שלו אבל ביו"ט דכתיב