דברי נחמיה יורה דעה רא

יורה דעה

שאלה א

לסי' ב במה שרצה הרב הג' חריף ובקי מפורסים מוה' שלמה מ"ץ דדובראוונע, להגי' ולשבש בדברי רבינו הגדול זצ"ל בקונטרס אחרון סי' ב' סק"ה בשוחט שיצא טריפ' מת י, שכתב דבראינוהו דואג ומתאנח מיד אין לחלק בין היכא דאיכא חימוד ממון לליכא חימוד ממון, וסגי לי' בקבלת דברי חבירות שהוא נגד דברי מהרא"מ שהובא בפוסקים, ומוכח שהוא טעות בדברי קדשו ז"ל. שהרי בתחי' כ' דרק בדליכא חמוד ממון אם ראינוהו דו"מ סגי' לי' בקד"ח. וא"כ איך כ' גם בדאיכ' ח"מ סגי לי' בקד"ח אם ראינוהו כו' וגוף דברי הרב הנ"ל לא מצאנו רק שכן ניכר מהתשוב'

ב תשובה אמרתי אחכימ' להשיב על אתר בשעה קלה. רק בכדי שאם יחזיר כת"ר להשיב ג"כ ממילא רווח שמעתתא. הנה לפע"ד אינו נכון בכל כה"ג להגי' ולשבש דברי מוח"ז רבינו ז"ל. אחרי אשר כבר נודע כמה רב גוברי' ז"ל אשר ראוי לומר עליו רב תנא הוא ופליג, ואם לא בדבר שמנגד לגמ' ופוסקי' שאנו נמשכים אחריהם בכ"מ (כמו הטוש"ע) מה שבנ"ד ז"א ועם היות שודאי כך יפה לנו להשתדל לחקור למצוא טעמו ונימוקו ז"ל. אבל גם אם קצר קצרה יד שכלינו לירד לסוף דעתו הקדושה הרחבה מיני ים לא מפני זה נשלח יד להגי' בדבריו כרצונינו. רק נודה ונדע כי לא מחשבותיו מחשבותינו וכו' והנה שמעתי מכת"ר שזה כעין טעות דמוכח מיני' ובי'. ונפלאות כי לפע"ד נהפוך הוא. שגם מכללי' המשך דבריו ז"ל משמע ג"כ בכמה דוכתי דהכי ס"ל כמפורש בגי' שלפנינו. ולכבודו אלקט א' לא' למצוא חשבון ותחי' אומר שמ"ש כת"ר לדקדק מיתור לשון שכ' בדבר שאין חימוד ממון סגי בתשובה במקומו אם לא ראינוהו דואג ומתאנח שאם ראינוהו כו'. אין זה דקדוק שאם לא הי' חוזר לכתוב שאם ראינוהו כו' הי' הלשון תמוה דהי' משמע כאילו מטיל תנאי אם לא ראינוהו דו"מ אז דוקא סגי בתשוב' משא"כ ראינוהו דו"מ לא סגי בתמי'. (וכידוע דרכו בקדש שאינו חש להאריך בלשון במקום שנצרך להטעים או להשלים הכוונה). ועתה אומר שלדידי משמע לי מלשון זה כהגי' שלפנינו דאל"כ למה הי' לי' למינקט בלשון תנאי אם לא ראינוהו כו' והוצרך להאריך ולכפול כנ"ל. הכי הל ל סגי בתשוב' דהג"א כו' או בראינוהו דו"מ מיד כו' ויבוא ע"ז על נכון הדבר והיפוכו דבאיכא ח"מ לא סגי לא בתשובה (דהג"א) ולא בראינוהו דו"מ כהגהת כת"ר. א"ו לפי שבאמת בדין דו"מ אין חילוק כדמסיים. לכך לא כ' בלשון הנ"ל דהוי משמע דרק בדליכא ח"מ סגי בהכי. וז"א כנ"ל. אלא נקט בלשון שלילה בלבד אם לא ראינוהו כו' כדרך אגב ולקושטא דמילתא כו' (וממילא הוצרך ג"כ לסיים ע"ז שאם ראינוהו כו' לתקן ולהשלים הכוונה כנ"ל). הא חדא. (ב') ממ"ש שבאלו אין לחלק שודאי תיבת באלו קאי אהני תרתי דינים דו"מ ונראה כשגגה. ופי' כת"ר בזה ודאי דוחק גדול (כמו שהרגיש בעצמו). (גג) ממ"ש ומיהו בזה יש לחלק כו' דתיבת בזה אך למותר ומורה באצבע דאתי למיעוט' דרק בזה (דהיינו בתשוב' דהג"א) יש לחלק. משא"כ בדין דו"מ ובדין נראה כעין שגגה אין לחלק וכדמסיים. (ד) ממש"ל (די"ג ע"ד) ואין חילוק בכ"ז בין הטבח השוחט לעצמו ומוכר כו' והיינו הך דח"מ. והרי אף את"ל שעיקר אתי לאשמעי' דגם בשוחט לאחרים לא סגי בלי דו"מ כדמסיים שגם בו יש לחוש כו'. מ"מ נראה דלא ימלט שכולל בזה ב"כ הצד הקל דדו"מ מהני עכ"פ. גם בשוחט ומוכר. (דאל"כ מאי בכ"ז כו'). (ה) מדאוקיההיא דפ' ז"ב דמיירי במזיד ונטה בזה מד' הרא"מ וריב"ל ומהרי"ט דאוקמוה בדאיכא ח"מ (ובסתמ'). מכלל דס"ל דאף באיכא ח"מ מהני דו"מ (בסתמ'). (ו) מאחר דלפי האמת (להגדולים הנ"ל) כל טבחי שבגמ' מיירי בשוחט לעצמו ומוכר. דאיכא בהו ח"מ ועכ"ז אוקמ' מוח"ז רבינו ז"ל במזיד הרי מבואר מזה בהדיא דבסתמ' מהני גם בהו דו"מ, (ולהעמיס בד מוח"ז רבינו ז"ל שמ"ש במזיד כוונתו בדאיכא ח"מ ובסתמ' ע"ד שנדחק כת"ר בד' התשב"ץ ודאי דוחק גדול (ז') דעכ"פ הו"ל לרבינו ז"ל להשמיענו כאן ולכליל בקצרה דלאו דוקא במזיד ברור אלא גם בסתמ' אי איכא ח"מ דינא הכי (ח) ממה שהביא מוח"ז רבינו ז ל לראי' דבדו"מ לאח"כ חיישינן לאיערומי מההיא דפ' ז"ב דפרכי' דילמ' איערומי קא מערים ושבק הראי' שהביא מהרי"ט לזה מפ' האשה עי"ש. ונראה דהיינו משום דהא דמהרי"ט הוצרך להביא ממרחק לחמו ולא מפ' ז"ב דאיירינן בי' הוא משום דלשיטתי' דבההיא דז"ב דאיירי בדאיכ' ח"מ גם דו"מ מיד לא מהני. א"א להביא ראי' משם להיכא דליכא ח"מ. גם לענין דו"מ דאח"כ. אבל לשיטת מוח"ז רבינו ז"ל דלענין דו"מ מיד אין חילוק בין איכא ח"מ לליכא מייתי שפיר ראי מההיא דז"ב דאנחה דאח"כ לא מהני. (ומה שמוח"ז רבינו אוקמ' לההיא דז"ב במזיד היינו רק המימר' דרב אידי דקאי בעלמ' ואמר החשוד על הטריפ' אין לו תקנה כו' דמשמע דאין לו תקנה גם בדו"מ מיד ופירש' מוח"ז רבינו דאיירי במזיד (ומשום דסתם חשוד הוא בכה"ג כו) אבל העובדא דההוא טבח' שפיר מיירי בסתמ' כדמשמע לישנא דנפיק טריפ' מת"י כו' ועכ"ז לא קש' מידי שלא נזכר בזה התקנה דדו"מ מיד דמעשה שהי' כך הי' כו'. ובזה א"ש דקדוק לשון מוח"ז רבינו שהאריך וכ' והא דא' רא' כו' עי"ש) וית' עוד אי"ה. (ט) אי אית' לד' כת"ר והגהתו הי' קש' לקושט' דמילתא איך הביא מוח"ז רבינו ראי' מטבח' דז"ב. דסתמ' הוא בשוחט ומוכר כנ"ל (בשם הגדולים הנ"ל) דגם דו"מ מיד לא מהני בהו כו' וכנ"ל בד' מהרי"ט. (יוד) ממ"ש (די"ד ע"ב) וכן בטבח שנמצא אחריו חלב כו' והרי התם בסתם טבח שבגמ' ששוחט ומוכר מיירי (להגדולי' הנ"ל ובפרט גבי חלב כו'). ואף שבאמת בזה ליכא ח"מ (בכשעורה) כדהביא מוח"ז רבינו ז"ל לקמן (ע"ד) בשם מהרי"ט וש"י אבל מ"מ מדלא חש להביא מזה כאן משמע קצת דאף אילו הי' שייך בזה ח"מ הי' ניח' לי' דמהני דו"מ. ואין להאריך עוד בדקדוקי' מאחר שכ"ז מלאכה שא"צ לגופ' כ"א לעזר ולסעד לקיים המפורש בהדיא לפנינו ונראה דעכ"פ די (והותר) בזה לשלא ניזיל בתר איפכא לומר דמיני' ובי' מוכח שיש ט"ס כו. כ"א אדרבה יש כמה משמעות שעכ"פ דעת מוח"ז רבינו ז"ל הוא ככתוב בספרו לפנינו דאף בדאיכא חמוד ממון מהני דואג ומתאנח מיד

אמנם מעתה ודאי ראוי לחקור ולמשכונ' נפשין אדרב למצוא לו טעם ואם נוכל) מדוע נטה בזה מד הגדולים הנ"ל (ונ"מ למעשה ג"כ כי אם לא נעמוד על טעמו ונימוקו אפשר יש רשות למורה לדון למעשה כהגדולים