דברי גאונים תכח

מביתו לאיש אחר ונשבע המוכר שלא יחזיק שענק בביתו הנשאר לו. ואח"כ מכר הבית הנשאר לאיש אחר. לדברי הט"ז אינו יכול הלוקח להחזיק שענק בביתו. כיון שמפקיע בזה זכות הלוקח הראשון. והא ודאי ליתא דהא לא נשבע רק שהוא לא יחזיק שענק. וגם א"י לישבע רק על עצמו ולא על הלוקח. וע"ש בהגהות בן המחבר שכתב ראיה לזה מתשו' הרשב"א שהובא בחו"מ ברמ"א סי' קנ"ד סעיף י"ט (ר"ל ממ"ש שם דאם העכו"ם כתב בשטר לראובן שחייב עצמו לסתום החלונות לכשירצה ראובן. א"צ שמעון הקונה מהעכו"ם לסתמם וע"ש בנתיבות שכתב הטעם דחיוב אינו קנין בגוף הדבר רק חל על הגוף המתחייב ע"ש) וכן מבואר מתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' רע"ד. ועוד ראיה מהנוב"י שהבאתי בדיני מחילה כלל כ"ז סי' יו"ד בד"ה שו"ב ראית"י. ועי' בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' י"ז מש"ש בנדון כזה בשם העט"ח. ועי' בתשו' מ"ש סי' ק"ו שנשאל בנדון כזה בשנים הדרים בחצר אחד כל אחד יש לו דירה מיוחדת לחלוטין. ועשו כתבים ביניהם שהדר בדירה הקטנה אינו רשאי להחזיק, שענק ונעשה בחייב גמור ובשבועה חמירה. ואח"כ מכר הדירה הקטנה לאיש אחר והקונה רוצה להחזיק שענק בביתי. והמחבר הביא מתשו' עט"ח הנ"ל דלא שייך בזה שום קנין. אמנם מצד החיוב והשבועה לכאורה יש למחות בהלוקח מכח דברי הט"ז הנ"ל. וגם מהרדב"ז ח"ד סי' י"ז מוכח דיכול למחות גם בהלוקח. ושוב הביא ראיה מהרמ"א הנ"ל בסימן קנ"ד ועפ"י הנתיבות שאינו יכול למחות בהלוקח. ומהרדב"ז הנ"ל אין ראיה דשם לא קנו הבית לחלוטין רק בשכירות מהעכו"ם והתנו להחליף כל ב' שנים. משא"כ בנ"ד שקנה לחלוטין רק שיש על המוכר חיוב הגוף והשבועה לבעל דינו. מה לו להלוקח בזה. כדין הרמ"א הנ"ל בשם הרשב"א:

לח ועי' בשו"ת תועפות ראם חחו"מ סי' י"ח שנשאל במוכר קרקע ושייר לעצמו דריסת הרגל ואח"כ מת המוכר אם זכו בניו בשיור הנ"ל אם נדמהו לשייר דשלב"ל דלו ולא ליורשיו. או כמו שייר דבר מסוים דלו וליורשיו כמו שמבואר ברמ"א סי' ר"ט סעיף ז' בע"מ שדיוטא העליונה שלי דאמרינן לי וליורשי. והשיב דאפילו בדיוטא וכה"ג הוי ספיקא דדינא. ועכ"פ בשיור דריסת הרגל דגוף הקרקע הוא של חבלו אלא דשייר לעצמו זכות בגווה ובזה לכ"ע אמרינן לי ולא ליורשי עכת"ד ועיין בחסד לאברהם חחו"מ ססי' ל"ז בזה. ועי' בשו"ת שי"מ מהד"ג ח"א סי' קס"ט שחולק על התעפ"ר הנ"ל:

לט ראובן מכר לשמעון חדר אחד מחדרי ביתו ובאותו חדר יש גזוזטרא והתנה המוכר תנאי מפורש שיהיה רשאי להשתמש בגזוזטרא כל השנה וגם שבחג הסוכות יהיה לו דרך באותו חדר לעבוד בו לעשות סוכה באותו גזוזטרא ויהי כן. אמנם אחר כמה ימים נתרועעה הגזוזטרא קצת שלא יכול המוכר להשתמש בה מפני ספק סכנה. ותובע המוכר להקונה שיבנה עמו הגזוזטרא והקונה אינו רוצה באמרו דאזדא לה חזקת המוכר כיון שנתרועעה והוא שלו לגמרי. עיין בשו"ת הרמ"ז סי' כ"ו שפסק שהדין עם המוכר. ובסימן כ"ז הביא תשו' הרב מו"ה חיים נורצי שהשיג עליו ופסק שהדין עם הקונה כיון שהמוכר התנה שיוכל להשתמש בה הוי שיור רק להשתמש ולא בגוף הגזוזטרא ובעודו קיים היה יכול להשתמש כמה שנים. והשתא דליתא אזדא לי' חזקתו. ושם בתוך התשובה השגות הרמ"ז עליו. ועי' בחו"מ סי' קנ"ג סעיף כ' ושם בנתיבות ובסמ"ע סימן קנ"ד ס"ק כ"ה. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.