דברי צבי קלד

הרב"י יש תקנה בין ביום בין בלילה ולדעת ר"א מזרחי אין תקנה ע"ש ובהרב"י וקשי' לי באיזה ענין כתב המג"א דבלילה כ"ע מודו וביום אין נכון לר"א מזרחי הא בין ביום בין בלילה שוים שאין תקנה לר"א מזרחי ולהרב"י בתרווייהו יש תקנה גם צ"ע במה שכתב מחה"ש דמ"ש מג"א וכתב ב"י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אין תקנה אליבא דר"א מזרחי וצ"ע דאמאי נקט הרב"י דוקא בנשאב בלילה דלר"א מזרחי אפי' נשאב ביום אין לו תקנה

שם ס"ק ב' אינו עסי' תנ"ט ס"ה. ר"ל דשם פסקי' בעבר ולשה תחת השמש דמותר ונראה לפענ"ד לדעת הב"ח שהובא במג"א ס"ק א' דאם נשאבו בלילה יש להקל ללוש בהן ביום בהמתנת י"ב שעות כמ"ש מחה"ש דאם עומד בתוך י"ב בשמש אסור כיון דצריך צנון ובשמש איך יצנן א"כ אין ראי' להתיר מסי' רנ"ט דשם אין העיסה צריך צנון ואמרי' דבשעה מועטת לא יחמם השמש אבל כאן צריך צנון ובשמש לא יצנן

שם ס"ק ד' הח"י בס"ק ה' כ' דיוכל לשאוב ביה"ש דעל שבות לא גזרו ביה"ש כמ"ש סי' רס"א עכ"ל לפענ"ד אפשר דכאן אסור דבסי' ת"ט סעיף ב' פסקי' דבמקום שאפשר לבוא לידי חיוב חטאת גזרו על השבות ביה"ש וה"נ יכול לבוא לידי חיוב חטאת שישאב מבור רה"י ויוציא לרה"ר ועי' במג"א סי' שמ"ה ס"ק ז' שכמה פוסקים סוברים שגם עתה יש דין רה"ר אך מה שכתב מג"א דהאופין ביו"ט שני אסורין לשאוב ביה"ש ביו"ט ראשון דקשה אמאי אסור דהא ביו"ט ליכא איסור הוצאה כדאיתא בסי' תקי"ח ע"ש והוי רק שבות במה שמכין מיו"ט לחבירו ואפילו הוי מלאכה ממש מדאורייתא נמי קשה דהא הה"מ בפ"א מהל' יו"ט הל' ט' כתב דהלכה כרבה בפסחים דף מ"ו דאופה מיו"ט לחול דאין לוקה דאמרי' הואיל אי מקלעי אורחים רק איסורא איכא וכיון דא"א לבוא לידי איסור דאורייתא דהא אמרי' הואיל רק איסורא דרבנן ומותר ביה"ש במקום מצוה כדאיתא בסי' רס"א סעיף א' ובסי' ש"ז סעיף כ"ב ועוד קשי' דבסי' תק"ג פסקי' דממלא נחתום חבית של מים ע"ש א"כ ה"נ יכול לשאוב ולשתות מעט ממנו

שם ס"ק י"ב מדוד כו' אפילו נצטננו כו'. לפענ"ד מ"ש מג"א דרש"י לא מיירי שנתחממו המים על האש מוכח מרש"י ד"ה במים כו' וכ"ש בחמי האור וא"א דמים הגרופים מן המולייר מיירי שהי' האור מהלך תחת המים א"כ מה צריך רש"י לכתוב וכ"ש בחמי האור הא מפורש בגמ' חמי האור אבל מ"ש מג"א בהורתח מים על האש אסור אפילו נצטנן אין נראה כן לכאורה מרש"י שפי' על חמי חמה וכ"ש בחמי האור משמע דחמי חמה וחמי האור שוין שצריך להיות חמים כמו בחמי חמה דאל"כ לא שייך כ"ש דבכ"מ דאמרי' כ"ש אמרי' דיו לבא מן הדין כו' וא"א בחמי האור אסור אפי' נצטנן א"כ הוא חמור מחמי חמה

תנו הרא"ש בפ"ג דפסחים דין ו' חולק על חכמי צרפת שאוסרין עיסה שלש יותר משיעור חלה וכתב הרא"ש שלדעת הגאונים שלכתחלה אין להניח העיסה רגע בלי עסק א"כ לכתחלה אין ללוש יותר מזה השיעור עכ"ל וצ"ע דלדעת הרא"ש צריך לדחוק דהא דאמרי' בגמ' דף מ"ח קבא מלוגנאה לפסח ורב יוסף אמר שנהגו להחמיר ללוש אפילו פחות משיעור דמיירי אם שוהין העיסה יותר משיעור מיל ולסמוך על העסק שעוסקין בבצק שלא יבוא לחמוץ כדאית' בסי' תנ"ט סעיף ב' ולזה אמר בגמ' דאם לש יותר מזה השיעור אין מועיל העסק וכמ"ש הרא"ש ע"ש

שם מג"א ס"ק ו' מותר כו' דאם אמרו בזריזים כו' וכתב הח"י דתוס' במנחות כתבו דלחם הפנים לא נעשו בזריזים ולא במקום זריזים ע"ש וצ"ע דבשבת דף כ' ע"א דמשלשלין הפסח בתנור עם חשכה משום דבני חבורה זריזין ובעירובין דף ק"ג ע"א פי' רש"י בד"ה בני חבורה הנימנין על הפסח זריזין דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים ע"ש א"כ מוכח דאע"ג דכל אחד היה צולה פסחו בביתו כדאיתא בעירובין שם ולא הי' במקום זריזין אפ"ה אמרי' דכולם הוי זריזין משום דעוסק בקדשים ופסח נמסר לכל ישראל ומכ"ש בלחם הפנים דהוי ג"כ קדשים ומסור לאומנים המיוחדים מכ"ש דהוי זריזין

שם קשיא לי דהכא אסרי' ללוש יותר משיעור חלה ובפסחים דף ל"ז ע"א ובביצה דף כ"ב ע"ב דב"ה מתירין לאפות פת מרובה ביו"ט פי' רש"י פת מרובה למחר וליום אחר ובפסחים שם כתב רש"י דלהכי קרי לי' פת עבה משום דנפישא בלישא כשלשין אותה עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחד וקאמר בגמ' דלהכי נקט בברייתא בפסח אע"ג דאיירי בכל יו"ט משום דהתנא ביו"ט של פסח קאי ע"ש א"כ מוכח בהדיא שמותר ללוש בפסח עיסה יותר משיעור חלה כי פת של שיעור חלה יוכל לאכול ביום אחד וכיון דהתנא ביום טוב של פסח קאי מיירי נמי בפסח ואם נדחוק ולומר דהתם מיירי בלש במי פירות שאין מחמיצין ולהכי מותר ללוש יותר מכשיעור אכתי קשי' לרש"י בפסחים דף ל"ו ע"א בד"ה אין לשין כו' שסובר דמי פירות ג"כ מחמיצין רק דאינו חייב כרת ע"ש ועי' בהרב"י בסי' תס"ב וצריך לומר דגם לרש"י מותר ללוש במי פירות עיסה גדולה דכיון דאין חייב כרת בחמץ ע"י מי פירות לא חיישינן בלש עיסה גדולה שיבא לידי חמוץ וכמו שכתבו תוס' במנחות דף נ"ד ע"א ד"ה אין מחמיצין לתרץ להסוברים דמי פירות מחמיצין מהאי חצבא דאבישונא דמתיר רבא משום דמי פירות אין מחמיצין וכתבו תוס' דמי פירות מחמיצין והוי חמץ נוקשה ואין חייב כרת ומשום דאין חייב כרת להכי מתיר רבא בחצבא דאבישונא דלא חייש דילמא נפק מים מהא ובלע אידך ע"ש א"כ ה"נ משום דמי פירות אין מחמיצין חמץ גמור שחייב כרת מותר ללוש עיסה גדולה ולא חיישי' שיתחמץ

תנז הרא"ש בפ"ג דפסחים דין ו' בסוגיא דכיצד מפרישין חלה מביא דברי הרי"ף שכ' דהל' כר"א דהך דר"א שייך באידך דר"א שהסל מצרפן וכתב הרא"ש שכונת הרי"ף שא"א לקיים הא דר"א דהכא בלאו מילתא דר"א דהתם דכיון דאין מפריש מן העיסה במה יצטרפו לחלה ע"ש וצ"ע דבגמ' דף מ"ח משמע