דברי צבי קמא

רמ"א בסי' קכ"ז סעי' ג' דעד אחד ישראל נאמן לאיסור וסובר הט"ז דה"ה שגם א"י מסל"ת נאמן וכן בסי' שי"ג גבי בכור דהבכור הי' אסור וההיתר בא ע"י א"י ואם כוון א"י להתירו נמי אסור כדאית' שם סעי' ב' וא"כ אפי' אי שתק א"י נמי לא הי' מותר ולכן פסק הט"ז דגם בזה הא"י נאמן במסל"ת לאיסור אבל בעגל הנשחט ע"י סימנים צריך לומר דחכמים החזיקו הסימנים שוודאי הוא ח' ימים דהא בספק בן ח' מחמירין כדאיתא ביו"ד סי' ט"ו וכתב הפ"מ שם בש"ד ס"ק ד' דהוי איתחזק איסורא וכיון דמתירים ע"י הסימנים ומחזיקי' דוודאי הוא ח' ימים גם הט"ז מודה דאין א"י מסל"ת נאמן לאיסור כי ע"י הסימנים הוי כאיתחזק התירא והיכא דאיתחזק התירא כתב הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק כ"ג וכדאית' בש"ע שם דאפי' עד אחד ישראל אין נאמן לאיסור ומיהו אי מהימן לי' הא"י אית' ביו"ד סי' ט"ז סעי' י"א דנאמן א"י ואפי' אין מסל"ת כמ"ש הש"ך שם בס"ק כ"ד בשם תשו' הרשב"א ועי' במל"מ בפכ"ד מהל' אישות שהרשב"א למד דין זה מההוא סמיא קדושין דף ס"ו ע"א ונראה לי דכיון דהרשב"א למד דין זה מההוא סמיא ושם בקדושין גבי ההוא סמיא איתא דצריך להאמין לו כבי תרי ולאו דוקא שם בקדושין דהוי דבר שבערוה אלא בכל איסורי' אמרי' דצריך מהימן לו כבי תרי כמ"ש תוס' בגיטין דף נ"ד ע"ב ד"ה אמר אביי ע"ש ולפ"ז אם באנו לאסור ע"י א"י ע"י שמהימן לי' צריך להיות קים לי' בגוי' דא"י דבוודאי לעולם לא משקר כמו שני עדים שנאמנים לכל דבר וראי' לזה מכתובות דף פ"ה ע"א דרבא הי' מאמין לבת ר' חסדא ולא הי' מאמין לרב פפא משום דלא קים לי' בגוי' ובוודאי הי' רב פפא מפורסם לצדיק ות"ח ובב"מ דף כ"ג אמרי' דמהדרינן אבידה לצורבא מרבנן בטביעת עין ולא חשדינן לי' דמשקר אפ"ה לענין עדות לא האמין רבא לרב פפא כי בעדות צריך להיות קים לי' ע"פ נסיון שוודאי לא משקר ובוודאי לא שכיח שימצא א"י שמהימן לי' בכה"ג לכן נר' לפענ"ד שאין א"י נאמן על עגל שנשחט ע"פ סימנים לאסור שאין בן ח' ימים גם תורתנו הקדושה דרכיה דרכי נועם ואם נאמן א"י בזה מכוער הדבר שאחר אכילת בשר עגל נאסור אותו ודומה לזה כתב הר"ן בפ"ק דחולין בסוגי' דרובא בשם רש"י אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטרפה ע"ש

שם כמ"ש בי"ד סי' ק"י סעי' ז' כו'. נראה לדעת הפוסקים דחמץ הוי דשיל"מ כמ"ש מג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ' וביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' ולדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ז דאין להתיר בדשיל"מ בנפל אחד מהן לים ע"ש א"כ אין להתיר בכל מה שכתב המג"א בשם הב"ח כמ"ש הש"ך שם דבדשיל"מ לא שייך ההיתר מ"ש ק"י סעי' ז'

שם המקו"ח בס"ק ד' מביא מ"ש הח"י בס"ק ט"ז לתרץ קושי' המג"א בסי' רט"ז ס"ק ג' שמקשה על ר"י דס"ל דנבילה שנתהפכה לדבש דמותר משום דנשתנה לדבר המותר והקשה מג"א מבכורות דאמרי' דחלב חידוש ולדידי' לאו חידוש דהא נשתנה לדבר המותר ותירץ ח"י דבעינן נשתנה לדבר המותר שכבר התירה התורה כמו דבש וכתב מקו"ח מלבד שהוא דחוק לא תירץ אקושי' שני' שהקשה מג"א שם מאפרוח שנולד מביצת טרפה דנשתנה לדבר המותר דהא עופות טהורים רחמנא שרי' ואפ"ה אמרי' בתמורה דף ל"א דמותר מטעם דכל כמה דלא מסרח לא גביל משמע דאי לאו ה"ט אסור דבתר מעיקרא אזלי' ע"ש ולפענ"ד נראה לתרץ קושי' מאפרוח שנולד מביצת טריפה דהא שם הביצה עצמה שנולד מטריפה נמי נשתנה לדבר המותר דהא הביצים מן הכשרים מותרים אפ"ה דמפני שנתגדלה באיסור אסור א"כ ה"ה האפרוח מביצת טריפה שנתגדלה באיסור בביצת טריפה נמי אסור ולהכי צריך הגמ' לומר דכל כמה דלא מסרח לא גביל א"כ לא נתגדל האפרוח באיסור כלל כי כשמסרח הביצה לא מקרי איסור דנבילה שאינה ראוי לגר לא מקרי נבילה ואין להקשות באמת לשיטת ר"י מביצת טריפה עצמו דאסור אלמא מוכח דאע"ג שנשתנה לדבר המותר שהתירה התורה אפ"ה אסור נראה דלק"מ דדוק' נבילה בדבש שהדבש הוא ההיתר והדבש עושה וגורם לנבילה שתהי' כדבש אזלי' בתר העושה שההיתר עושה ומהפך את האיסור להיות כמוה אבל בביצה שנתגדל' בתרנגולת טרפה נמצא האיסור עושה הביצה אמרי' נמי דאזלי' בתר העושה ואסור הביצה הנעשה כמו התרנגולת העושה ולכן ס"ד בבכורות שם דחלב אסור דנעשה מדם דלהוי כמו העושה ואמרי' דחלב חידוש אבל בנבילה בדבש א"א דנעשה הוי כמו העושה מותר דדבש הוא מותר

שם סעיף ה' המח"ש בס"ק ה' מביא מתשו' מעיל צדקה שחולק על דין זה וכתב דאגב מידלייהו לא מחמצי דהא בפסחים דף מ' גבי חצבא דאבשונא דסבר אביי סחיפא שרי דאגב מידלייהו לא מחמצי זקיפא אסור ורבא מתיר זקיפא דמי פירות אין מחמיצין א"כ י"ל דגם רבא סבר כאביי דאגב מידלייהו לא מחמצי אלא שהוסיף להתיר אפי' זקיפא ע"ש ולפענ"ד מוכח משם דרבא לא סבר אגב מידלייהו דהא שם גבי לא לחרוך תרי שבולי דאסר אביי מעיקרא אמר רבא דמותר דמי פירות אין מחמיצין וא"א דרבא סבר אגב מידלייהו לא הי' צריך רבא לומר הטעם דמותר משום דמי פירות אין מחמיצין ת"ל דאגב מידלייהו לא מחמצי ואע"ג דגם אביי הדר בי' ומתיר משום אגב מידלי' מ"מ לרבא לא מצינו דהדר ואמרי' דלא סבר אגב מידלייהו

שם מג"א ס"ק ח' וענבים כו' ואע"ג שרמ"א כו' הכא דספק הוא כו'. ומקשה בספר הגהות ר"ע הא בסי' תמ"ז ג"כ הוי ספק שמא המחבת אב"י ואעפ"כ אוסר נ"ט בר נ"ט עכ"ל ולפענ"ד נראה לתרץ דהא בסי' תמ"ז בבישל לשם פסח בכלי שאב"י צריך המג"א שם בס"ק כ"ג לצדד ההיתר דמקרי דיעבד ע"ש ולכן לא מצטרפין הספק שמא אב"י לנ"ט בר נ"ט להתיר כי גם נט"ל מקרי איסור רק שדיעבד