דברי נחמיה אורח חיים צז

מאותן ה' תלמידים דאח"כ כדאיתא בגמ' פ' הבע"י (ס"ב ב') (ובפע"ח דפוס דובראוונע שם שכתב רש"מ הוא ט"ס וצ"ל ר"ש והיינו רשב"י. וכדאיתא בהדיא במדרש סוף קהלת) וגם בלא"ה ע"כ ר"ש האריך ימים אחר ר"ע דהא כשמת ר"ע נולד רבי כדאיתא בקדושין דע"ב ב'. ור"ש הי' רבו דרבי. כדאיתא בשבת קמ"ז ב'. א"ר כשהיינו לומדין תורה אצל ר"ש כו' (והיינו רשב"י כדמשמע שם. וכ"ה בהדיא ברש"י דביצה כו' סע"א). אבל מ"מ גוף הדבר ודאי אמת נכון הדבר שהסתלקות רשב"י הי' בל"ג בעומר והיינו הלולא דרשב"י בו ביום. אשר כבר נודע ומפורסם בכל העולם. וצ"ל דזה הי' באמת אח"ז רב כו' (ואולי יש ט"ס בפע"ח שם במ"ש כי הוא כו' כנ"ל וצ"ע בדפוס קארעץ ששמעתי ששם נשמט זה). והן אמת שגם עיקר הדבר נעלם ממני כעת המקור ושרש זה דנהי דהא דיום הסתלקות נק' הלולא נזכר בסוף האד"ז וע"ש דרצ"א א' ב' ובויחי רי"ח א'. (וגם כן קצת י"ל דז"א מצד עצם ההסתלקות. אלא מצד גילוי הסודות שגילה אז דגם האד"ר נק' הלולא ע"ש בסופו דקמ"ד סע"ב). אבל מנלן שזה הי' בל"ג בעומר ובמ"ח מס' אייר וסיון (דקי"ז) ראיתי שהשמיט ד' פע"ח הנ"ל. אלא כתב בטעם שמחת רשב"י שבל"ג בעומר לפי שהיו מהה' תלמידים שנסמכו אז שעי"ז נתקיים העולם ע"ש (ומעין זה כיון הפר"ח מדעתו ע"ש) וצ"ע אך המפורסמות א"צ ראי' שכבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ע' הלולא דרשב"י בל"ג בעומר. (ומסתמא יש מקור לזה בזוהר או בכתבי האר"י ז"נ). וכבר נאמר ע"ז דרוש מפי קדוש ה' מוח"ז רבינו ז"ל בטעם שביום הסתלקות דרשב"י הוא הלולא ובשאר צדיקים יום תענית ובדרוש שבסידור שער הל"ג בעומר נזכר ענין שייכות הסתלקות והלולא זו לל"ג בעומר דוקא). ועכ"פ איך שיהי' הנה אמת נכון נודע הדבר מה שיום הל"ג בעומר הי' רשום וזכור לטוב מימי קדם לעשותו כעין יו"ט כדמשמע מדברי הפוסקים הנ"ל וכמ"כ מה שיש מקילים באבילות ממנו ואילך דהיינו משום שבו ביום הל"ג עצמו פסקו תלמידי ר"ע מלמות י כפשטות דברי הטור דזה וודאי מפורש בפע"ח ומ"ח ובכל כתבי האר"י ז"ל וממילא אין צריך לא למה שרוצה התשב"ץ ודעמי' לשבש מנהג זה שבימיהם ולדחות יום א' ולא למ"ש בשם התוס' לעקור ולשנות המנהג לע"א לגמרי ואף לא למ"ש בשם מהרי"ל לקיים המנהג עפ"י סברות בדויות ודחוקים. וע' ש"ך יו"ד סי' רע"א ססק"א אמש"ש בשם מהרי"ל דלאו דסמכא כו'. ואיזה תלמיד מבהיל כתבן כו' ואולי מעין זה י"ל גם כאן אלא המנהג שריר וקיים בפשיטות כנ"ל (ומהתימה על האחרונים אשר כבר נגה עליהם אור מכתבי האר"י ז"ל למה נסתבכו בזה וצ"ע)

(ח) והנה הט"ז הי' נראה שהולך ג"כ ע"ד הנ"ל ומפרש כן גם דברי רמ"א בדעה א' עכ"פ: דאם נאמר שגם הוא הולך ע"ד שא' שב' הדעות שברמ"א הן שניהם עפ"י מ"ש בשם מהרי"ל ותוס' כדלעיל וכדמשמעות שטופס המ"ז ודאי כולו מוקשה דלפי"ז ע"כ מ"ש בסק"ב דאותן שמסתפרין אחר ל"ג ס"ל שביום הל"ג פסקה המיתה. צ"ל דזהו דעת הב"י וצריך לדחוק במ"ש דביום ל"ג פסקה כו' דלאו דוקא אלא ר"ל אחר ל"ג דהיינו ביום ל"ד שבלא"ה צריך לדחוק נ"כ עד"ז במ"ש בסק"א בשם הב"י (עם הוספת דברים ע"ש דמשמע בריש דבריו שם דלמנהג הב' יש מעלה ליום ל"ג שפסקו כו' וכן בסוף דבריו כתב דלדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג דס"ל דאז פסקו כו' שכ"ז צ"ל דלאו דוקא כו' כנ"ל). וא"כ קשה טובא מאי דמסיק דלמנהגנו ס"ל העיקר שאחר ל"ג לא מתו דלפי הנ"ל היינו כדעת הב"י שפסקו מלמות ביום הל"ד ולמה מקילינן ועושין שמחה ביום הל"ג. וכבר הניח המ"ז קושי' זו בצ"ע ע"ש ועוד קשה טובא לפ"ז דהלא כאן בסק"ב קאי אד' רמ"א ולמה הסביר סברות הב' דעות אליבא דהב"י שזה כבר ביאר בס"ק א' וכן ה"ל להסביר ע"ד הב"ח ומ"א אליבא דרמ"א ועוד קשה מ"ש בסק"א אחר ד' הב"י בזה"ל וממילא לדידן כו' לב"י אסור כו' (והא לדידן ר"ל למנהג מדינות אלו שברמ"א ס"ב) ומדכתב אחר ד' הב"י דממילא לדידן כו' משמע שהכל מטעם וסברא אחד ולפ"ד הב"ח ומ"א זה אינו לכן מכ"ז הי' נראה דבאמת הט"ז ס"ל דרמ"א שהגיה בס"ב ובמדינות אלו כו' (הרי) אד' הב"י שם בשו"ע קאי שכתב שאז פסקו מלמות. ולא נד מזה אלא כלפי מש"ש הב"י שאין להסתפר עד יום ל"ד כו' ע"ז הגיה דבמדינות אלו כו' ור"ל דס"ל לדידן שפסקו מלמות ביום הל"ג ממש שבאמת כן משמעות פשטות דברי הטור וכן הוא האמת עפ"י כהאריז"ל כנ"ל. וכן משמעות פשטות דברי רמ"א שם ס"ב דאד' הב"י קאי כו' והאיך א"ש הא דסיים בסק"א אחר דברי הב"י דממילא לדידן כו' שזהו דעה א' שברמ"א ס"ב דהכל מחד טעמא כנ"ל. וכן ביאר הב' דעות שבסק"ב שזהו אליבא דרמ"א דקאי עליו שם. דגם לדידי' אותן המסתפרין אחר ל"ג. (שזהו הדעה א' שברמ"א ס"ב). ס"ל שפסקה המיתה בל"ג (ממש). ולכן א"ש ג"כ מסקנתו שגם המנהג שבמקומו שאוסרים הכל זולת יום הל"ג ס"ל ג"כ כדעה זו בזה כו' אך עדיין המשך דבריו במש"ש ובוודאי אין מנהגנו כו' עד וי"ל כו' הם מוקשי ההבנה וצ"ע דהגירסא שלפנינו שכתב אין מנהגנו כדעה זו האחרונה כיון כו' ואנו לדעה ראשונה כו' וודאי ע"כ ט"ס. דהתחיל באחרונה וסיים בראשונה וראיתי בספר מק"ח ובס' יד אפרים שמחקו תיבת אין וכצ"ל בוודאי מנהגנו כדעה זו כו'. ולפי פשטא דמלתא דמשמע שדעה אחרונה וראשונה דקאמר הט"ז אסידורם בשו"ע קאי א"כ מ"ש דלדעה ראשונה אין שום מעלה ליום הל"ג. ר"ל לאותן שמסתפרין אחר ל"ג דלהם קורא דעה ראשונה. וא"כ מדכתב דלפי"ז אין שום מעלה לל"ג ע"כ זהו דעת הב"י דס"ל דביום ל"ד דוקא פסקו כו'. וא"כ ע"כ כל דברי הט"ז בס"ק זה בביאור הב' דעות הכל הוא ע"ד שהבין במ"ז כנ"ל. וקשה כל הקושי' הנ"ל. ועו"ק לפי"ז דאיך החליט לגירסא זו דמנהגנו בודאי כדעה שברמ"א והרי (מתקשה ע"ז) גם במסקנא לא קאי הכי גם הלשון שכתב במסקנא וי"ל דוודאי העיקר כו' משמע שבא לקיים ראש דבריו ולפי הנ"ל. זה אינו ונראה דלפי הגהת המק"ח ויד אפרים הנ"ל צ"ל דראשונה ואחרונה דקאמר הט"ז אסידור הדעות בדעת עצמו קאי ומ"ש דמנהגנו כדעה זו האחרונה ר"ל כאותן דס"ל שפסקה מיתה ביום הל"ג ממש. (שזוהי דעה א' שברמ"א וע"ד הנ"ל דלא כב"ח ומ"א) שדעה זו נז' בט"ז באחרונה (ועד"ז הי' נראה לפענ"ד יותר טוב להגיה בע"א למחוק תיבת ראשונה וצ"ל אחרונה והכל עולה לסגגון א' אלא דלפי"ז קאי אסידור הדעות בשו"ע שכ"מ פשטא יותר וגם דלא א"ש כ"כ להחליט תחילה דודאי מנהגנו כדעה זו כו'. ואח"כ להתקשות בזה ומה גם שהרי הקושיא פשוטה דלדעה זו מותר מל"ג ואילך ואנו אוסרי' ואין רק מפני שמקילים ביום הל"ג עכ"פ יחליט שמנהגנו כדעה זו אבל לפי הגהתי א"ש שתחילה החליט (דרך שלילה) דעכ"פ אין מנהגנו כדעה ב' כו' ושוב כתב שגם לדעה א' לא א"ש כ"כ ומקשה ומתרץ). אבל אכתי קשה מ"ש ואולי לדעה ראשונה אין שום מעלה ליום ל"ג כו' דלפי הנ"ל היינו לדעה ב' שברמ"א שנזכר ראשונה בט"ז (וכמ"כ להגהתי שצ"ל אחרונה) והרי מבואר ברמ"א שגם לדעה זו מותר להסתפר ביום הל"ג. אלא שלזה יל"ק דלפי שדעה ב' ע"כ היא עפ"י מה שהוסיף רמ"א בד"מ עפ"י דברי לקוטי מהרי"ל אשר כבר נת"ל (אות ה') איך שהוא דחוק מאד ואיך שעכ"פ לפ"ז אין