דברי צבי קמ

הנאה גמורה ע"ש א"כ ה"נ דאע"ג דשאר הנאה הבאה מאלי' מותר אבל בבהמתו אסור וצ"ע במג"א דכתב דהוי ספיקא דרבנן א"כ סובר דהוי רק ספק משום דשמא לא ישייר ושמא לא יהא בהם ריח ושמא לא יאכל הבהמה א"כ מאי מקשה המג"א מסי' תמ"ח אדרבה משם ראי' לרמ"א דאין צריך לבערם דהא בסי' תמ"ח ס"ק י' כתב המג"א דבספק לא חיישי' ומותר ליתן לא"י בהמתו ע"ש

שם המקו"ח בס"ק ג' מקשה על הח"י שכתב דאם נסתפק אם נתלחלח במי פירות דמותר מכח ס"ס ומקשה מקו"ח דמ"מ האיך יאכלנו בפסח דאם יתן בו מים הוי מי פירות עם מים עכ"ל ונראה לי שהח"י כתב לדעת מג"א בסי' תס"ב ס"ק א' דמעט מי פירות אין אוסר ע"ש

שם נשאלתי שבשעת טחינת הקמח לפסח נמצא למעלה על האבן הרכב לחלוחית שנמס מן השלג שנשב הרוח דרך נקבי הדפנות ולא נודע אם בא ג"כ מן השלג לתוך החור אשר התבואה נופלת שמה לטחון והשבתי דבסימן תס"ו סעי' ד' בנפל מים על קמח וא"א לאחוז מקום המלוחלח ירקד הקמח ואם נתייבש הלחלוחית לא מהני ריקוד ובנידון דידן אפשר להתיר מכח ס"ס שמא לא בא שלג על התבואה ושמא לאחר הריקוד לא נתערב בו כלום כמו שמתיר הח"י בס"ק י"ג בס"ס הדומה לזה וספק זה שמא לא בא על התבואה הוי כמו ספק על דעדיף משאר ספק כדאיתא ביו"ד סי' נ"ז ועי' במשבצות זהב בפ"מ שם ס"ק כ"א ובסי' ק"י בדיני ס"ס דין ט"ו אבל רמ"א בסי' תס"ז סעי' ב' אוסר באכילה בדגן שהי' מונח בעלי' וירדו גשמים בקצת מקומות ונתלחלח וספק על שאר מקומות וצ"ל כיון דהגשמים באים בוודאי לא הוי כמו ספק על רק שספק שמא לא בא הגשמים לכאן אבל הט"ז והח"י שם מתירים אפי' באכילה ואפשר דהכא גם רמ"א מודה דהוי כמו ספק על כיון דמסופק שמא לא בא כלל על התבואה אבל שם בוודאי נעשה ריעות' דהא נתלחלח התבואה ועוד נראה דהכא יש שלש ספיקות שמא לא בא על התבואה ושמא לא נתחמצה ושמא לא נתערב בו כלום אחר הריקוד ובמקום שיש ג' ספיקות מתיר הש"ך ביו"ד בסי' ק"י בדיני ס"ס ואפי' בחזקת איסור ע"ש ועוד נראה דלא מחזקי' ריעות' ממקום למקום כמ"ש המג"א בסי' תס"ז ס"ק כ"ה ובמקו"ח סי' תס"ז ס"ק ו' דאם נפל מעט שלג או מים על תבואה ויודע מקומו יגרוף העליונים והשאר מותר ע"ש

תסז מג"א בטור כו' קמח מן השוק כו'. ומקשה הח"י דניחש שמא יקחנו ישראל ויעבור בב"י ומתרץ מקו"ח דאיסור ב"י אין עובר בשוגג דל"ד לאוכל חלב בשוגג עכ"ל וצ"ע דהא המג"א כתב כאן לתרץ דעת הטור ודעת הטור בסי' תל"ד ובסי' תמ"ו דבשוגג עובר בב"י כמ"ש מג"א בסי' תל"ד ס"ק ה' דהוי כאוכל חלב בשוגג

שם ס"ק ב' כדי כו' וצ"ע כו'. המקו"ח בס"ק ב' מתרץ קושי' מג"א על הכ"מ דוודאי בשאר איסורין אסור למכור דבר מועט ודוק' בחמץ מותר כל היכא דאפשר לומר שיכלה קודם פסח ולא יבא לידי איסור כלל לא הוי כמבטל איסור כיון שספק הוא אם יתערב שום איסור כלל ע"ש ולא הבינותי דא"כ אמאי כתב הכ"מ כשאינו קונה אלא קבא קבא לביתו צריך אותו דהא אפי' אם מוכרו לישראל קודם פסח ויכלה קודם פסח נמי לא בא לידי איסור והו"ל להכ"מ לכתוב סתם דדבר מועט בוודאי יכלה קודם פסח ועוד צע"ג דהא המקו"ח בעצמו כתב בס"ק ג' לתרץ דעת מג"א דאסור למכור חמץ לא"י משום דחמץ שמו עליו ואפי' קודם פסח מקרי איסור ע"ש והרב"י בריש סי' תנ"א מסיק ג"כ דחמץ מקרי איסור דשמו עליו ולכן פסק דדברים שנשתמש בהן חמץ ע"י אור צריך לבון דמקרי איסורא בלע כדאיתא שם בש"ע סעי' ד' והא הכ"מ ג"כ חיבר רבינו ב"י א"כ א"א לתרץ להכ"מ כמו שמתרץ המקו"ח

שם וא"כ קשה למה הטריחם שם למפינהו כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבפסחים גבי ארבא דטבע' בחשתא התיר לזבונה קבא קבא והתיר' למיטחינהו ולמפינהו וליזבוני לנכרים פשיטא דמותר דוודאי לא יקנה ישראל לחם ויעכב בפסח לכן אשמעי' רבותא דמותר למכור החטים קבא קבא ולא חיישי' שיאכל ישראל ממנו בפסח ובע"ז גבי חטים דנפל עליהם יין נסך אשמעי' רבא דמותר למפינהו וליזבנה לא"י ולא חיישי' שמא יאכל הא"י וישראל פת בקערה אחת כמ"ש תוס' שם ד"ה למפינהו וכן כתבו תוס' בע"ז דף ל"ה ע"ב ד"ה מכלל דמותר אע"ג שפת א"י מתערב הטעם בפת ישראל

שם ובסי' פ"ד מביא הרב"י קמח כו'. הש"ך ביו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז מתיר למכרו מעט מעט ומשוה קמח שהתליעו לדגן שנטבע בנהר וכ"כ הט"ז שם בס"ק ח' והמנ"י כלל מ"ו ס"ק ל"ד מתיר בהפסד מרובה ועי' בפ"מ שם

שם ס"ק ד' לידי חמוץ כו' מיהו אי מהימן לי' כו'. בענין נאמנות הא"י לאחר שיצא מתחת ידו נשאלתי בעגל שנשחט ע"פ סימנים קרנים ושיניים כמו שכתבו האחרונים ביו"ד סי' ט"ו ואח"כ בא ישראל והעיד ששמע מא"י המוכר העגל שלא הי' ח' ימים והשבתי דהנה הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק כ' כתב דלעולם סלק עדותו של א"י ואין דבריו לא מעלין ולא מורידין ואם הא"י מסל"ת פסק הט"ז בסימן קכ"ב ס"ק ד' ובסימן שי"ג ס"ק ד' דא"י נאמן במסל"ת לאיסור אם אין הישראל מכחישו אבל המנ"י כלל נ"ט ס"ק ז' חולק עם הט"ז ופסק דאין הא"י נאמן במסל"ת כל שאין בידו וכן יראה מהש"ך סי' שי"ג ס"ק ד' דצריך אומדן דעת דא"י אומר אמת דבלא"ה אין הא"י מסל"ת נאמן לאיסור ובנידון דידן אפשר דגם הט"ז מודה דאין הא"י נאמן דמה דאוסר הט"ז בסי' קכ"ב וכתב דא"י נאמן על כלי א"י שהוא ב"י הוא מטעם שכתב הט"ז שם בשם רש"ל דכלים אין להם חזקת היתר ובדבר שלא אתחזק לא להתיר ולא לאיסור פסק