דברי מלכיאל ה ריז

ועי"ז כתבו זה בכל הפנקסים. וע"א במלחמה אינו נאמן

וע"ד הכתב שבא מראש הגדוד שמת מחולי צינגא ביום פלוני והוא היום שכתוב גם בפנקסי האנ"ח. הנה לכאורה יש להתיר עפ"ז דזה הוי כמת על מטתו דנאמן אף במלחמה. וכבר כתבו האחרונים דסמכינן בעדות אשה על ערכאות דודאי לא מרעי נפשייהו לכתוב שקר במילתא דעבידא לאגלויי. וגם הא הוי כמסל"ת דהרי לא כתבו זה ע"י שאלה. והא דקיי"ל בסעיף י"ד שאין סומכים על ערכאות היינו כשאומרים שמת ע"י שדנוהו למיתה. והטעם משום ששבח הוא להם וכדאיתא בגיטין כ"ח. אבל בנ"ד שהעידו שמת על מטתו לא גרעו משאר מס"לת. ואף דבפנקס האנ"ח כתוב שמת מפצעיו. מ"מ הא קי"ל בסעיף ט' דאחד אומר מת ואחד אומר נהרג משיאין אשתו. ואף דהרבה פוסקים חולקים ע"ז ופסקו כהירושלמי בזה שאסורה לינשא. מ"מ כיון שבארנו דהפנקסים אינה עדות מספקת. א"כ אין כאן הכחשה. והנה כת"ר כתב שאמרו לו שזה מצוי שחולי צינגא תבוא ע"י פצעים. א"כ אין כאן הכחשה. וגם י"ל שזה יותר נאות להם לכתוב שמת מחמת חולי ולא ע"י המלחמה שהוא גנאי להם. ונקטו המחלה שמצוי לבוא במלחמה ע"י פצעים. אכן לפ"ז הוי כע"א במלחמה וצריך שיאמרו קברתיו. ובלא"ה דעת קצת פוסקים דבמסל"ת בעינן קברתיו ע' סעיף י"ז ובאחרונים. ומכ"ש בנ"ד דהוי שעת מלחמה. ובאמת י"ל בנ"ד דלא הוי הכחשה דהאנ"ח ידעו רק שנפצע במלחמה ואח"כ מת וחשבו שמת מפצעיו. אבל ראש הגדוד יודע שאח"כ נחלה במחלת הצינגא ומת מזה. או שנאמר כמש"ל שנאות להם יותר. שלא לפרסם שמת מפצעי המלחמה רק שמת על מטתו. אכן עכ"פ כיון שמצוי שמחלה הנ"ל תבוא מחמת פצעים. יותר טוב לתרץ דבריהם כנ"ל. וא"כ הוי כאומר מת במלחמה שצריך שיאמר קברתיו. ודמי לאומר מת סתם והיה במלחמה. דתלינן שמת במלחמה. ואף שאמר מת ולא נהרג. י"ל שמת מפצעיו ע' באחרונים בזה. וה"ה הכא י"ל שמחמת פצעיו נחלה בחולי צינגא כנ"ל. אכן באמת ל"ד הא דנ"ד להא דגיטין כ"ח. כי שם איירי שאמרו בע"פ ולזה חיישינן דעבידי לאחזוקי שקרייהו ע"ש. אבל כשנותנים תעודה בכתב כפי חוק הממשלה ודאי לא מרעי נפשייהו ומדקדקים בדבר דהא קיי"ל בגיטין י"א ובח"מ סי' ס"ח דשטרות העולים בערכאות כשרים משום דלא מרעי נפשייהו ומוציאים ממון ע"פ השטרות ומכ"ש בעדות אשה שהקילו הרבה. וכבר הורו כן להקל בזה בשו"ת בית אפרים ובישועות יעקב ובח"ס והובאו בפ"ת בסי' י"ז. ולפ"ז י"ל דאף שכותבים שמת במלחמה מהימני. דכיון שנאמנים להוציא ממון. א"כ דינם כשני עדים. ובשני עדים קיי"ל בסי' י"ז ס"נ דמהימני אף כשהעידו שמת במלחמה. וכן משמע בדברי האחרונים שהזכרנו שסתמו דאף במת במלחמה נאמנים. וע"כ דהיינו מטעם שהזכרנו. ואף דלכאורה יש לחלק דגבי ב' עדים כתבו הפוסקים משום דודאי דקדקו בדבר ולא אמרו בדדמי. וקשה דהא גם ע"א מדקדק כיון שיודע שב"ד סומכים עליו להתיר האשה. ונראה הטעם דב' עדים שנאמנים מה"ת אין בידנו לחדש חשש שמא אמרו בדדמי. אבל בע"א שהוא תקחז"ל להאמינו לא תקנו רק במת על מטתו או בקברתיו דלא שייך בדדמי. ולפ"ז י"ל דהא דנ"ד תלוי אם ערכאות נאמנים מה"ת או לא. והנה התו' והר"ן בגיטין שם כתבו דנאמנות ערכאות הוא תיקון חכמים. וא"כ בנ"ד י"ל דלא מהימני במלחמה. אך י"ל דכיון שהטעם הוא משום דמירתתי ולא מרעי נפשייהו לזה י"ל דשפיר דייקי היטב ולא יאמרו בדדמי. ובפרט דהא י"א הובאו בסעיף נ' דכל מסל"ת אצ"ל קברתיו ע"ש. וע' מהרי"ט ח"א סי' י"ג ובאה"ע סי' ל"ב במסל"ת במלחמה אם צ"ל קברתיו. ועוד נראה דהא הרבה פוסקים כתבו והובאו בסעיף שאם אומר העד דברים שמשמעם שודאי מת נאמן אף בלא קברתיו וא"כ ה"ה בנ"ד שכתבו שמת מחולי צינגא. מוכח מזה שדקדקו לדעת מאיזה חולי ובודאי מת

ומה שאמר אחד ששמע מאיזה אנ"ח ישראלים שנפתלי הלז מת ונקבר במקום הנקרא ליטשאהן. אין לנו עדות גדולה מזו דהוי מת וקברתיו דמהני במלחמה. ועד מפי עד נאמן כמש"ל. וקיי"ל בסעיף ח' שא"צ לחפש אחר העד הראשון ובפרט בנ"ד שכתב כת"ר שלא יכלו למצאו. ולכאורה במה שכתב לו הרב דקאוולא הוי עד מפי עד ג"כ וגם קי"ל דסגי מפי כתבו כשמתכוין להעיד. ויושיבו ב"ד של ג' ויתורוה אך יותר טוב שהרב דקאוולא יושיב ב"ד של ג' ויקבלו עדות האיש הלז ויתירוה: סימן רפד כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי דוב נ"י הרב דק"ק ליסקאווא

ע"ד אשה שבדקה ביום ד' לליבונה וסרטה בציפורנה באותו מקום והרגישה כאב ונמצא על העד טיפת דם. ותיכף בדקה שנית והיה העד נקי. ופלפל בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר כעת אני חלוש קצת ל"ע אשיבנו בקוצר. לדעתי פשוט שיש לתלות. דהא אף בראיה גמורה קיי"ל בנדה ס"ו ע"א דתלינן אם יש לה מכה המוציאה דם. ומכ"ש בעד שבודקת בו דליכא הרגשה כדאיתא בנדה י"ד דאימא הרגשת עד הוא. ובנ"ד אף להפוסקים דס"ל דכאב אינו כמכה. מ"מ סריטה בציפורן במקום רך כזה ודאי קרוב שיצא דם. וכעין מה שפירש"י שם (בדף ס"ו) שאם מסרט מוציא דם. ואף דשם איירי בברזל. מ"מ ודאי דה"ה בציפורן שהוא עצם. ויפה הביא כת"ר מפירש"י נדה י' ע"ב. ואף שיש לפרש דקאי שם על דם בתולים וכמ"ש הנ"ש סי' ס'. אבל פשטות הדבר נראה שמוציא דם עכ"פ. ובדרך כלל אין חילוק בין עד לשאר דבר. ומ"ש כת"ר לצדד עפמ"ש הנו"ב מ"ת סי' מ"א דטיפה אחת אין מצוי שיהי מן המקור. וע"כ באה מהצדדין. ויסודו מסוגיא דנדה מ"א ע"ב. לענ"ד דחוק לומר כן. כי דבר חדש כזה הו"ל להש"ס לאשמועינן גבי דיני נדה ולא גבי טומאת מגע במקור דאיירי הש"ס שם. וגם דהכי לא הביאו זה כל הפוסקים. ואדרבא קי"ל שמטמאות בכל שהו כדתנן בנדה מ'. ולזה נראה דרק במראה לבן אין מצוי שיזיע המקור טיפה אחת. כי במקור יש לחלוחית תדיר וטבעו להזיע יותר מטיפה אחת. ולזה תלינן במצוי שהוא מן הצדדים. ובפרט דהא יש להאשה חזקת טהרה. אבל לענין ראיית דם ודאי שאפשר שתראה רק טיפה אחת. כי הלא הדם אינו בא מהלחלוחית שיש שם. רק מן הורידין שיש שם וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ. ומ"ש האשכול בה' נדה סי' מ"ח דהא דאמרינן שיושבות ז"נ על טיפת דם כחרדל היינו משום דהוי רבותא דאפילו בטיפה אחת דאיכא למימר דלאו מן המקור קאתי אפ"ה יושבת ז"נ. הכוונה דכיון דמצינו שטיפה אחת מראה לבן אמרינן שבא מן הצדדים. א"כ גם במראה אדום נימא הכי. לזה קמ"ל דמ"מ יושבות ז"נ. ובלא"ה אין שייך להקל בנ"ד בטיפה אחת. כי מי יודע אם היא טיפה אחת אולי הם שתי טיפות יחד. ובש"ס נקיט שתי טיפות מרגליות. משמע שגדלם הוא ג"כ כשיעור מרגליות. ומי יודע שיעור המרגליות. לזה חלילה לצרף סברא זו להקל בטיפה אחת. ובאמת דברי האשכול קשים דהא דטיפה אחת כחרדל אינה מחומרא דר"ז רק משנה מפורשת (בדף מ') דמדינא טמא. וא"ל דשם י"ל דאיירי בשתי טיפות. דהא תנן שם שמטמא בכל שהו אף בפחות מחרדל. ואם צריך שיהיו שתי טיפות. א"כ אין זה משהו. ואף דמצינו בב"ב ק"נ דכל שהו יש לו שיעור לפעמים. מ"מ בנ"ד הא קתני בהדיא דאף פחות מחרדל. ואף די"ל דהכא באמת אין לו שיעור. רק שצריך לכל שהו זה יהי בשני טיפות. מ"מ כל כה"ג הו"ל לפרושי. ועדיין יש לדחות דבאמת מטמאה בכל שהו כשידוע בבירור שבא מן המקור כגון שהרגישה שנפתח מקורה ומצאה טיפה אחת. אבל כשלא הרגישה תלינן שבא מן הצדדים לפי שע"פ רוב רחוק שמהמקור תרא' טיפה אחת ובזה מיושב מה שבמשנה (בד' מ') קתני כעין החרדל ור' זירא בנדה ס"ו נקיט טיפה כחרדל והיינו כמ"ש האשכול דהרבותא הוא דאף בטיפה אחת טמאה. ובמשנה י"ל שהכוונה שיהיו שתי טיפות. אבל ז"א דהא ר"ז איירי בראיה בהרגשה וזה מטמא אף בטיפה אחת כמש"ל. ועוד דהא בירושלמי פ"ה דברכות ה"א הגירסא בדר"ז כעין החרדל. ובתו' מגילה כ"ח ע"ב משמע שכן היתה גירסתם גם בש"ס דילן ע"ש וכן מוכח מהא דאיתא בנדה ט"ז ע"ב דחיישינן שמא תראה טיפת דם כחרדל ותחפנה ש"ז. וקשה דהא טיפה א' אינה באה מן המקור. ועכצ"ל כמש"ל דזה הוי רק במראה לבן ולא באדום. ולזה חלילה לצרף זה להקל ובפרט שנמצא על העד שאפשר שנעשת' הטיפ' משתי טיפות שהיו במקור אבל בכ"ז יש להקל בנ"ד מפני שיש לתלות במה שסרטה בציפורן וכמש"ל: