דברי נחמיה אורח חיים טו

הקדמה

לה' התודה כי הביאני היום לשמחת לבבי להעלות תודתי אשר נדבתי. חלק או"ח. (כן ישעשע רוחי ברצות ה' בהוציאי יתר החלקים). עתה גליתי מעלי תלונות אנשים רבים על אשר פסחתי עליו בראשונה. ולו משפט הבכורה. ומרבים העם המתאוים לאורחת חיים. ועתה שלמתי אשר נדרתי: החלק הזה חלקתיו לשני שערים. שער הראשון הפונה קדים כתבנית חלק אה"ע בשו"ת. שער השני הנהו לקוטים מביאורים על ב"י ושו"ע אאזמו"ר ז"ל ולקוטי קו"א כתבנית שו"ע רבינו ז"ל וגם שו"ע יו"ד על איזו הלכות. (והמדפיסים כינו בשם ביאורים. בטעות). שבדעתו הי' למלאות החסירים בשו"ע רבינו ז"ל כדמותו וצלמו עם קו"א. וזה מעט אשר מצאתי. כי נאבד מאורך הזמן. כי כל לקוטי שער השני העתקתי מכתב ישן נושן. עד כי כבדו מזוקן להכיר תמונת האותיות. והשחתת תמונתן יעידו ויגידו כי המה מילדי רעיוניו מימי קדם ועלומיו

ממקומות רבים כיהל עליהם אור ס' ד"נ. קמו חכמים ויברכוני. ובתחלה יכבדוני. כי גליתי לאור עולם חמדה גנוזה מימים רבים. כי"ק מאאמו"ר הנזצ"ל. ששים ושמחים בו ובתורתו. אשר ברוחב מעין בינתו שטף מים רבים. עובר על גבול הנהר היוצא מעדן חכמתו. ומבין גלי ים התלמוד חפר ומצא להם בארות מים. מי מנוחות מעומקי תהומות. ובין נאות דשא ישאוב צח שפיים המגשב בנן אלקים. בהמיה נעימה. בהלכה ברורה. ובין נקיקי הסלעים מצא בקעה יורד תהומות מעלה ומוריד. מראשונים ועד אחרוני'. שדרכו לדייק גם ככל דברי האחרונים. אולם במה שמיחידי חכמי הדור מצאו זאת למחסור. וכאיבוד זמן יחשב בעיניהם כל מעינו בם. לא היטיבו אשר דיברו בזה. ואתם הסליחה. והלא מפורש יצא מחכמי התלמוד הלכה כבתראי. וכן כפוסקים דור אחר דור אחרון עדיף. הן אמת דבתשו' מהר"ם אלשקער סי' נ"ג כתב דרק עד חתימת התלמוד אמרו הלכה כבתראי אבל בפוסקים הראשון חביב עי"ש. אבל איפה אם נחליט כדבריו. הרי מצוה עלינו לשמוע דברי מי שקדמו. הלא הוא מהרי"ק בשפ"ד נ"ג ושצ"ד נ"א שכתב בהיפוך מדבריו. וס"ל שגם כפוסקים הלכה כבתראי. וכדבריו הכריע רמ"א בח"מ סי' כ"ה וע' ש"ך שם סקכ"א. וע' תשו' הרא"ש כלל נ"ה סי' ט' בהצעה ב' שכתב על עצמו דכיון שאמרו מאביי ורבא הלכה כבתראי הילכך דידי עדיפ' משלהן עי"ש. וע' מ"ש רי"ו נ"ג ח"ב בת"ח שמורה הלכה כו' ודימה להדדי אם פשט במשנה כו' או מגדולי האחרונים כו' עי"ש. חרי דכל הגדולים הנ"ל ס"ל דגם בפוסקים האחרון עדיף. ומי נתן הדבר לשיעורין וגבולין דעל האחרונים הקדומים כיונו ולא על האחרונים הנמשכים מזמן לזמן. ואין מקרא יוצא מפשוטו אל השופט אשר יהי' בימים ההם כתי'. כי לא אלמן ישראל בכל דור וזמן מברוכי ה' וגדולי המורים. חכמי עדה וגאוני ארץ. ונוסף ע"ז שגם היתד הגדול שתקעו אהלם על תשו' מהר"ם אלשקער הנ"ל. הכי אסר איסור לענות נפש מלעיין בדברי האחרונים. ורק לענין לקבוע הלכה ס"ל דסמכי' על הראשון שקדמו. אבל ברור שגם איהו ס"ל דחיוב הלימוד הנרצה ללמוד בכל הפוסקים מראשונים ועד אחרונים. וכן היאות למי שמלבשתו ענוה ויראה ליתן יקר לכל דברי חכם. כי כל עם ה' קדושים ומושרשים באותיו' התורה וענפיהם מרובים. ומכל אות ואות יציצו פרחים. ינצו רמונים. תלי הלכות המתחדשים לבקרים. מכל נפש ונפש. מאות הנבחר לו לבדו. ואין זולתו חלק ונחלה בגבולו. עד שיכלו כל הנשמות לעת קין הימין. ואז נזכה לתורת ה' תמימה אמן: ולזה כיונו חז"ל באמרם הוי שפל רוח בפני כל אדם. כי בהכרח ימצא יתרון דעת בכל אחד מה שאין בשני הגדול ממנו. ולטעם זה הפליגו מאד חז"ל מדת ענוה. שהוא יסוד כל המדות וקנין השלימות בנפש המשכלת. וכמ"ש עקב ענוה יראת ה'. דעקב הוא לשון סוף. דר"ל שסוף ותכלית כל המדות טובות עד שיהי' כל מדה נכונה ולא תחסר כל בה. זה תלוי במי שיש לו מדת ענוה. וע' בעקרים פ' ל"א מ"ג בענפים שכ"כ עי"ש. וע' במשוח"ט מ"ז י"ט כסי' י"א בפי' מלת עקב. וכן מסקינן בערכין (י"ו) דאפי' ענוה שלא לשמה גדולה מכולם. וע' תוס' שם דפי' שלא לשמה כפשוטו משום גאוה עי"ש. דלהרגיל בה גם שלא לשמה יבא לשמה לענוה אמיתית. וכמ"ש התוס' ביבמות (ק"ג ד"ה המסוליים) בפירושם על סתירו' המדרשים. דאף דהא בלא הא לא סגי אבל ענוה גדולה מכולם. דכל המדות נולדי' ונצמחי' ממנה. וכן אמרו בפרט על דברי תורה שאין מתקיים אלא במי שמשפיל דעתו עלי'. ופשוט הכוונה שישפיל דעתו לקבל ולשמוע כל דברי חכם. שמתוך שילמוד כל דברי הפוסקי' מראשונים ועד אחרונים. מזה יתברר ויתלבן הלכה ברורה ויהיה דברי תורה מתקיים בידו. ומכלל הן כו'. ובמ"כ מאלה המבקרים המשמאילים בדברי האחרוני' להכותם חרם לחשוב העיון במו לאיבוד הזמן. ועכ"ז כל אחד מהם לא נחדל מעסק ידיו לעשות לו ציונים לחקוק בספר דבריו ביגיע כפיו ובזעת אפיו בלהג הרבה ספרים אין קין לדור אחרון לעם נולד. והוא בטח מאשר התעם רוח אהבת עצמן וישכחו מקבת בור נוקרו ואת אביהם לא הכירו. והרגש דמיונם יכסה פניהם כי מימים ראשונים נוצרו. ובגבול ראשוני' יחשבו. אבל מי יגלה מסוה הדמיון מביניהם ונפקחו עיניהם לראות את זמן תולדותם וצור מחצבם. כי בדור אחרון נבראו ובקרבנו המה יושבים. וחיים כולם עומדים עמנו פה היום. כי אז חכמו השכילו יבינו לאחריתם. כי בדבר אשר זדו על האחרונים לחרוץ משפט מעוקל לחתום תורה בלימוד'. ידונו גם המה עפ"י מדתם. ויתנו עוז להבזות בעליהם וספריהם. כי כמקרה האחרונים מקרה אחד לכולם. ומי ילמוד את ספריהם. שגם המה לא עלו השמימה. ומגבול האחרונים לא יצאו

ועתה שמעו נא חכמי עמי ואגידה. הן באהבה רבה קבלתי ברכתכם. על טוב הצפון שגליתי לפניכם אוצר נחמד ס' ד"נ. שמתי תהלות חכמי' עדי עדיים על חותם לבבי. ועטרה ונזר תפארה לראשי. שש אנכי על אמרות רבים כי העמיקו עיונם בו ומצאו אותו למחית נפשם וארוכה עצומה מיציאת חמה מנרתקה. ובזוהר הרקיע ראו כוכב המאיר עינים בסברות נשגבות ועמוקות. אולם מה ראו על ככה לגמור ההלל על שבה חכמתו ועומק בינתו. ומה הגיע אליהם להתפלא כי יורד לסתר המדרגה עד סוף כל האחרוני'. הלא החכמה מתת אלקים היא. חוק חק בטבע הבריא'. ונגזר מתחילת היצירה בצלם בהיר ושכל מחוכם. מנחה טהורה מעצם השמים היא. וא"כ איפה במה יתפאר ויתהלל חכם בחכמתו. ומה זכות וצדקה יבקש אם רב בינתו. אחר