דברי צבי קנט

דומה ממש לחלבים ע"ג יתידות ע"ש וזה שכתב מג"א אלא ע"כ אסור להגביה העור ע"ג יתדות משמע שגם המקשן ידע דאסור להגביה העור ע"ג יתדות וצ"ע א"כ מאי מקשה להתיר חלב ע"ג יתידות דכיון דידע המקשן שאסור גבי העור ה"נ אסור גבי חלב ואפשר דהמקשן סבר דהעור אסור ע"ג יתידות משום דלא ממנע לשחוט דהא יכול ליתן לפני הדורסין וזה ידע גם המקשן שיותר מותר ליתן לפני הדורסין משום דחזי למזגא אבל חלב דאין ראוי לדריסה יהא מותר לשטוח ע"ג יתידות משום דממנע ולא שחיט ומתרץ הגמ' דלהכי לא שרינן בחלב סופן משום תחלתן משום דאתי למימלחנה משא"כ בעור שנדרס לפני הדורסין דחזי למיזגא עוד צ"ע במג"א מ"ש ראי' מתוס' שבת ומאי מקשו דילמא הכא שרינן להגביה ע"ג יתידות לפענ"ד מוכיחים תוס' שפיר דגם הטלטול אין מותר רק משום תחלתן דהא ב"ש קאמר ולא יגביהנו אא"כ יש עמו כזית בשר ואסר ב"ש אפי' הטלטול בלא הניח ע"ג יתידות כי האיסור להניח ע"ג יתידות משום עבוד ואין חילוק בין יש בו בשר או לא וע"ז נקט המתניתין וב"ה מתירין היינו הטלטול ומשמע שב"ה אינו מתיר רק משום תחלתן כמו בעור לפני הדורסין עוד צ"ע במג"א שכתב בשם יש"ש דאפי' מחמה לצל שרי לטלטל דבלא"ה לא ישחוט כו' דקשה דא"כ נשאר קושי' מג"א מאי מקשו תוס' בשבת שם דילמא הכא שרינן אפי' מחמה לצל משום תחלתן

שם ס"ק ט' שנשחטה כו' וצ"ע מ"ש מגרעין כו'. וכתב בהגה שנדפס למטה שדברי מג"א הם שלא בעיון דאנן קיי"ל כדאיתא פרק נוטל אר"נ ב"ה כר"ש ור"ש אינו מתיר רק כשראוי למאכל בהמה ולר"י אסור לטלטל אפי' ראוין לבהמה והרמב"ם והטור והש"ע מיוסדים על ב"ה כר"ש והחלבים ראוים לבהמה ומותרים בטלטול עכ"ד ותמוהים מאד דבריו דמ"ש דקיי"ל כר"נ שאמר ב"ה כר"ש הא ר"נ גופא אמר בביצה דף ב' דביו"ט סבר ב"ה כר"י ומ"ש דהרמב"ם והטור והש"ע מיוסדים על ב"ה כר"ש ג"כ תמוה דהא הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט פסק ביו"ט כר"י וכן הרי"ף ושאר פוסקים כמ"ש הרב"י בסי' תצ"ה והרב"י פסק ג"כ כרי"ף ורמב"ם וכן פסק בש"ע סי' תצ"ה סעי' ד' דמוקצה אסור ביו"ט והטור בסי' תצ"ה הביא דעת הפוסקים ולא הכריע גם נעלם מבעל הגה"ה מ"ש מג"א עצמו דהג"א דסבר כר"ש לכן פסק שפיר דמותר לטלטל החלבים אבל לדידן אסור והג"א דמתיר הוא בשביל דחזי להדלקה לכן מותר לר"ש אבל מה שסובר בעל הגה"ה דלהכי הג"א מתיר בשביל שראוי לבהמה הוא תמוה א"כ למאי צריך הג"א לומר בשביל שחזי להדלקה א"ו שהחלבים אינם ראוים לבהמה ומה שכתב בעל הגה"ה בסי' תצ"ה כבר השגתי עליו שם ועמש"ל

שם שט"ז ס"ק ו' לכתוש כו' מוקצה דחסרון כיס כו'. צ"ע דזה דעת ר"י שפסק כאוקימתא בשבת דף קכ"ג אבל הש"ע ורמ"א פוסקים כרי"ף וכאוקימתא בשבת דף קכ"ד דעלי מותר לצורך גופו

שם סעיף ג' בהגה דמותר לטלטלן. הפר"ח חולק דהא בביצה דף י"א אמרי' לב"ה דנותנים עור משום דחזי למזגי עלייהו וזה לא שייך בנוצות ומטעם סופן משום תחלתן לחוד לא מתירין ע"ש והגהות רע"א מתרץ דלהכי מותר לטלטל נוצות כמ"ש תוס' דף ח' ע"א ד"ה אר"י דמותר לטלטל מוקצה בשביל שמחת יו"ט א"כ ה"נ מותר לטלטל נוצות שלא ימנע מלשחוט ע"ש ולפענ"ד נר' דמוכח דמתירין משום סופן לבד דהא שם דף י"א ע"ב מתרץ הגמ' דלהכי אסור בחלבים לשטוח דחיישי' דאתי למימלחינהו והוא אב מלאכה כפי' רש"י משמע דאל"ה דאי לא היו חוששין שמא ימלחנו היו מתירים משום סופן אע"ג דבחלבים ליכא טעמא דחזי למזגא היו מתירין משום סופן והא דהוצרך הגמ' לומר טעמא דחזי למזגא משום דלא תאמר שבעור נמי ליחוש שיבוא לעבדו כמו דחיישי' גבי חלב להכי אמר דגבי עור לא מוכחא דשטיחתו לצורך עבוד דיאמר דהא דשרי רבנן שטיחתו לאו משום צורך עבוד רק משום צורך יו"ט למזגא כמו שפי' רש"י שם

תק ט"ז ס"ק ב' כמה כו' והא פשיטא כו'. לא אוכל להבין דבסי' תצ"ט מיירי שצריך הבשר לאכול ביו"ט ופשיטא שמותר למלוח אפי' הרבה חתיכות אם צריך לכולם ביו"ט אבל הכא מיירי שאין צריך לבשר ביו"ט ומולח אותם שלא יסריחו והוא צורך לבשל הבשר בחול דהא בסי' תצ"ט לא מיירי מאיסור מליחת בשר רק במליחת העור ואשמעי' בצריך לכמה חתיכות בשר שמותר למלוח על העור

שם מג"א ס"ק ד' אסור כו' אבל במשקל כו'. קצת קשה דהרב"י כתב בשם הרשב"א דבעה"ב אסור לשקול בביתו כמו דאסור למדוד קמח בביתו הובא בט"ז וצ"ע דבמדידת קמח להכי אסור משום דיכול לעשות בהיתר להוסיף או לפחות מעט אבל במשקל דגם בכה"ג אסור מיתר לשקול לידע כמה הוא צריך

שם ס"ק ו' חותך כו' כמה צריך כו'. צע"ק דהתם במדה כשאומר כמה צריך יוכל המוכר ליתן לו מדה שצריך הלוקח בפיחת או מוסיף מעט אבל במשקל לענין מה יאמר כמה משקל הוא צריך כיון שאסור ליתן לו במשקל אפי' בפיחת או מוסיף וצריך לומר שמיירי בטבח שיודע בחתיכתו לכוון ליטרא

שם ס"ק ח' לעשות כו' איתא בגמרא כו'. לפנינו דף כ"ח ע"א אית' בגמ' טבח אומן אסור לשקול בשר במים משמע דאדם אחר מותר כמו דאמרי' במשקל ביד אבל הרא"ש והטור כתב סתם אסור לשקול בשר במים משמע דלכל אדם אסור וצ"ל דסבירא להו דלשקול במים ליכא אומנות

שם ס"ק י' מותר כו' ברש"י ותוס' דף י"ז ע"ב. צ"ע ברש"י ותוס' שם שכתבו ולא דמי להערמה דרב אדא דאין עבוד באוכלין ע"ש והא בסי' תצ"ט סעיף ב' פסקינן דמותר להערים ולמלוח העור כאן מעט וכאן מעט עד שימלח