דברי צבי קל

ערלה חדש יותץ הו"ל להתיר ע"י כבשונות ותירצו דבתנור לא הוי כבשונות פנים חדשות ע"ש וצ"ע שתוס' בע"ז שם כתבו אבל תנור אין יוצא בהחזרת כבשונות ומלשון אין יוצא משמע דמיירי מאיסור

שם ס"ק ו' מגעילן כו' ועוד נ"ל כו'. וכתב בספר הגהות רע"א מהיסוד הפלוגתא בט"ז אם הולכין אחר רוב תשמישו והפלוגתא בס"ד בנשתמש ע"י אור אם צריך לבון בגמ' מסכינים דהלכתא ברותחין כיון דחמץ היתרא בלע והסוברים דחמץ שמו עליו טעמא דסכינים דהולכין אחר רוב תשמישו א"כ חד מינייהו מוכח או דאזלינן בתר רוב תשמישו או דחמץ מקרי התירא בלע ומספיקא קי"ל בשתיהם לחומרא וזה פסקי דרמ"א ס"ד וס"ו וא"כ הכא בסכינים מותר בהגעלה עכ"ל והנה בוודאי דבריו מוכרחים כיון דבגמ' דף ל' ע"ב פסקינן דסכינים ברותחין א"כ ע"כ או הטעם כמ"ש תוס' שם ד"ה והלכתא דהוי התירא או שצריך לומר דהוי חמץ איסורא רק שהולכין אחר רוב תשמישו אבל מ"מ דברי מג"א ישרים הם דהא בלא דברי מג"א צריך להבין דברי הפוסקים הצריכים לסכינים לבון הא בגמ' פוסק בהדי' והלכתא ברותחין ולכן נראה דלמ"ש הט"ז בס"ק י"א דהא דפסק רמ"א דאין הולכין אחר רוב תשמישו הוא רק חומרא בעלמא ולפ"ז מה דפסקי' בגמ' דסכינים ברותחין היינו מעיקר הדין דילך אחר רוב תשמישו ורב אשי דאמר דסכינים צריכים לבון הוא מצד חומרא כמ"ש הט"ז שלא ילכו אחר רוב תשמישו א"כ שפיר כתב המג"א כיון דרמ"א פסק בס"ו חומרא זו שלא ילכו אחר רוב תשמישו א"כ ה"ה צריך להחמיר בסכינים להצריך לבון כמו רב אשי דהצריך לבון

שם ס"ק כ' סלים כו' אא"כ מלוח ביותר כו'. עיין ביו"ד סי' צ"א סעיף ה' פסקי' דכל ציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח ואוסר

שם ס"ק כ"ד אין. דהטור מיירי כו'. לא אוכל להבין דזה לשון הטור ביו"ד סי' קכ"א על הרשב"א שכתב: שלענין הכשרו לא עלה הכשר עד שיכשיר כולו כתב הטור ונ"ל דדוקא כשנשתמש בכולו אבל בנשתמש במקצתו נכשר נמי במקצתו דכבולעו כך פולטו עכ"ל וא"א דהטור מיירי שרוצה רק להשתמש בצד שליבן א"כ אפי' נשתמש בכולו אם אין רוצה רק להשתמש במקצתו אין צריך להכשיר רק אותו מקצת שרוצה להשתמש דהא אין מפליט מאותו צד שלא שימש השתא וכדפסקי' ביו"ד סי' צ"ד שאין צריך ס' רק לנגד מקצת הכף שתחב וכמ"ש מג"א שמ"ש בד"מ דאין מולך בליעתו היינו שאין מפליט ממנו ואי הי' כונת הטור כדברי מג"א לא היה צריך הטור לחלק אם נשתמש מעיקרו בכולו או במקצתה אלא הי' לי' לחלק אם ישתמש השתא במקצת שנכשר דמותר ואם ישתמש במקצת שלא הכשיר דאסור

שם ס"ק כ"ט כיסוי כו' עסי' תמ"ז. פי' מחה"ש דשם מקילין בריח משהו ונט"ל ובכיסוי לא מקילין בנטל"פ ולפענ"ד יש עוד נ"מ דבסעיף ו' פסק בש"ע דהולכין אחר רוב תשמישו וכתב הח"י ס"ק ל"א דאם יודע שתוך מעל"ע השתמש בכ"ר אע"פ שעיקר תשמישו בכ"ש צריך הגעלה בכ"ר ובס"ק ל"ב כתב הח"י דלרמ"א דפסק דאין הולכין אחר רוב תשמישו אבל בדיעבד אם לא הגעילו הקערות בכ"ר אין אוסרין ע"ש והטעם כמ"ש מקו"ח ס"ק ה' בשם מ"ע דמאחר שהיא אינה ב"י אזלינן להקל ע"ש וא"כ הכא בכסוי דאוסר בשאר איסורים נמי כשהיא אינה ב"י אין מקילין כלל לילך אחר רוב תשמישו אפי' בדיעבד

שם ס"ק ל"א מדוכה כו' ומה"ט עושין שלא כדין. עי' מחה"ש שהביא בשם מ' עוזר שהשיג על המג"א ע"ש גם החוות דעת ביו"ד סי' צ"ו בביאורים ס"ק ו' מביא דברי מ' עוזר וכתב החו"ד דבלא"ה דברי המג"א תמוהין דוודאי אין המדוכה יכול לבלוע הטעם הבלוע בבשמים דאין טעם הבלוע יוצא בלא רוטב ואפשר דמיירי בבלוע שמן דיוצא בלא רוטב עכ"ל ולפענ"ד מה שהקשה דאין הבלוע בבשמים יוצא בלי רוטב אפשר לתרץ דכיון דבלוע בבשמים הוי כמו איסור בעין כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ו ס"ק ב' דצנון שחתך בסכין של בשר דהוי בצנון כמו איסור בעין וכתב הפ"מ שם דאפי' למ"ד בסי' צ"ה נצלו שרי מ"מ צנון ודוחקא גרע טפי ע"ש והא וודאי דבצלי' יוצא טעם ממש ואפ"ה מותר בנ"ט בר נ"ט וצריך לומר דהא דאסור בדבר חריף ולא חשיב נ"ט בר נ"ט משום דהוי בעין א"כ לפ"ז כיון דאמרי' דהוי בעין ה"ה דיוצא בלי רוטב דלא הוי כמו שאר בלוע דאינו יוצא דהכא הוי איסור בעין ומה שמתרץ החו"ד דמג"א מיירי בבלוע שמן דיוצא בלי רוטב סותר דברי עצמו שכתב בסימן ק"ה ס"ק ט"ו דאין כלי נאסר אפילו ממאכל שיש בו איסור בלוע שמן ע"ש

שם כמ"ש ס"י גבי סלים כו'. צ"ע דגבי סלים כתב המג"א בס"ק כ' דמותר משום דאין מליחה לכלים אבל דבר חריף ודוחקא מפליט הבלוע מכלי כדאי' ביו"ד סי' צ"ו וכמ"ש לעיל

שם ס"ק ל"ז שאין כו' עוגות עם שומן כו'. צ"ע מ"ש מג"א ברגילין לאפות עוגות עם שומן באינה נקיה לאסור כולו הא האוסר בעצמו דהיינו החמץ הוא כחוש ואפילו היה מונח על הרחת חתיכה מן העוגות ונגע במצה אין אוסר רק כדי נטילה דבכה"ג לא אמרי' דהיתר מפעפע לאיסור דהא ביו"ד סי' ק"ה סעיף ז' בהיתר שמן שבלע איסור כחוש דאין יוצא בלא רוטב ובסעיף ה' אמרי' בהיתר שמינה וחתיכת איסור כחושה דאוסר בכולו שמפעפע ומחלק הש"ך בס"ק י"ט דמשום דאוסר כדי נטילה ההיתר שאצלו שמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו ע"ש והחו"ד שם ס"ק י"א כתב דבכל מקום דאין שייך טעם הש"ך לא אמרי' דמפעפע ע"ש א"כ ה"נ בחתיכה העוגה עם שומן אין כח להשומן לפעפע להחמץ הכחוש שיכנס למצה הנוגעת בו יותר מכדי נטילה דהא