דברי צבי קנח

דהא תני' בש"א אין מוליכים טבח וסכין כו' וא"א כדברי הרא"ש מאי פריך דילמא ב"ש לא חייש לאמלוכי והא דאסור להוליך טבח וסכין משום דהוא קודם שחיטה והי' יכול לעשות מעיו"ט ולא הבינותי דא"כ תברא גרמי נמי יכול להביא מאתמול אע"ג דנצרך לאחר שחיטה מ"מ הוי מכשירים דהיינו מה שיכול לטלטל ולטרוח ולהביא התברא גרמי מעיו"ט גם מ"ש מג"א ומ"ש הרא"ש ראי' מדאסר ב"ה לחפור ולכסות קשה דא"כ מי שיש לו עפר תיחוח ליתן למטה פי' מחה"ש א"א דטעמו של ב"ה דהי' אפשר מאתמול א"כ אם י"ל עפר למטה מותר לשחוט ולחפור אחר שחיטה ע"ש וצ"ע דהא גם עפר ליתן למעלה הי' יכול להכין מאתמול ולהכי אפי' ביש לו עפר למטה אסר ב"ה לשחוט

שם ס"ק כ"ה בעפר כו' וכתב היש"ש כו' אפי' אין לו דקר נעוץ. פי' מחה"ש דמה דמתיר ב"ש לכתחילה משום שמחת יו"ט מתיר ב"ה לאחר שחיטה משום כיסוי וכמו דמותר בדקר נעוץ אע"ג דעביד גומא משום דהוי רק חד איסור ה"ה בליכא דקר נעוץ דלא הוי מוכן נמי מותר באין עושה גומא ולפ"ד מ"א בס"ק ל"א דאינו מוכן קיל מאיסור גומא עכ"ל וכ"כ מהרש"א ביצה דף ח' ע"א בתוס' ד"ה ואינו צריך כו' דמאי דשרי ב"ש לכתחילה מתיר ב"ה דיעבד ע"ש ולפ"ז לא אוכל להבין בתוס' דף ט' ע"ב ד"ה אר"י דר"ת פי' דמוחלפת השיטה היינו דהשוחט ואר"ת תמה אני על מה הצריכו העולם הכנה וכתבו תוס' וזה אינו דלפירושו נמי סברי ב"ה מאי דסברי ב"ש מעיקרא וב"ש בעי דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעי הכנה עכ"ל וצ"ע דהא דבעי ב"ש דקר נעוץ היינו היכא דעבד גומא כי תרתי איסורא אין מתירין משום שמחת יו"ט אבל היכא דלא קעביד גומא כגון שמיד שנוטל העפר תחתי' לא בעי דקר נעוץ לשם הכנה דחד איסורא שרי לשם שמחת יו"ט וה"ה דמותר לב"ש באפר שאין ראוי לצלות בו ביצה אע"ג דלא הוי הכנה דכי היכי דשרי לב"ה משום מצות כסוי כמ"ש תוס' דף ח' ע"א ד"ה אר"י כו' ה"ה דשרי לב"ש לכתחילה משום שמחת יו"ט א"כ שפיר כתב ר"ת דלא בעי הכנה א"כ מחליף ההיא דהשוחט ובוודאי מודה ר"ת דהיכא דקעבד גומא דבעי הכנה דלא הוי ב' איסורים אבל היכא דליכא איסור אחר לא בעי הכנה כי חד איסור מותר משום שמחת יו"ט וצ"ע ברש"י דף ט' ע"ב ד"ה וממאי דמוחלפת כו' התם משום דאיכא דקר נעוץ וליכא צד איסור עכ"ל דצ"ע דהא איכא איסור גומא רק שמותר משום שמחת יו"ט כמ"ש תוס' דף ח' ע"א ד"ה ואינו צריך כו'

שם תרתי איסורי כו'. מקשה הגהות רע"א גם בדקר נעוץ כיון דאין רשאי ליטול העפר מחמת איסור גומא הוי מוקצה מחמת איסור א"כ יש תרתי איסורי גומא ומוקצה עכ"ל כונתו כיון דלב"ה אסור לכתחלה ליטול העפר ואסור לשחוט רק בדיעבד ששחט מתיר משום מצות כיסוי א"כ הוי מוקצה מחמת איסור גומא ולפענ"ד נר' לתרץ דבביצה דף ל"ד ע"ב אמרי' טבל מוכן דאם עבר ותקנו מתוקן ופי' רש"י בד"ה הא קמ"ל ולא אמרינן לא מהני לי' הזמנה דהא מוקצה מחמת איסור טבל קמ"ל כיון דהגבהת תרומה מדאורייתא שרי אין זה מוקצה מחמת איסור ע"ש א"כ ה"נ לא הוי מוקצה מחמת איסור גומא דהא מדאורייתא מותר לעשות גומא זו דהחופר גומא ואין צריך אלא לעפר פטור וגם בעבר ושחט מותר גם לב"ה לעשות גומא ולכסות לא הוי מוקצה מחמת איסור

שם סעיף ט"ו שראוי לצלות בו ביצה וכתב הגהות רע"א תמוה ממה דפסקי' סי' תק"ב ס"ג אין סומכים הקדרה בבקעת ופי' מג"א דעצים הוי מוקצה לכל תשמישים שמחוץ להסקה וא"כ מה בכך דראוי לצלות בו ביצה והוי כמו העצים עצמן הא העצים הוי ג"כ מוקצה לכל דבר וא"כ מה שרצונו להשתמש באפר לשאר דברים כדין כלי הוי כנולד וצע"ג עכ"ל ולפענ"ד נראה דרש"י נשמר מקושי' זו דבביצה דף ח' ע"א פי' רש"י בד"ה מותר דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ועודנו בתשמישו זה ואיידי דחזי להפוכי בי' לצלי' שקיל לי' נמי ומנח לי' על הדם עכ"ל ולכאורה אין הבנה למ"ש רש"י איידי דחזי כו' לכן נראה דכונת רש"י אע"ג דאפר הוי נולד דמעיקרא עצים והשתא אפר כמ"ש תוס' ד"ה אר"י זה הוא באפר שאינו חם אבל באפר שראוי לצלות בו לא נוכל לומר דהוי נולד דמעיקרא עצים והשתא אפר דהא השתא נמי אפר זה כעצים שעודנו בתשמישו של העצים ונולד לא הוי כ"א בשאינו לגמרי השתא מה שהי' אתמול אבל אפר חם אע"ג שהשתא ראוי לכסות מה שלא הי' אתמול בעודם עצים מ"מ לא הוי נולד כיון שיש באפר גם השמוש מה שהי' אתמול בעצים וכיון דלא הוי נולד לגמרי מותר להשתמש באפר למה שראוי לו ג"כ דהיינו לכסות בו דכיון דלא הוי נולד מותר בכל הטלטולים ולא דמי לאין סומכין הקדרה בבקעת בסי' תק"ב דהתם העצים גם היום אינם עומדים לסמוך הקדרה ואסור לטלטלו למה שאינו עומד לכך אבל האפר עומד היום לכסות ונולד לא הוי לכן מותר

שם מג"א ס"ק ל"ט לא כו' מותר לאכול העוף. כן כתב רש"י ביצה דף ח' ע"ב ד"ה אין מכסין כו' ע"ש ומשמע מדברי רש"י דאם הי' אסור לאכול בלא כסוי הי' מותר לכסות אע"ג שהי' יכול לכסות מבעו"י דמשום שמחת יו"ט מותר אע"ג שהי' יכול לעשות מעיו"ט עי' מג"א ס"ק כ"ד

שם ט"ז ס"ק ח' כזית כו' דהא קיי"ל כו'. תמוה מאד דהא בעירובין דף מ"ו ע"ב משמע בהדי' דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחבריו וכן איתא בכתובות דף פ"ד ע"ב אח"כ ראיתי בהגהות מקו"ח שמוחק דהא קיי"ל ע"ש אבל אכתי קשה דת"ק הוי נמי כמו רבים כמ"ש תוס' ביצה דף ב' ע"ב ומג"א סי' קפ"ח ס"ק ה'

תצט מג"א ס"ק ג' להגביה כו' ולא פריך מ"ש כו'. פי' מחה"ש דהמקשן דפריך מנתינת העור טפי ה"ל להקשות מן לא יגביהנו דהגבהת העור ע"ג יתדות לפי' הב"ח