דברי מהרי"א חלק ב רעז

כאן לאחר ברכה (אז והארץ נתן לבני אדם), וז"ש א"ת מהונך דהיינו שזה הונך השייך לך, אלא מגרונך רק לאחר שהודית להקב"ה בגרונך דהיינו לאחר ברכה. ישעיה [ה, כ] הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך וגו' נ"ל דהנה ידוע הקושיא, מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ומפני קושיא זו פקרו המינים, אבל באמת לק"מ דכיון דהעוה"ז הוא רק פרוזדור לעוה"ב ששם עיקר החיים, וא"כ אין שייך לומר בעוה"ז שום רע, כיון שהחיים העיקריים הוא בעוה"ב, רק אותן המינים סוברים שעיקר החיים הוא בעוה"ז, ולכך כפרו בהשי"ת מכח קושיתם הנ"ל, והנה עוה"ז נקרא חושך ועוה"ב נקרא אור, וז"ש "הוי האומרים לרע טוב" דהיינו רשע וטוב לו ולטוב רע דהיינו צדיק ורע לי, מפני מה הם שואלים כך לז"א "שמים חושך" היינו עוה"ז שנקרא חושך "לאור" לחיים העיקריים ואור לחושך וחיי עוה"ב לחושך. ובכתבי קדש אאמ"ו הגאון זצ"ל ראיתי ז"ל שק במלואו וטובו שי"ן קו"ף עולה בגמי' ישראל עם ה' אותיותיו תקמ"ו ואז"ל השקיפה ממעון קדשיך וכו' הש"ק יפה, שכן לבשו יעקב ומרדכי, וסי' בד קדש ילבש. שק בא"ת ב"ש הו' ב"ד, ונ"ל ז"ש השקיפה הש"ק יפה ממעון קדשך השמים דייק' למעל' א"ב וכו' מהופך ממעל' למטה א"ת ב"ש הש"ק הו' בד קדש ילבש ממעון קדשיך וברך את עמך ישראל השק יפה לישראל קדש לד' ודו"ק. במשנה (ברכות י"ג ע"ב) היה קורא בתירה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא. נל"פ ע"מ מה דאיתא בגמ' (קדושין ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה, משכהו לביה"מ אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. והנה כוונת ק"ש הוא שימסור גופו ונפשו להשי"ת, נמצא דבק"ש בכוונה איכא תרתי, קריאת שמע והזכרת יום המיתה. וזה שרמז בכאן התנא, על מי שפגע בו יצה"ר ו"היה קורא בתורה" ולא יצא ממנו עדיין, והגיע לק"ש "אם כיון לבו" דהיינו אם קרא ק"ש בכוונת מסירות נפש דהיינו נמי הזכרת יום המיתה "יצא" אז וודאי יצא ממנו היצה"ר, כיון דגם קרא ק"ש וגם הזכיר לו יום המיתה. במשנה (שם מ"ד ע"א) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ר"ט אומר בורא נפשות רבות. נ"ל דהנה הלומד תורה לשמה, מכל דבור ודבור נברא מלאך, וגם עי"ז יזכה שיהיה בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים כדכתיב (איוב) ותגזר אימר ויקם לך, והנה התורה נמשלה למים כדאיתא (ב"ק י"ז ע"א) אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וז"ש "השותה מים לצמאו" דהיינו שלומד תורה בחשקות ולשמה "אומר שהכל נהיה בדברו" דהיינו שיזכה שהקב"ה יקיים מה שיגזור "ר"ט אומר בורא נפשות רבות" ר"ל שע"י למוד התורה הוא בורא נפשות רבות דמכל דבור ודבור נברא מלאך. כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב [ברכות י"ט ע"ב] אפ"ל בדרך צחות דהנה בעיו"ה מדרך העולם כשיש לאחד דין ודברים עם חבירו לא ילכו אל הבד"צ כי יראים שיצטרכו לתת קצת שכר לדיין בעד הפסק, והולכים לערכאות העכו"ם ומחללים את השם כמו שכתוב רש"י ריש פ' משפטים ואויבנו פלילים, רק כשיתדיינו על סכים פעוט שאין העכו"ם נזקקים לזה אז ילכו אל הדיין, וז"ש "כל מקום שיש" דהיינו שיש כסף לאדון זה אז "חילול ה''' מחללים שם השם ע"י הליכתם לערכאות ורק כש-"אין" דהיינו כשאין להם מעות אז חולקים כבוד לרב. **(תקון טעות בפ' שופטים דף נו שורה 11 שנאמר צו. צ"ל ויצו ה' אלקים וגו'. (סנהדרין נ"ו).)**