דברי צבי קנה

שם ס"ק ז' לדבריהם אין זו מדוקדק כו'. כתב בהגה למטה כל דהוא מדוקדק עד אשר הדק היטב והפירוש מ"ש מהרמ"א אבל נולד אסור שאינו ראוי למאכל בהמה כו' ולפענ"ד תמוהין דבריו דהא וודאי גם מוקצה שאינו ראוי למאכל בהמה אסור לר"ש וכמ"ש הרא"ש בשבת פרק נוטל דין ב' דכל מידי דלא חזי לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה לא שרי ר"ש וכן הרב"י בריש סי' ש"ח כולל דבר שאינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה ואבנים כו' וגרוגרות וצמוקים ע"ש א"כ ר"ש דמודה בגרוגרות וצמוקים ה"ה בכל דבר מוקצה דלא חזי ע"ש וכן כתב הרב"י בהדי' בסי' ש"י דר"ש מודה בצרורות כו' וכל דבר שאינו כלי ולא אוכל ע"ש וכן משמע בהדי' בשבת דף מ"ו ע"א ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה דנפטא ע"ש א"כ אי מיירי רמ"א כמו שסובר בעל הגה בדבר שאינו ראוי למאכל בהמה א"כ אמאי נקט רמ"א דוק' נולד אסור הא גם מוקצה אסור כשאינו ראוי למאכל בהמה א"ו דמיירי בכל נולד

שם סעיף ב' אסרום חכמים. הגהות רע"א מקשה לפוסקי' דאסור רק מדרבנן מיבמות דף קי"ד ע"א מפרק כלאחר יד ביו"ט דאיסור לאו ל"ג אמאי לא קאמר יו"ט דאיסור דרבנן דד"ת מותר משום אוכל נפש וצלע"ג עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דהפוסקי' דסברי דכל הני אסור מדרבנן מפרשים הסוגי' דיבמות שם כמו שכתבו תוס' שם ד"ה שבת דאיכא דמפרש דבצער בהמה איירי ע"ש ובשביל בהמה וודאי המלאכה אסור' מדאוריית' כמו דפסקי תוס' ורי"ף ורא"ש בביצה דף כ"א כר' יוסי הגלילי לכם ולא לכלבים ולקמן בסי' תקי"ב סעי' ג' ומיירי שם דאדם היונק החלב אין צריך לחלב ואינו בולע אותו רק שיונק משום צער בהמה ומה שמקשים תוס' שם על פירוש זה דלמה היו יונקים והלא היו יכולין לחלוב לתוך הקדרה ע"ש נמי יש לתרץ דמיירי דאין צריך לחלב כלל ורק שעושה משום צער בהמה ואם הי' חולב לתוך הקדרה הוי מפרק כדרכו והי' אסור לעשות ביו"ט דלכם ולא לכלבים ולכן יונק דהוי מפרק כלאחר יד דמותר באיסור לאו

תצו צ"ע בהרא"ש בפסחים פרק מקום שנהגו דין ה' שכתב דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מדרבנן ולא מימנו אשמתא פי' מימנו אנגידא מתקבצים אצל הרב ואין מלקים אותו עד שיסכימו כולם להלקותו ולא מימנו אשמתא משום דאין משמתין אלא על דבר חמור ובדבר חמור אין חולקין כבוד לרב אלא משמתין אותו מיד עכ"ל וצ"ע דבמועד קטן דף י"ז ע"א אמר ר"פ תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא ע"ש וכיון דהגמרא מביא הא דבמערבא על ר"פ דאמר דלא שמית צורבא מרבנן מעולם משמע דהא דבמערבא לא מימנו אשמתא דלא היו משמתים כלל לצורבא מרבנן

תצז ט"ז ס"ק ב' אפי' כו' לפי שהן מוקצין כו'. צ"ע דהרב"י כתב לתרץ קושי' הה"מ על הראב"ד והרשב"א מסוכר אמת המים דביבר שאני שהם רחבים הרבה ואע"פ שאין צריך מצודה לצוד הדגים מ"מ כיון שהם מכוסים מן העין הם נשמטים והלכך לא חשיבי כנצודים כו' ע"ש וזה הוא נמי כונת רמ"א מ"ש שאינם מחוסרים צידה היינו שאין צריך מצודה

שם מג"א ס"ק ב' דגים כו' ועסי' שכ"ד סי"ג. פי' מחה"ש כמו שם דמותר לעמוד גבי בהמתו ע"ג המוקצה כיון דא"ל הכירא ה"ה הכא ל"ח להני חששות כיון דא"ל הכירא ע"ש וצ"ע דתוס' בביצה דף כ"ג ע"ב ד"ה ואין נותנין כו' דאע"ג דבשבת לא גזרי' ביו"ט דאוכל נפש מותר גזרי'

שם ס"ק ג' אפי' שרצו חכמים להחמיר כו'. וכ"כ תוספות ישנים בביצה דף ג' ע"ב דמוקצה חמירה והוי כעין דאורייתא וצ"ע בש"ך ביו"ד בדיני ס"ס בסי' ק"י אות י"ח שכתב דספיקא דרבנן לקולא משום דבספיקא לא גזרו כגון נולד או מוקצה ע"ש

שם ס"ק ו' היא כו' אבל פשיטא דשייך בדגים צידה כו' דברי מג"א צ"ע דהא גם תוס' בשבת דף ע"ה ד"ה הצד כו' כתבו דבירושלמי משמע דצד חלזון לא מחייב משום צידה ע"ש גם מ"ש מג"א דקצירה אסורה ביו"ט אינה ראיה דאף צידה אסור ביו"ט משמע מדברי המג"א דצידה אסור לא מטעם קוצר אלא איסור בעצמו משום צד צ"ע דהא בביצה דף כ"ג ע"ב כתבו תוס' בד"ה אין צדין כו' דצידה אסור משום דדמי לקצירה משמע דצידה רק אסור ביו"ט משום קצירה ולא משום צד ובתוס' פ"ק דביצה דף ג' ע"א סד"ה גזירה כתבו בשם הירושלמי דשאר מלאכות קודם הלישה אסור מדכתיב יאכל לכל נפש ושמרתם את המצות ובירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור וכ"כ הרא"ש והר"ן ריש פרק אין צדין ע"ש א"כ משמע דרק מלאכות הללו אסורות אבל לא שאר מלאכות ולהכי הוצרך הירושלמי לאסור צידה משום קצירה

שם ס"ק ט' שמחוסרין כו' וע"כ איירי במקורה כו'. לפענ"ד משמע בגמ' כדעת מ"ב דהא בביצה דף כ"ד ע"א אית' השתא דאתית להכי חי' אחי' נמי ל"ק הא בביבר קטן כו' וא"א דגם בעופות במקורה צריך נמי ביבר קטן מאי קאמר הגמ' חי' אחי' ל"ק הא בביבר קטן דמשמע דהשתא נחית הגמ' לחלק בחי' בין ביבר גדול לקטן ומתניתין דצדין חי' מיירי בביבר קטן הא גם בעופות נמי צריך לאוקמי המתניתין בביבר קטן א"ו דסבר הגמ' דבעופות מהני מקורה אפי' בביבר גדול גם קשה לפמ"ש המג"א על הרמב"ם שכתב המבריח עוף לביבר גדול פטור דע"כ איירי במקורה דבאינו מקורה אפי' לביבר קטן פטור דהא יכול לברוח לחוץ א"כ לדברי מג"א הוא פשיטא דבאינו מקורה דלא הוי צידה אפי' בביבר קטן א"כ קשה דגמ' אוקמ' לברייתא דאין צדין עופות בביבר שאינו מקורה דקשה מאי צריך הבריתא לאשמעי'