דברי מלכיאל ג ח

דברי מלכיאל

חלק שלישי

אורח חיים

סימן א בע"ה תשרי תרל"ד

ע"ד מה שהחזיקו איזה אנשים בעליות של ר"ה ויו"כ במקח קבוע זה כמה שנים, וטוענים טענת חזקה, ואנשי העיר רוצים לבטל חזקתם, כי הוא הפסד גדול לביה"מ

מקור הדבר הוא בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סי"ז שמי שהיה בביתו ביהכ"נ אין לשנותו. ושם סכ"ב אדם שרגיל בגלילה וכדומה אסור להעבירו. וכ"ה ברמ"א בח"מ סי' קמ"ט סל"א. והנה הך דביהכ"נ הוא ממהרי"ק שורש קי"ג ושם נתבאר טעמו משום חשדא ויליף לה מעירוב בבית ישן דגיטין נ"ט ודייק דע"כ איירי דאיכא שום טענה דאלת"ה ל"ל טעמא דחשדא בלא"ה מהיכי תיתי לשנות. והנה למאי דמשמע מתשובת מהר"ם שהובאה בח"מ סי' קמ"ט בהך דגלילה שיש בזה דין חזקה גמורה וכן הבינו האחרונים שם. קשה טובא על המהרי"ק ל"ל טעמא דחשדא תיפוק ליה דהויא חזקה. ובשלמא בהך דגיטין י"ל דלא הוי מצוה כלל שיהיה העירוב מונח בביתו. אח"כ מצאתי בחי' רעק"א באו"ח סי' קנ"ג שהקשה כן ונשאר בקושיא ע"ש. ובלא"ה צ"ע טובא מהך דשיפורא דאיתא בגיטין שם דלית ביה חזקה. לא מיבעיא לפירוש שני שברש"י דהיינו שופר נדבה בודאי מצוה רבה אית בה. אלא אף לפי' ראשון בשופר דתקיעה. ג"כ נראה דאית בה משום מצוה. וכן משמע במהרי"ק שם שמזרז החזן לתקוע ע"ש

ובאמת תמהני עמ"ש במג"א ובבה"ט סקכ"ז הלשון יותר מבואר דאף בענין כבוד ג"כ יש חזקה דהא מפורש בגיטין שם דמשום כבוד ליכא חזקה דפריך אי לימא משום כבוד והא ההוא שיפורא וכו'. ועוד תמהני על המהרי"ק שנדחק מה טענה יש בזה. והלא הדבר כפשוטו שהשני אומר שיהיה בביתו מונח ג"כ זמן כמו שהיה מונח בבית הראשון ועפ"ז י"ל מש"ל להקשות מחזקה. דהכא שבעלי העירוב כולם שותפין בזכות זה. א"כ הא קיי"ל דשותפין אין להם חזקה זה על זה בדבר שא"א להשתמש כאחד. וי"ל שהניח לו מקודם כדי שישתמש הוא אח"כ. משא"כ במצות גלילה וכדומה שאין דרך להניח זמן רב לאחד. דהא לכל הקהל יש חלק. ובאמת נראה דגם בעירוב יש זכות משום כבוד כדמוכח בש"ס. וכן למ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שם דיש לו הנאה שפטור מעירוב. ובלא"ה נ"ל דאיכא ג"כ בזה קצת מצוה וכן משמע בירושלמי פ' הדר הל"ז דאיתא התם ר' אמי ב"ר בון מברך עלוי בלילי שובתא לומר שנעשה בו מצוה. תמן תנינן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום א"ר אבון בדייר ישן הוא מתניתא. ומשמע הכוונה דדווקא שהבעה"ב הוא ג"כ ישן. משא"כ כשעתה דר בו אחר. וכן פי' הק"ע ע"ש ובפ' הניזקין הל"ט. אכן זה ניחא רק לשיטת הרמב"ם ור"ת אבל לפירש"י קשה וגם בלא"ה יש סתירה לזה מהא דפריך בש"ס דילן מהא דשיפורא דהא יש לחלק דהכא הוי באותו איש משא"כ התם

ולכאורה י"ל דלמ"ד משום כבוד לא היה מחלק בין דיור ישן לחדש. וארווחנא בזה לישב קושיית המג"א בסי' שס"ו מהך דשיפורא אהך דראנ"ח שמסתפק במכר ביתו והביא בשם הכנה"ג לחלק בדוחק בין מת למכר. ולפמ"ש א"ש דלמסקנא באמת אף במת שפיר דמי. וכן יש לישב בזה מה שקשה טובא על שיטת ר"ת שהחשד הוא מפני שגנבו מן העירוב דהא גבי שיפורא נמי שייך האי חשדא. אבל לפמ"ש א"ש דלדידיה באמת דוקא באותו בעה"ב כנ"ל. אך נראה דמשום כבוד וכן באינך דווקא במת שייך לומר שיורשים אותו בניו דכל ענין כבוד ילפינן לה ממלך וכה"ג שבניו יורשים אותו בזה וכדילפינן מזה לכל מינויי רבנות ושררה וכדאיתא בספרי פ' שופטים וברמב"ם פ"א מה' מלכים. משא"כ במכר ביתו בודאי אין זכות זה תלוי בביתו אכן לטעמא דחשדא לפיר"ת שיחשדוהו שגנב מן העירוב. גם במכר י"ל שחושדים את הבעה"ב החדש שהוא מוחזק להם לגנב. ואיכא עוד חשדא טפי. והנה המג"א והק"ע הביאו דלשיטת ר"ת במכר מותר לשנות. ולענ"ד אינו כן כנ"ל

ולכאורה קשה טובא לפיר"ת דהא קיי"ל בעירובין מ"ט ע"א דהמקפיד על עירובו אין עירובו עירוב וא"כ איך אפשר שיחשובו שבשביל זה שינו מקום העירוב. וכן משמע בשבת קי"ז ע"ב שהבית שהיה מונח בו העירוב היו אוכלים אותו. דקאמר רב אמי ורב אסי כי מיקלע להו פיתא דעירובא שרו עילויה ופירש"י והר"ן שפעמים היו מניחים העירוב בביתם ופעמים בבית אחר ע"ש. ועו"ק לפמש"ל דבמכר ומת איכא חשדא טפי לפיר"ת. א"כ אכתי קשה מהך דשיפורא וכמש"ל שיחשדו משום גניבה לפי' שופר נדבה. ונראה שבאמת כוונת