דברי נחמיה יורה דעה שנב

רב והא קא גדיל היינו להתיר גם בתער כיון דסוף סוף אינו יכול לגלח בהיתר. יש לומר דהחומר' שהחמיר הרר"י בתער גבי זקן נמשך דוקא ממה שמדמה זקן לענין תיקוני אשה לשאר אברים ולא לבה"ש ובה"ע. ר"ל דאם הי' הדין נותן לדמות זקן לבה"ש ובה"ע שגם במספרי' שייך משום תיקוני אשה אז הי' ראוי להתיר גם בתער מטעמ' דקא גדיל. אלא לפי שבאמת ס"ל דזקן דומה רק לשאר אברים (וכדמוכח נמי ממ"ש שהוא מדרבנן ואילו בבה"ש ובה"ע ס"ל שהוא דאוריית' כמש"ש סי' ק' ע"ש). ובמספרי' הוא היתר גמור. מזה נמשך שאינו מועיל בזקן טעמ' דקא גדיל להתיר בתער כו'. ועוי"ל דהרר"י לא החמיר כ"א תחת הגרון שאפשר שם השערות קצרים. אבל בשאר מקומו' דזקן (שחוץ מהה' פיאות) מודה דמותר מעיקר הדין וכדמשמע מד' הב"י שהרר"י והרא"ש אמרו דבר א'. והיינו מטעמ' דקא גדיל. ואעפ"י שהרר"י מדמה זקן לשאר אברים דבמספרי' היתר גמור. מ"מ יש לומר דס"ל כר"ת הנ"ל. והגם שד' ר"ת אינם אלא לפי גי' שלנו. אבל הרר"י שאוסר בכל הגוף בתער ע"כ ס"ל כגי' בה"ג. וא"כ לכאור' בה"ש ובה"ע ע"כ אסור גם במספרי'. ואין ראי' מגמ' שיועיל טעמ' דקא גדיל כ"א בכה"ג. ז"א דגם בגי' בה"ג יש ב' גי'. ויש לומר דהרר"י ס"ל כהגורסין אלא במסקנ' (ע' תוס' וש"פ) דלפ"ז בה"ש ובה"ע שוים ל הגוף דבמספרי' מותר ובתער אסור ומוכח דגם בכה"ג מועיל טעמ' דקא גדיל וכר"ת הנ"ל (ומה שמדמה זקן לשאר אברים ולא לבה"ש ובה"ע אפשר דהיינו לענין שאינו אסור כ"א מדרבנן). ומ"מ יותר נלפע"ד דס"ל להרר"י כרוב הפוסקי' דבה"ש ובה"ע גם במספרי' אסור ובדיוק מדמה זקן לשאר אברים דיקא דרק בתער אסור. ולכן גם בכל מקומו הזקן ס"ל דלא מהני טעמ' דקא גדיל וכדלעיל

כללא דמילת' כיון שבגמ' ורוב הפוסקי' לא מצינו שום הזכר' מענין איסור דתיקוני אשה לגבי זקן ופיאות. והמחמירי' בפיאות בכעין תער היינו מצד הלאו דבל תקיפו דס"ל דלא ילפי' מזקן שאיסורו בהשחת' דוקא. והרר"י שהזכירו לענין תחת הגרון הרי התיר בהדיא במספרי' (והיינו ודאי אפי' בכעין תער שהרי מדמה לה לשאר הגוף דלכ"ע שרי ותלמוד ערוך הוא וגם ע"ז גמגם הגר"א ז"ל. ויש לומר שגם הוא לא א' אלא תחת הגרון בלבד שהשערות קצרים כנ"ל). וגם בבה"ש ובה"ע שנזכר בגמ' באיסור דלא ילבש גבר שמ"א. יש מתירי' במספרי' אפי' בכעין תער. ועכ"פ שלא בכעין תער לא נזכר שום דיעה להחמיר בטוש"ע וב"י ואחרוני' ועב"י. לכן אף אם יש לחוש לד' תשו' הרשב"א וסמ"ק הנ"ל המחמירי' בזה בבה"ש ובה"ע. מאין הרגלים להוסיף חומר' וחשש (מעיקר הדין) גם בזקן ופיאות. מד ד' כל הפוסקי' (וסמ"ק גופ' כנ"ל) ונגד המוכח בגמ' דמועיל טעמ' דקא גדיל לענין תיקוני אשה להתיר במספרי' עכ"פ אפי' בכעין תער (לכ"ע) וכ"ש בשלא כעין תער. ואין להאריך יותר. אמנם כ"ז מדינא דגמ' ופוסקי'. אבל עפ"י האריז"ל כבר הובא בלחה"פ ובל"י (וחוקי דעת) שהחמיר הרבה בזקן וגם שהי' מניח הפיאות שיגדלו עד שיכניסו למטה במקום שער הזקן ממש שאז דוקא הי' חותכן שם. (וצ"ע במ"ח מס' יום הששי פ"ה סוף מ"ד ואולי ט"ס וצ"ל שתכנס. שוב ראיתי גם בס' נגיד ומצוה הגי' לא (הניח כו') וצ"ע שאין הלשון מכוון לפ"ז). וא"כ לכאור' לנד"ד חשיב צד יהדות עכ"פ. אלא דצ"ע דלפה"נ אף לפרש"י וסיעתו בערקת'. היינו דוקא במנהג שנהגו בו כלל ישראל עכ"פ. אבל במנהגי האריז"ל לאו כ"ע חוששין לזה

קונטרס זה שייך לסימן קפ"א קודם סימן ק"צ