דברי צבי קמז

כו' דע"כ משמע לכתחילה ואי ראייתו מדהזכיר במשנה קלחים ולא הזכיר עלים הא בגמ' קאמר דסיפא יוצאין בקלחים הוי פירוש לרישא ע"ש ולפענ"ד דיוק מג"א מדקתני יוצאים בקלחים משמע דיעבד אע"ג דקתני יוצאין בין לחין בין יבשין דוודאי מותר לכתחילה התם שאני דמשום דתנא אבל לא כבושין כו' דאסור אפי' דיעבד להכי קתני יוצאים בין לחין כו' לשון דיעבד משום דכבושים כו' אפי' דיעבד נמי לא וכן מצינו בכמה מקומות בסוגי' הגמ' אבל ביוצאין בקלח ובדמאי כו' שדמאי נמי וודאי מותר לכתחילה דאפי' במצה כתבו תוס' לעיל דף ל"ה ע"ב בד"ה יוצאין דמסופק ר"י אם יוצא לכתחילה ע"ש א"כ הכא דמעשר ירק מדרבנן וודאי בדמאי מותר לכתחילה וגם לפי' רש"י במתניתין ד"ה ובדמאי כו' אבל בטבל לא דהוי מצוה הבאה בעבירה ובברכות דף מ"ה ע"א אכל דמאי דמזמנין פי' רש"י בגמ' דף מ"ז ע"א ד"ה מאכילין כיון דרוב עמי הארץ מעשרים לא הוי מצוה הבאה בעבירה וכן פי' הרע"ב שם א"כ המתניתין דנקט ויוצאין לשון דיעבד וודאי משום קלח דהוי רק בדיעבד ואפשר דקאי לשון דיעבד נמי אדמאי לדייק מיני' דבטבל אפי' בדיעבד נמי לא כפי' רש"י ומ"ש מחה"ש לתרץ דדיוקו דמג"א מהמקשן דהוי ס"ד דרישא מיירי בעלים והוצרך לפרש יוצאים בקלחים דיעבד ובזה התרצן אין מחולק עם המקשן ע"ש לפענ"ד אין מוכרח דנוכל לומר דהמקשן סובר נמי דקלח כשר לכתחילה כמו והא דתנא יוצאין בקלחין דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא דתנא יוצאין בין לחין בין יבשין מיירי רק בקלחין אבל בעלין יבשין לא מפני שהם כעפר כמו שפי' רש"י ד"ה ל"ש להכי תנא סיפא קלחין לגלוי' ארישא דרישא מיירי בעלין ואפ"ה יבשין כשר וזו היא סוגי' הגמ' בכ"מ

שם ס"ק ט"ו או כו' דהא איכא מאן דמהדר אמרירתא כו'. צ"ע דבפסחים דף ל"ט ע"א רבינא אשכחי' לרב אחא דהוי מהדר אמרירתא א"ל מאי דעתך דמרירין טפי והא חזרת תנן כו' משמע דמקשה לי' דכיון דחזרת תנן ברישא מצוה לכתחילה בחזרת וכן פי' רש"י א"כ לפ"ז ה"ה תמכא חרחבינא כו' דתני במתניתין קודם מרור נמי קודמים למרור וכיון דר' אחא הדר בי' א"כ כל השנוים במשנה קודמים למרור ואפשר דר' אחא לא הדר רק במה שמהדר במרור קודם לחזרת משום דאמר ר' אשי מצוה בחזרת

שם ס"ק כ"ו וישאלו ויאמר להם. פי' מחה"ש שהתינוק ישאל מה נשתנה ששייך התשובה עבדים היינו משא"כ בשאלה זו שאין ענין לספר ביציאת מצרים עכ"ל התוס' בפסחים דף קט"ו ע"ב ד"ה כדי שיכיר פי' ג"כ כמו שפי' מחה"ש אבל מפשטא דגמ' שם דקאמר רבה פטרתן מלומר מה נשתנה ומפי' רשב"ם שם משמע דכיון דהתינוק שואל עדיין לא אכלינן ולמה מעקרי' השולחן לא צריך לומר מה נשתנה כלל ע"ש

שם סעיף ג' הרב"י כתב בשם הכלבו דאף בין ראשון לב' לא ישתה והא דנקט בין ג' וד' ולא ביאר בין ראשון לב' משום דמלתא דלא שכיחא להיות אדם שותה כ"כ קודם אכילה ע"ש וצ"ע דלפ"ז צ"ל דמה דתנן במתניתין דף קי"ז ע"ב בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה היינו בין ב' כוסות הראשונות לבין כוסות אחרונות ובתוך הסעודה לאחר אכילת מצה דהא לדעת הכלבו לא מיירי מתניתין משתי' שלפני הסעודה א"כ קשה דבדף ק"ו ע"ב מוכיח רבא דחמרא מגרר גריר מדתנן בין הכוסות אם רצה לשתות ישתה ומפרש בין הכוסות היינו בין ראשון לשני ועי' מ"ש בסי' תע"א במג"א ס"ק ד'

שם הרב"י מביא מה שכתב הטור בסי' תע"ה שהרי"ף סובר שא"צ אלא ב' מצות א' שלימה וא' פרוסה ובחילוף מנהגים כתב כשחל פסח בשבת מביא ג' ב' שלימות וא' פרוסה וכשחל בחול מביא פרוסה ושלימה וכן חילק בעל ה"ג אבל הרא"ש ותוס' סוברים דאפילו כשחל בחול מביא ג' ע"ש ולפענ"ד להביא ראי' כדעת חילוף מנהגים ובעל ה"ג דבברכות דף ל"ט ע"ב אמר רבא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות מ"ט לחם משנה כתיב ע"ש דקשה האיך שייך ר' אבא לסוגיא דהתם ועוד כיון דאמר ר"פ הכל מודים בפסח דאיירי ביו"ט אמאי אמר ובשבת חייב לבצוע על שתי ככרות הא גם ביו"ט צריך לחם משנה א"ו שר"פ דאמר בפסח מניח פרוסה בתוך שלימה אין צריך רק שלימה אחת ופרוסה אחת וקאמר ר' אבא דבשבת דהיינו אפי' פסח שחל בשבת צריך ב' שלימות מלבד הפרוסה משום לחם משנה

תעד מג"א על כו' מצוה בפ"ע מברכין כו'. והקשה הח"י בס"ק א' במי שמשכה סעודתו עד הלילה שפורס פה ומקדש והא וודאי מצוה בפני עצמ' עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דהכא גבי ד' כוסות דאם לא יברך על כל אחד לא מוכח מילתא דכל חדא מצוה הוא דהא לא אמר על הכוסות ברכה אשר קדשנו וצונו על הכוסות ואם יברך על הראשון ושוב לא יברך לא מוכח מילתא כלל כי בכל השנה השותה כמה כוסות מברך על הראשון ותו לא ולכך יברך על כל כוס וכוס אבל התם גבי פורס מפה אע"ג שלא אמר ברכת פרי הגפן מ"מ מוכח מילתא שהוא למצוה דהא אומר על הכוס קידוש היום

תעה המל"מ בפ"ד מהל' יסודי התורה מסופק אם נאמר במצות עשה דרחמנא אמר תאכל כגון מצה וקרבן פסח אם אכלן שלא כדרך הנאתן אם יצא ע"ש ועי' מ"ש בסי' תנ"ג לפשוט דאין יוצא ועוד נראה לי ראי' דאין יוצא במ"ע שלכד"א דבפסחים דף כ"ד ע"ב כתב תוס' ד"ה הכל כו' הא דלא תנא הכל מודים בחולין שנשחט בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמזבחת ואכלת נפקא לן ע"ש אלמא דגבי לאו הבא מכלל עשה דכתיב ואכלת אין חייב שלכד"א א"כ צ"ל דגבי עשה עצמו נמי אין יוצא שלכד"א דא"א דיוצא