דברי מלכיאל א רנ

רע"ד. ולא חלקו כלל בין של ישראל לשל נכרים. ובפרט שעכשיו רוב קרקעות של נכרים. וע"כ צ"ל כמ"ש דלא פלוג. ובשו"מ הקשה דהפקר ב"ד לא הוי קנין ואינו שלכם. ותמוה דשפיר זוכה בו. ובמק"א הארכתי בס"ד]. וכיון שעיקר קנין ד"א הוא מצד שהופקרו לו הד"א והוא זוכה בהם. ממילא בגנב ודאי לא ניחא ליה לגנב לזכות בד"א כדי שיתחייב עי"ז באונסים. דבאמת לא ניחא ליה לגנב בקנין הגניבה שיתחייב באונסין עי"ז. רק גזיה"כ הוא שקונה לזה כמו"ש התוס' ב"ק נ"ו ע"ב. אבל הד"א ודאי לא ניחא ליה שיקנה. וע"ז אין שייך הגזה"כ כמובן. וממילא גם הגניבה אינו קונה. ושפיר כתבו התו' דבגנב ליכא קנין ד"א: סימן קד ומ"ש כת"ר להקשות על הר"ן נדרים מ"ז ע"ב שכתב גבי הריני עליך חרם. דאיירי בגליל דסתם חרמים לבדק הבית. והקשה כת"ר דהא קיי"ל לעיל י"ט כר"י דאף ביהודה ספק להחמיר. וא"כ למה פירש לאוקמא כראב"צ דלא כהילכתא. נ"ל בזה דהנה בס"ד דסוגיא דדף י"ט ע"ב ס"ל שם דלר"י סתם חרמים מותר ביהודה. לפי שאין קורין חרם סתם רק לחרמי כהנים. רק במסקנא כתב שם הר"ן דלר"י אסור אף ביהודה. אבל הרשב"א בחי' כתב שם דאף למסקנא מותר ביהודה עי"ש שדבריו ברורים. ולזה כתב הר"ן דאיירי בגליל כי היכי דיהא מיושב אף לס"ד דסוגיא שם וכן למסקנא לפי' הרשב"א. ולזה כתב הטעם דסתם חרמים לב"ה ולא כתב מפני שאין מכירים חרמי כהנים. משום דקאי לר"י דס"ל אף ספק להחמיר. ורק ביהודה אין קורין חרם רק לחרמי כהנים וכנ"ל. שוב מצאתי בשטמ"ק בנדרים י"ט שגורס בסוף דברי הר"ן שיטת הרשב"א דאף למסקנא מותר ביהודה. וכ"ה באמת דרך הר"ן להביא דעת הרשב"א וא"כ א"ש בפשיטות דברי הר"ן כנ"ל: ועוד נראה דהנה בנדרים ס"א ובקידושין ס"ד מסתפק הש"ס אם ס"ל לר"מ מעייל אינש נפשיה לספיקא או לא. וקשה למה לא מייתי משנה דדף י"ח ע"ב דרמ"א סתם תרומה אסור. וכבר הרגיש בזה הרשב"א בחי' ולא תירץ כלום. ונראה לומר דלהכי אסור משום שאין קורין סתם תרומה רק לתרומת הלישכה וכמו"ש הר"ן בדי"ט והרשב"א בחי' שם אף למסקנא ע"ש. ורישא דהתם דסתם נדרים להחמיר לא אתיא כר"מ. וכ"נ להדיא בחי' רשב"א במשנה שם גבי מעשר דגן עיי"ש. וגם כי בהא דרישא שם יש פירושים שונים הובא בראשונים לזה לא מייתי לה בדף ס"א שם. וכ"נ ממ"ש הר"ן כ' ע"א דקיי"ל כסתם משנה סתם נדרים להחמיר. וע"כ דס"ל דאין זה מדברי ר"מ. וכ"כ הר"ן בדף ס"א למסקנא דר"מ ס"ל לא מעייל נפשיה לספיקא ע"ש. ולפ"ז אכתי תקשה ממתניתין דהריני עליך חרם. דבכ"מ סתם משנה ר"מ כדאיתא בסנהדרין פ"ו ובירושלמי יבמות פ"ד הי"א להדיא. ובפרט הכא דהוי בר פלוגתא דר' יהודה דהוא ר"מ כמבואר בכמה דוכתי. וא"כ מוכח דס"ל לר"מ דמעייל לספיקא. ולזה פי' הר"ן דאיירי בגליל אבל ביהודה לא מעייל לספיקא לר"מ ואין ראיה מכאן. ולכאורה קשה על ר"ן הנ"ל בדף כ'. דהא הוי סתם ואח"כ מחלוקת לקמן ס"א. ואף לפמ"ש הנ"י בשם הרמב"ן פ' החולץ דסתם ואח"כ מחלוקת פוסקים לפעמים כהסתם. מ"מ אין ראיה מהסתם שהלכה כן. ובחי' הרשב"א באמת לא כתב הטעם משום הלכה כסתם רק דראב"צ הוי יחיד לגבי ר"מ וחכמים. וצ"ע לכאורה מאן חכמים. כיון דמפרש דר"מ ס"ל כר"י א"כ נימא דרישא ג"כ כר"מ. ונראה שגורס במקום ר' יהודה. וחכ"א. וכ"ה הגי' ברמב"ן וריטב"א במשנה שם בהל' נדרים. ואף דבסוגיא דף י"ט משמע דגרסינן ר"י. י"ל דס"ל דהיינו ר"י משום דהוא סתם חכמים דר"מ ובר פלוגתיה וכה"ג בברכות ט"ו ובכמה דוכתי. וצ"ל להר"ן כמ"ש בס' כריתות דמחלוקת שתיכף אחר הסתם לא מיקרי סתם ואח"כ מחלוקת ואקצר: ולפמ"ש הר"ן דהא דהריני עליך חרם דדף מ"ז קאי בגליל. נתבאר לי לשון המשנה שם רי"א אין אנשי גליל צריכין לכתוב וכו'. והוא נפלא דהול"ל אר"י. כיון שהוא דבר בפ"ע ואין הלשון מכוון ע"ש. אבל לפמ"ש הר"ן דת"ק איירי בגליל א"ש. דר"י שמע לת"ק דס"ל שבגליל צריך לכתוב חלקו לנשיא כשנדרו זה מזה. וחלק ר"י מקודם בעיקר הדין ואמר אחד הכותב כו'. ואח"כ אמר שאין מציאות כלל לדין זה בגליל. כי שם כבר כתבו נכסיהם לנשיא. ומ"מ נ"מ במחלוקתם הקודמת. לענין כתיבה לנשיא בשאר מקומות. וגם לת"ק בנודר נדר גמור או בחרם לגבוה מפורש. וזה נראה נכון בעז"ה: