דברי נחמיה אבן נזר סה

ה"ו דס"ל כהראב"ד וסיעתו דקיי"ל לגמרי כרב דפ' ב"ש דלא גדלי כו' ואפי' ספק לא הוי אלא דרבנן כסוגיא דנדה שהרי כתב צריכה גט מד"ס שהרי לא בא עליה כו' ותהיה ספק כו' ע"ש הרי משמע בהדיא דאפי' ספק לא הוי כו'

אמנם יש מקום לאסור אשת קטן שזינתה (וכן קטנה) אף לדעת הראב"ד וסיעתו שפסקו כרב כנ"ל. עפ"י מ"ש הכ"מ פ"ד מה' אישות ה"ז בשם הרד"ך לדעת הרמב"ם (והטור) דאף דס"ל כרב דבעיל אין כו' מ"מ ע"י הבעילה גמרה בלבה שהיא רוצה בו בקידושין הראשונים וחלו קידושי כסף הראשונים כו' ע"ש וכתב הלח"מ שהדין עמו ושכן דעת הטור וגם הכ"מ נראה כמסכים אליבא דרמב"ם עכ"פ עד שכתב שיש לדחוק לפרש גם דברי הה"מ כן (וכן נראה שפי' מהרנ"ש בהג' האלפס) וגם מוח"ז רבינו ז"ל בתשו' הנ"ל רמז על הכ"מ הנ"ל משמע דהכי ס"ל. וא"כ גם בקטן ודאי נראה דיש לומר כן דכשבעיל כשהגדיל גמר קידושין הראשונים לכ"ע. ומתני' דסבלונות מיירי בקידש בלבד בלא בעיל כו' ולפ"ז אשת קטן שזינתה אם נתיר אותה לדור עם בעלה הרי כשיבוא עליה לכשיגדל נמצאת א"א למפרע. ומה שאין חייבים עליה משום א"א יש לומר דהוי התרת ספק (ובאמת פי' רד"ך הנ"ל מוכרח ברמב"ם וטור שבקטנה שנתגדלה לא הצריך בה' קידושין שם שתבעל בפני עדים וכמו בקידש ע"ת ובעל בספ"ז מה' אישות משא"כ במלוה ופחות מש"פ ובעל הצריך עדים וע"ש במ"מ דהטעם היכא דע"י בעילה חלין קידושין ראשונים לא בעינן עדים, וכן הטור (וגם השו"ע) בסי' כ"ח סט"ז וססי' ל"א הצריך עדים ובסי' ל"ח בתנאי וכן בססי' קנ"ה בקטנה לא הזכיר עדים. ומ"ש הטור בסי' ל"ט עדים כבר תמה הב"ש בסי' ל"ח. ומ"ש בסי' קנ"ה בעל לשם קדושין. כבר עמד בזה הרב לח"מ בה' אישות שם ותירץ בדוחק. אך יש לדחות כ"ז דבקטנה מיירי שדר אתה ע' ב"ש ססי' קנ"ה)

אך כ"ז אינו שוה דא"כ גם בקטנה בת מיאון ודאי היה ראוי לאסרה כשזינתה. וז"א וכנ"ל. א"ו ההכרח לומר דאף לפי' הרד"ך הנ"ל דבבעיל חלו קידושי כסף אין הכוונה שחלו למפרע אלא כשבעיל נגמרו וחלו עתה בלבד כמו המקדש לאחר ל' יום אם לא אמר מעכשיו כו' כדאי' ר"פ האומר. וכן גם לדעה א' שברמ"א סי' ל"ז הנ"ל דס"ל כהרי"ף דפ' ב"ש כנ"ל דבעיין לא אפשיטא אי גדלי קידושין ע"כ היינו ג"כ לענין שיחולו מכאן ולהבא בלבד. דלא כפרש"י בפ' ב"ש שם אלא כמשמעות הנ"י שם דמדמי לה למקדש לאחר ל"י כו' ע"ש. וא"ל דממקומו מוכרע כפרש"י דאל"כ הרי קדמה זיקה דאורייתא דגדולה לזמן חלות הקידושין דקטנה ולמה א' ר"ג תצא הלזו כו'. יש לומר כמ"ש התוס' ד"ה וכי גדלה כו' ע"ש (ומדבריהם משמע דס"ל ג"כ כנ"ל דלא כפרש"י דא"כ לא הוי מקשה מידי). ויש לתת לב מי הכריחם לפרש דלא כרש"י דודאי פשטא דגמרא משמע טפי כרש"י דאם דגדלי קידושין ניחא טעמא דר"ג בלא טעם דהמקדש אחות יבמה כו' ולפי' התוס' העיקר חסר כו' ומנלן להמציא סברא וחילוק חדש ומה גם שלפי' רש"י נמשך חומרא כשזינתה כו' כנ"ל. וא"ל שהוכיחו מדאיפלגו רב ושמואל בהגדילה ואח"כ נשאת ולא פליגי בנשאת קודם שהגדילה דזה אין ראיה כלל דקיי"ל קידושין הן מיאוני' כו'. אך יש לומר דאין סברא כלל לומר דנתקדשה למפרע דאין מעשה קטנה כלום ולא עוד אלא אלו אמר בפירוש לקטנה הרי את מקודשת מעכשיו כשתגדיל כו' אולי אינה מקודשת כלל לכ"ע שהרי זה דומה לפודה בנו בתוך ל"י ואומר מעכשיו כו' דקיי"ל בפ' יש בכור דמ"ט דלכ"ע אינו פדוי. וא"כ ע"כ דלמ"ד דגדלי קידושין היינו שדומה כאומר לאחר שתגדיל בו' כמ"ש הנ"י ומקודשת מכאן ולהבא דאם כאומר מעכשיו לא היו הקידושין תופסים כלל כנ"ל. (וע' מהרי"ק שם אות ב' שאילולי שהוכיח שלא חלין קידושין למפרע היה מסכים לדברי החברים שאמרו שהאפס לא יגדל כו' והיינו מטעם הנ"ל) עוד ראיה לדעת הנ"י ותוס' דלא כרש"י דגדלי קדושין למפרע מגמרא יבמות ס"א ב' הכא בכ"ג עסקינן כו' אמר רבא מכלי לב כו' ע"ש משמע דלכ"ע כ"ג אסור לישא קטנה ואם כשגדלה (או כשתבעל) חל קידושין למפרע אמאי הרי דומה למ"ש קידושין ד"י אי תחלת ביאה קונה כו' ע' פוסקים שם

אמנם כן נראה דע"כ להעמיד דברי הרמב"ם בה' סוטה אשת הקטן כו' מיירי בקטן שהשיאו אביו וקאי בשיטת ר"י בר"י שהביא מהרי"ק שם וע' מהרי"ט ח"ב סי' מ"א דלדעת הרבה פוסקים ובתוכם הרמב"ם דס"ל דזכיה לקטן מדאורייתא חוששין לקידושין הללו מדין תורה להר"י הנ"ל וכ"כ המ"ל פ"ו מה' גירושין ה"ג (וע"ש דרצה להעמיד גם דברי הטור בסי' קמ"א בשם הרבה פוסקים ג"כ בשיטת ר"י הנ"ל. וע' מהרי"ט שם דמהר"י מינץ ודעמי' חששו לשיטה זו). והן אמת שלומר בקטן שהשיאו אביו חלין הקידושין מיד גם בעודו קטן הוא תמוה מאד דא"כ מצינו אישות לקטן מדאורייתא והוא נגד הסוגיא קידושין די"ט כמ"ש מהרי"ט ע"ש שהאריך בראיות. וע"כ הב"י שהבין דמיירי בכה"ג כפשוטו כתב בסי' מ"ג שדברים תמוהים הם. אבל כבר יישב מהרי"ט דכוונתו דכשיגדיל ויתרצה איגלאי מילתא דזכות הוא לו וחלין קידושי אביו מטעם זכין לאדם שלא בפניו וע"ש שמראה פנים לזה מגמרא. וכן בתשו' רב משולם מביא בשם מהראנ"ח דמסיק ג"כ בכוונת ר"י הנ"ל בכה"ג וזה ודאי נראה דגם לפירושם נוכל לומר דכשיגדיל ויתרצה עכ"פ חל הקידושין למפרע עכ"פ ונמצאת א"א שזינתה ואסורה לבעלה כו'. ועם היות שמהרי"ט עצמו מפקפק קצת לחלוק על דעה זו עכ"ז אין אנו אחראין בדבר לומר דהרמב"ם אתי ככו"ע ודאי נוכל לומר עכ"פ דהרמב"ם ס"ל כהנך גדולים כי היכי דלא נשווייה ליה טועה ח"ו. בפרט שלא נמצא מי שחולק ע"ז בכה"ג בהדיא זולת מהרי"ט שמפקפק בזה. ומה גם שלפי תשובה הב' שכתב מה הנאה יש לו כו' הרי ז"א אלא כשקידש בלבד אבל כשהשיאו ודאי דומה לגר. גם כל התשובות שלו אינם כ"א לדחות הראיה שהביא אבל בעיקר הדין אין ראיה להיפוך עכ"פ. גם אין דבריו מובנים כ"כ דמ"ש שאני גר כו' אבל קדושין אינו זכי' גמורה גברא בדיק כו'. צ"ע הרי לזה אנו צריכים להמתין שיתרצה כשיגדיל דבזה איגלאי למפרע דזו ראויה לו וזכות הוא לו כו' [והרי גם בגר אלו היה זכות ברור גם בקטנותו לא היה יכול למחות כשהגדיל. וכמו כשלא מיחה שעה א' משהגדיל כו' אלא לפי שבקטנותו אינו זכות ברור אולי בהפקרא ניחא ליה ע"כ תלוי לפי מה שרואי' בו סוף מעשה כשיגדל כן איגלאי למפרע. וכ"ה בקידושין ג"כ] וכן מ"ש ועוד לפמ"ש התוס' ר"פ בן סורר כו' איני מבין מאי קאמר דהרי התוס' כתבו זאת רק לתרץ גם אי נימא דבעלמא אין זכיה לקטן מדאורייתא. אבל ודאי דעת התוס' עצמו דיש זכיה לקטן מדאורייתא ע"ש וכמ"ש הרב עצמו קודם לזה באריכות בשם כמה פוסקים ולא איצטריך למילף מגר אלא לענין דבדבר שיש בו לזכות ולחוב תלוי במה שרואי' דעתו כשיגדל כנ"ל: סימן י"ד תשובת כ"ק הגאון החסיד האמיתי אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל זצלל"ה מ"ש להגאון המחבר ז"ל בענין זה (ונכתבה ג"כ בימי ילדותו) וניכר מתוך לשונו שלא ראה בדברי המחבר הנ"ל. כי כתב לו בקצרה: לידיד נפשי הרב החריף ובקי ר' נחמיה נ"י הניעני מכתבו הקטן שדעתו נוטה לאיסור. לכן באתי להשיב לו. ואתו המדע: מ"ש כת"ר לדעתי אפשר קידושי קטן שהשיאו אביו כמו שבא בשאלה יחולו ויגדלו למפרע כשיגדל ובפרט