דברי צבי קמו

עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה דהו"ל ספק דרבנן ומתרץ דהכא גבי הסיבה דאם נאמר דקמאי צריכי חיישי' דילמ' תקנת חכמים בכסי בתראי נמצא שנתבטלה תקנת חכמים אבל גבי מגילה דתקנת חכמים במקומה אלא דיש קצת עיירות מסופקות הו"ל ספק דרבנן ולקולא ע"ש אבל במה שכתב המל"מ שם בשם תשו' המבי"ט דלהכי מקילין בפירות שביעית של א"י מפני שספק איזה שנה שנת השמטה שיש מחלוקת בין חכמים ולהכי הולכין לקולא ע"ש משמע אפי' נתבטל לגמרי תקנת חכמים אזלי' לקולא א"כ חזר הקושיא על הסיבה והכ"מ שם מתרץ עוד דהכא כיון דלאו מילתא דטירחא הוא עבדינן לרווחא דמילתא ע"ש ולפ"ז בשכח ושתה בלא הסיבה אין צריך לחזור ולשתות בהסיבה ורמ"א בסעי' ז' כתב דבב' כוסות ראשונות יחזור וישתה משמע דחיובא הוא ולולי דברי הגאונים הי' נראה לפענ"ד דמה דמסיק הגמ' בדף ק"ח ע"א השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה פירוש דסתם גמ' פוסק דלא כר"נ דכיון דיש סברא בב' כסי קמאי דבעי הסיבה דקא מתחיל חירות ויש סברא בב' כסי בתראי משים דהשתא קא הוי חירות נקטינן כתרוייהו ובעי הסיבה כל ד' כוסות מדינא ולא מחמת ספק

שם ס"ק ט"ז גם כו' היו עיקר כו'. כן פי' רש"י ורשב"ם בפסחים דף ק"ח ע"ב ותוס' שם ד"ה היו לא פירשו כן אלא שאף הנשים היו באותו נס שנגאלו ולא משום דהם עיקר ומקש' תוס' והא דפטורות מסוכה אע"ג דהיו באותו נס ומתרצים דהתם דאורייתא אבל ד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים עכ"ל ע"ש וצ"ע דהא שם כתבו תוס' בד"ה שאף דרבנן כעין דאורייתא תקון וכמו דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא בדאוריית' כן פטורים נמי מדרבנן וא"כ ה"נ כיון דחזינן דהתורה פוטר' נשים מסוכה אע"ג שהיו באותו נס א"כ כיון דתקון רבנן כעין דאוריית' צריך לומר נמי דפטורים מד' כוסות אע"ג שהיו באותו נס ולכן נר' דלהכי פי' רש"י ורשב"ם שחייבות בד' כוסות מפני שהי' עיקר בנס ולפ"ז שפיר דאע"ג דתורה לא חייבי לנשים בסוכה אע"ג שהיו באותו נס מ"מ חייבי רבנן בד' כוסות מפני שהיו עיקר ול"ד לסוכה שלא היו הנשים עיקר

שם קשי' לי אמאי אסור להוסיף על הכוסות הא פסקי' בסי' רס"ג סעי' א' דמדליקין ב' נרות כנגד זכור ושמור ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' וכתב מחה"ש ס"ק א' הטעם בשם הרא"ש דאין התוספת מבטל הכונה ומביא ראי' לזה ע"ש א"כ ה"נ אע"ג דארבע' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה מ"מ כשמוסיף אין מפסיד הכונה אע"ג ששותה יותר מד' כוסות

תעג צ"ע דבסוכה דף מ"ו ע"א אמרי' דהעושה סוכה או לולב מברך שהחיינו וכדאית' בסי' תרמ"א אמאי לא אמרי' נמי בעושה מצה משומרת שיברך שהחיינו דלטעם שכ' בתוס' בסוכה שם ד"ה העושה כו' מברך שהחיינו בעשיית סוכה ולולב שיש עלי' שמחה שייך נמי במצה וגם הטעם שכתב מג"א בסי' תרמ"א דסוכה ולולב עושה משנה לשנה ולא לשנים הרבה שייך נמי במצה ועי' מה שכתבתי בסי' תרס"א להקשות לדברי תוס' בסוכה שם ד"ה נכנס דזמן שמברך בשעת עשי' אע"ג שבירך בחול פטר הזמן דרגל ולדעת הרא"ש דאין חילוק אם בירך בשעת עשי' או אח"כ וכמ"ש מג"א בסי' תרס"ב אמאי מברך זמן בליל ב' דסוכה ע"ש וכעת נר' לי לתרץ קושי' תוס' בסוכה שם ד"ה נכנס תימ' ת"ל דמברך משום יו"ט ע"ש ולפענ"ד נראה דנוכל לומר דאע"ג דמברך זמן בשעת עשי' צריך לברך זמן ארגל וברייתא תני העושה סוכה אי יכול לחדש בה דבר מברך שהחיינו ואז פטור מלומר עוד זמן על הסוכה כשנכנס לישב בה ואע"ג דמחויב לומר זמן על הרגל אבל על הסוכה אין צריך לומר זמן אבל באינו עושה הסוכה ולא חידש בה לכשיכנס לישב בה מברך זמן על הסוכה ונ"מ מי שלא אכל בלילה ראשונה בסוכה שהי' בספינה או במקום שאין בו סוכה או שהי' חולה וקידש ואכל בלא סוכה ובירך זמן על הרגל לכשיכנס לישב בסוכה אז אמרי' אם בירך זמן בשעת עשי' אין מברך זמן עכשיו כי על הרגל כבר אמר זמן בלילה ועל הסוכה בירך בשעת עשי' אבל בעשוי' ועומדת ולא חידש בה שלא הי' מברך זמן עדיין אז כשנכנס ביום לישב בסוכה מברך זמן אסוכה אע"ג שבירך בלילה זמן על הרגל ועי' מ"ש בסי' תרמ"א

שם מג"א ס"ק ב' ואח"כ כו' צריך לברך כו'. צ"ע דבסי' תע"ב ס"ק ז' כתב מג"א דכשצריך לברך ה"ל כמוסיף א"כ הכא אפי' באמצע הסעודה כיון דמברך נראה כמוסיף על הכוסות

שם עד אחר הסעודה כו'. וכתב בספר הגהות רע"א בלא"ה מחויב להפסיק סעודתו דהתחיל באיסור כמ"ש מג"א סי' רע"א סי"ג עכ"ל ולפענ"ד דלפמ"ש מג"א בסי' רצ"ט ס"ק א' דדוק' לסוברים הבדלה דאורייתא צריך להפסיק ולמ"ד הבדלה דרבנן אינו פוסק ע"ש ולפ"ז באומר הבדלה בתפלה דוודאי לכ"ע הבדלה על הכוס מדרבנן דהא אפי' בקידוש דהוי דאוריית' לכ"ע אפ"ה אם קידש בתפלה הוי הקידוש על הכוס רק מדרבנן כמ"ש מג"א סי' רע"א ס"ק א' מכ"ש בהבדלה א"כ אתי שפיר הכא דכתב מג"א דלא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא"כ יהי' כמוסיף היינו בגוונא דאין צריך להפסיק בסעודה כגון שהבדיל בתפלה עוד נראה דאפשר דאפי' לרמב"ם דס"ל הבדלה דאוריית' מ"מ במוצאי שבת ליו"ט גם הרמב"ם סובר דהוי רק דרבנן דרא"ש בפרק ערבי פסחים דין י"ז כתב ביו"ט במוצאי שבת אע"פ שאין מבדילין בעלמא על הפת הכא מבדילין עליו דקידושא עיקר והבדלה טפילא וכן פסק רמ"א בסי' רצ"ו סעי' ב' ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' תפ"ט סעי' ט' בראיות שהבדלה ממוצאי שבת ליו"ט לכ"ע הוי דרבנן

שם ס"ק י"ב לא בשורש כו' מדקאמר ויוצאין בקלח כו' המח"ש כתב בשם א"ר דאין זה דיוק דאי משום דקתני יוצאים משמע דיעבד הא במתניתין קתני יוצאין בהן בין לחין