דברי צבי קנג

שם סעיף י' ש"ב הגאון הצדיק מהו' אבוש כתב דנוכל לומר דסתם מתני' סוף ערלה דחדש בכל מקום סובר נמי מושב לאחר ירושה וישיבה ואז נוהג בכל מקום אפילו בחוץ לארץ וא"כ האיסור בח"ל רק בזמן שישראל שרויין על אדמתן והוי כיבוש וחילוק אבל לא לאחר שגלו מאדמתן עוד כתב דמשנה פ"ק דכלים משנה ו' שאין מביאין עומר רק מארץ ובמנחות דף פ"ג ע"ב במתניתין דאין עומר בא רק מן הארץ ובגמ' דף פ"ד ע"א מתניתין דלא כהאי תנא דתני ר"י ב"י אומר עומר בא מחו"ל דכתיב מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבין ופי' רש"י כיון דמושבותיכם בח"ל הבאה נמי מחו"ל ע"ש א"כ שני סתמות דאין בא אלא מן הארץ וממילא חדש בח"ל לאו דאורייתא עכ"ל ולפענ"ד משמע מסוגיא דקדושין דף ל"ז דלמ"ד מושב לאחר ירושה וישיבה ל"ל מושב בכ"מ שאתם יושבים דאיתא שם מאן תנא דפליג עליה דר"א ר' ישמעאל דתני' ללמדך שכ"מ שנאמר מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אמר לו ר"ע הרי שבת שנאמר בו מושבות ונוהגת בין בארץ בין בח"ל משמע דלר' ישמעאל דסבר מושב לאחר ירושה וישיבה לא סבר כלל מושב בכ"מ דאל"כ מאי מקשה ר"ע משבת דילמא ר' ישמעאל נמי סובר דמושב בכ"מ שאתם יושבים וסובר נמי דמושב משמע לאחר ירושה וישיבה ואין לומר דקושי' ר"ע הוא לר' ישמעאל דר' ישמעאל סובר דמושב לאחר ירושה וישיבה והא שבת נמי כתיב מושב והוי קודם ירושה וישיבה א"כ עיקר קושי' ר"ע חסר מן הספר א"ו מוכח דכיון דר' ישמעאל אית לי' מושב לאחר ירושה וישיבה לית לי' בכ"מ שאתם יושבים גם מה שכתב ש"ב דכיון שגלו ישראל מותר בח"ל דלא הוי תו ירושה וישיבה א"כ קשה דלשתרי לאחר שנלו אפי' בארץ ישראל אע"ג דהוי חובת קרקע דהא גזירת הכתוב דחדש אינו נוהג אלא בזמן ירושה וישיבה ועכשיו דליתא ירושה וישיבה אף בא"י מותר כמו קודם ירושה וישיבה ומסתימת הפוסקים משמע בהדי' דבא"י אפי' בזמן הזה דאורייתא א"ו מוכח דכיון דירשו ישראל הארץ אע"פ שגלו נקרא ירושה וישיבה גם מה שכתב ממתניתין בפ"ק דכלים וממתניתין במנחות דאין מביאין עומר רק מא"י דמוכח דחדש בח"ל לאו דאורייתא כבר כתב הלח"מ בפ"ז מהל' תמידין הלכה ה' דהרמב"ם סבר דחדש בח"ל דאורייתא וסובר דאין מביאין עומר אלא מן הארץ ע"ש וה"נ אמרי' דחדש נוהג בשל א"י כמ"ש תוס' קדושין דף ל"ז סוף ד"ה כל מצוה וכן פסקי' ביו"ד סי' רצ"ג ובר"ה דף י"ג אמרי' דאין מביאין עומר משל א"י ע"ש

תצ מג"א יש כו', שביום ההוא כו'. במגילה דף ט"ו ע"א כתב רש"י ד"ה יו"ט ראשון כו' ובששה עשר נתלה המן בערב ונכתב בצידו ר"ל בערב אחר יום ששה עשר

שם ס"ק ו' וא"א כו' דבשבת אין קפידא כו' וכתב הגהות רע"א אינו מובן הא יום ליבשה אומרים גבי שירה חדשה א"כ אין הפסק בין גאולה לתפלה כו' ע"ש ודבריו צ"ע דהא דוק' בז' או בח' ש"פ שחלו בשבת דאומרים פיוטים של שבת חוה"מ ואומרים פיוט ברח דודי קודם הברכה גאל ישראל אז אומרים יום ליבשה קודם שירה חדשה אבל בשבת פ' בשלח או כשיש מילה בשאר שבת אומרים יום ליבשה לאחר שירה חדשה קודם הברכה ולאחר שירה חדשה הוי הפסק כדאיתא סי' ס"ו סעיף ט'

שם ט"ז ס"ק ג' ההלל כו' מעשי ידי טובעים כו'. והח"י בס"ק ו' כתב נמי טעם זה בשם הרב"י בשם המדרש צ"ע דזה לא נמצא בהרב"י כלל וז"ל הרב"י ושבולי הלקט כתב בשם המדרש הרנינו שהטעם שאין גומרין ההלל לפי שנטבעו מצרים וכתיב בנפול אויבך אל תשמח עכ"ל

שם מג"א ס"ק ט' שלא ש חוץ מקהלת. ופי' מחה"ש בשם עט"ז בשם לחם רב הואיל דאמרי' בשבת דף ל' ע"ב שתחלה בקשו לגנוז קהלת ע"ש ולפענ"ד אין נראה דהא הגמ' שם מתרץ שפיר שאין דבריו סותרין ותחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה ע"ש דה"נ אמרי' בשבת דף י"ג ע"ב שאלמלא חנני' בן חזקיה היה נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה ולפענ"ד נראה דלהכי אין מברכין על קהלת משום דבמגילה דף ז' ע"א איכא למ"ד דקהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא ע"ש

תצא מג"א ולא כו' מותר לאכול חמץ ולפענ"ד צ"ע דבפסחים דף ק"ה ע"א אמר רב לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת ופי' רשב"ם דכיון שהתחיל בסעודת שבת מבעוד יום זה כבוד שבת שיהא גומר סעודתו אף לאחר שהחשיך עכ"ל ולכן פסקי' בסי' רע"א סעי' ד' שצריך להפסיק לקידוש ובסי' רצ"ט סעי' א' דאין מפסיקין להבדלה ומג"א שם בס"ק א' שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ע"ש אבל כשאוכל חמץ במוצאי פסח לא נוכל לומר שזה כבוד יו"ט של פסח שיגמור סעודתו משתחשך באכילת חמץ ואדרבה כשאוכל חמץ הוא מגרש המלך את היום טוב ע"י אכילה זו של חמץ שהי' אסור בפסח א"כ בכהאי גוונא בוודאי אמרי' דהבדלה קובעת ואסור לאכול חמץ קודם הבדלה גם נראה לי אפילו לשיטת מג"א וח"י דמותר לאכול חמץ קודם הבדלה אבל אין מזכיר יעלה ויבוא בבהמ"ז דבסי' קפ"ח ס"ק י"ז כתב מג"א דאם מתפלל ערבית בתוך הסעודה אין מזכיר שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי אפי' במתפלל מבעוד יום ע"ש מכ"ש כשאוכל חמץ דאין יכול לומר בבהמ"ז חג המצות דסתרי אהדדי

תצב מג"א ס"ק ב' ותשרי ואף למנהגנו כו'. צ"ע דהא לא מצינו בשום מקום מי שיאמר דאסור להתענות בתשרי עי' בהרב"י סי' תכ"ט מלבד בסי' תרס"ט כתב מג"א דיש מקומות שאין נופלין עד חשון וסובר מג"א דלרמ"א בסי' תכ"ט סעי' ב' דאין מתענין אפי' תענית יחיד בניסן משום דאין נופלין על פניהם א"כ לאותן מקומות שאין נופלין על פניהם בתשרי נמי אסור בתענית יחיד ולמנהגנו שמתענים אפ"ה אין קובעין בו תענית כמ"ש בש"ע שם בסי' תכ"ט