דברי דוד על רש״י, בראשית ה:לב

בן חמש מאות כו' ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, רבים מקשים דהא אם יהיו הרבה צדיקים לא תהיה הגזירה שהרי פירש"י אצל אברהם ועל פחות מעשרה לא ביקש שהרי גבי נח לא הצילו על דורם פחות מעשרה משמע דעשרה היו מצילים. ולק"מ דכל גזירה שלא נתקיימה מחמת הגנת הצדיקים עכ"פ הגזירה היא קיימת למעלה אלא שהצדיקים מעצרים אותה שלא תרד למטה ונ"מ שאם תתבטל ההגנה כגון שיתקלקלו מעשיהם הגזירה של מעלה מוכנת ח"ו לבא א"כ היה נח צריך לעשות תיבות הרבה ולא היה סומך על ההגנה דשמא תסתלק ההגנה שיקלקלו מעשיהם ונח היה רוצה שתהיה עכ"פ הצלה לבניו אפילו אם יקלקלו מעשיהם וע"כ היה צריך לעשות תיבות הרבה:

כבש את מעיינו במדרש נקט האי מילתא בשם רבי נחמיה ומשמע לכאורה דחולק על רבי יודן אבל באמת אינו חולק כי גם רבי יודן צריך לזה דאל"כ קשה למה לא כבש מעיינו שלא להוליד אפילו אלו הג' אלא ע"כ שכאן אין חשש כיון שלא היה אפילו הגדול שבהן בר עונשין. וא"ל למה נענשו שאר קטנים במבול דגלוי היה לפני הקב"ה שסופם להיות ג"כ רשעים ובזה מתורץ ג"כ למה נענשו ער ואונן והא לא היו בני מאה שנה דידע הקב"ה שגם אח"כ יעשו חטא זה דהשחתת זרע וכעין שאמרו בבן סורר ומורה: