דברי דוד על רש״י, בראשית יח:כא

ארדה נא, למד לדיינים כו'. בפירוש זה נקט רש"י גם הראיה הנזכרת בפסוק שאמר ואראה אבל לפירוש הדבר אחר לא נקט רק פירוש של ארדה. ונראה דלפירוש קמא הוה הירידה והראיה כל אחד ענין בפני עצמו דהיינו הירידה היא ממקום זה למקום שנעשה בו המעשה. והראיה היא אחר שבא שם לראות גוף הענין כן לימד הקב"ה לדיינים, אבל לד"א הוה ירידה וראיה חד דהא הירידה היא ממש הראיה שירד לסוף דעתם מה יעשו בסוף וא"כ הוה ואראה פירוש על ארדה ומש"ה לא זכר כאן הראיה ולא זכר ג"כ לימד לדיינים דזה א"א לדיינים:

הכצעקתה, של מדינה מדאמר לשון נקבה:

הבאה אלי עשו, וכן עומדים במרדם. דאי על מה שעשו כבר הא מוזכר כבר וחטאתם כי כבדה מאד:

ורז"ל דרשו הכצעקתה של ריבה. הא דלא הביא רש"י זה קודם הבאה אלי עשו. לפי שזהו הנ"מ בין הפירושים לפירוש קמא הוכרח לפרש מ"ש עשו על העתיד כמו שזכרנו אבל לפירוש רז"ל קאי עשו על העבר אם אמת הוא כצעקת הריבה:

של ריבה. נראה דפלוגתא זו תליא בפלוגתא דקודם לה דמאן דמפרש עשו דוכן עומדים במרדם ס"ל דארדה כפירוש בתרא דהיינו לסוף מעשיהם, ומאן דמפרש דקאי על הריבה והיינו על העבר אם האמת הוא כן ס"ל דארדה ממקום למקום כמו שזכרנו לראות אם אמת כן הוא. (וזה דבר נכון ומתקבל לפי ענ"ד).