דברי צבי קנ

לאכול אחר הפסח משום שלא יאבד ממנו טעם פסח משום דפסח נפיש טעמי' ולכן מותר לאכול אחר הפסח במקומו הראשון ואין אסור רק שלא יעקור מחבורה לחבורה שאחר שאכל הפסח בחבורה לא ילך בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר גזירה דילמא אתי למיכל את הפסח בב' מקומות כמו שפי' הרשב"ם על דברי רב וה"ה אחר מצה נמי אסור לאכול לא מצה ולא שום דבר בחבורה אחרת משום דאיתקש לפסח רק גבי מצה סבר רב כשמואל שאפילו במקומו אסור לאכול שלא יאבד טעם מצה משום דלא נפיש טעמי' ולפ"ז ניחא ולא קשה קושי' תוס' אמאי לא פריך הגמ' ממתניתין לרב אין מפטירין אחר הפסח הא אחר מצה מפטירין דהא לרב הוי אין מפטירין אחר הפסח שלא יאכל אחר הפסח בחבורה אחרת לא פת ולא שום דבר א"כ שפיר דלא נקיט מתניתין מצה דהא אחר מצה סובר רב נמי כשמואל דאפי' במקומו אסור לאכול

תעט מג"א ס"ק ב' אחר כו' דהרי עונים אחריו כו'. פי' מחה"ש דהודו שאין השומע אומר מה שהקטן אומר וקטן אינו בר חיובא וא"י להוציא הגדול ע"ש ולפענ"ד אפשר דהקטן מחוייב בהלל זה כמו הנשים דבפסחים דף ק"ח ע"ב ת"ר הכל חייבין בד' כוסות אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות ופי' הרשב"ם ואחד התינוקות שגם הם נגאלו אר"י מה תועלת לתינוקות ביין כו' ע"ש משמע דלת"ק מחוייב התינוק כמו הגדול ולאו משום חנוך בלבד דהא הטעם משום שנגאלו א"כ הוי תינוקות כמו נשים דאמר ריב"ל שם שחייבות משום שהיו באותו נס א"כ יש חיוב גמור על התינוקות לת"ק ומשום מצות חנוך בוודאי גם ר' יהודה לא פליג דמחוייב לחנכם כמו בכל המצות אפילו במצות דרבנן דמחוייב לחנכם כמ"ש מג"א בסי' שמ"ג ס"ק ב' רק דלת"ק יש חיוב גמור על התינוקות ואפשר שזה כוונת מהרי"ל הובא בח"י סי' תע"ב ס"ק כ"ז שכתב מסוגית התלמוד משמע גם שלא הגיע לחינוך חייב בד' כוסות ע"ש דכיון דהחיוב הוא משום שנגאלו אין חילוק בין קטן לקטן ואף ששם בש"ע פוסק דרק הגיע לחינוך חייב משום דסברא הוא שחכמים לא חייבי בקטני קטנים אבל בגדול קצת חייב חיוב גמור וכיון שחייב בד' כוסות חייב נמי בהלל כמ"ש תוס' בסוכה שם בנשים ולפמ"ש צ"ע במגילה דף י"ט ע"ב דאמרי' שם דקטן אין חייב בקריאת מגילה רק משום מצות חנוך וכמ"ש תוס' שם ד"ה ור"י מכשיר כו' דהוי בקטן תרי דרבנן ע"ש ואמאי לא אמרינן דקטן חייב בקריאת מגילה כמו נשים דאמרי' שם דף ד' ע"א דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו נס וקטנים שא נמי היו באותו נס

תפ בש"ע מתחיל כו' ומברך לפניו בפה"ג כו' בספר הגהות רע"א מקשה בשם ס' גן המלך דנימא אתכא דרחמנא סמיך כמו בסי' תע"ז גבי אפיקומן ולפענ"ד אפשר לחלק דגבי טעות או ע"י דבר אחר שהוא בעצמו גורם לא אמרינן דאתכא דרחמנא סמיך כמו בסי' ר"ו סעיף ו' בירך על הפרי ונפל ונאבד וכן בסי' רע"א סעיף ט"ו קידש וקודם שיטעום הפסיק בדבור או אם נשפך הכוס דצריך לחזור ולברך כי כשברך בתחלה לא עלה על דעתו שיפסיק בדבור או שיפול הפרי או שישפוך הכוס אבל גבי אפיקומן כשבירך המוציא היה דעתו על כל הסעודה וגם על אכילת אפיקומן כמו כשאורח מברך המוציא דעתו על כל מה שמביא לו בעה"ב לכן אמרי' בברכות דף מ"ב דאתכא דריש גלותא סמכינן והח"י בסי' תע"ה ס"ק י"ד כתב בשם של"ה שלא ישיח עד אחר אכילת אפיקומן דברכת המצה צריך לכוון גם על אפיקומן עכ"ל של"ה ומ"ש הח"י לחלוק על של"ה וכתב דמותר להשיח כמו שמפסיקין בסעודה אע"ג דברכה ראשונה קאי עד גמר סעודתו והא דלא ישיח קודם הכריכה היינו משום דאיכא למ"ד דעיקר המצוה הוא הכריכה דוקא ועליה צריך לברך ע"כ לא ישיח עד הכריכה לצאת ידי כל הדעות עכ"ל צ"ע דהא רש"י ורשב"ם כתבו בפסחים דף קי"ט ע"ב דעיקר מצות מצה מה שיוצאין לשם חובה הוא מצה של אפיקומן שאוכלין באחרונה ע"ש א"כ שפיר כתב של"ה שלא ישיח בין ברכת אכילת מצה לאפיקומן דהא לרש"י ורשב"ם עיקר מצוה הוא אפיקומן

תפא מג"א ז"ל ד"מ כו' עפי"ל טראנ"ק שרי כו'. הפ"ח כתב דכל משקה המשכר או משקה שהוא חמר מדינה אסור לשתות שנראה כמוסיף על הכוסות אבל שאר משקין וכן קאו"י מותר לשתות ע"ש ולפ"ז למ"ש מג"א בס"ס תפ"ג דמותר ליקח לאקרי"ץ או עפי"ל טראנ"ק לד' כוסות א"כ אסור לשתותם אחר ד' כוסות

שם ס"ק ב' בסי' רל"ט כתבתי שיש לתמוה על רמ"א לפמ"ש מג"א שם בס"ק ב' דרמ"א סובר דשמע הוי משום שמירה אמאי כתב רמ"א הכא דיקרא שמע בליל פסח דהא דבר שאומרים כדי להגן אין צריך לקרות גם על מג"א יש לתמוה לפי שפוסק שם דלא כרמ"א דשמע לא הוי משום שמירה רק משום דילפי' מקרא אמרו בלבבכם ע"ש למאי צריך המג"א לכתוב הכא דצריך לקרות שמע כיון שמוזכר בגמ' ת"ל כיון דשמע אין משום שמירה א"כ אין חילוק ליל פסח משאר לילות דמחוייב לקרות שמע משום אמרו בלבבכם

תפב ט"ז ס"ק א' וכשגומר כו' דהא הרא"ש קאי כו' וצע"ג דלדברי ט"ז דאם אין לו אלא בציקות של א"י דאין נקרא מצה כלל מודה הרא"ש דיאכל כזית מצה דמינטרא באחרונה א"כ קשה להרא"ש בע"פ דין ל"ה שכתב דבזמן הזה אין לאחר ברכת מצה מוטב שיאכלנו בתחלה לתיאבון וברייתא דדובשנין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה בפסחים דף קי"ט ע"ב איירי בזמן הבית ע"ש ולדברי הט"ז היה להרא"ש לתרץ בפשיטות דהא הדובשנין לאו מצה כלל וברייתא מיירי דאין לו מצה אפי' דמינטרא משעת לישה רק כזית אחד דמינטרא א"ו מוכח דהרא"ש סובר דאפילו באין לו מצה דמינטרא כלל רק כזית אחד דאוכל נמי בראשונה:.