דברי דוד על רש״י, ספר שמות כב:כד

את עמי, עמי וכותי עמי קודם. בפ' איזהו נשך (דף ע"א) מקשינן פשיטא אמר רב נחמן אמר לי הונא לא נצרכה אלא אפילו לכותי ברבית ולישראל בחנם, והרא"ם הביא הך מסברא וכתב שכ"כ הרמב"ם שמצוה להקדים הלוואת ישראל בחנם להלוואת כותי ברבית ונעלם ממנו תלמוד ערוך הנ"ל. והקשה הרא"ם למה לי קרא תיפוק ליה מנבילה דאמר קרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ואמרינן בפ' כל שעה (דף כ"א:) דלר"מ נפקא ליה מאי דכתיב או מכור לנכרי להקדים נתינה לגר למכירה לנכרי ולרבי יהודה ל"צ קרא סברא הוא זה אתה מצווה להחיותו וכ"ש ישראל עם כותי וצ"ע, וא"ל דשם מיירי בעני דוקא דזה אינו דהא ודאי היתר נתינת נבילה לגר היינו אפי' בגר עשיר, וראיתי רבים מטריחים לתרץ זה ולי נראה דל"ק דגבי נבילה אין שם חיוב ליתן לגר אע"ג דאמרינן בגמ' שם דאתה מצווה להחיותו היינו בענין אם הוא נצרך לכך כמו שמפורש שם בגמ' מדכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב כו' ואז חייב ליתן לו מכיסו ואז אסור להיות בשב ואל תעשה, משא"כ בלא מדה זו שתלוי הדבר בשביל חיותו אתה יכול להיות בשב ואל תעשה דהיינו שתהיה הנבילה מונחת בשדה אין עליך לטרוח אחר הנתינה לגר אלא שאם אתה רוצה לטרוח יש לך ברירה באחד משני דרכים, הא' נתינה לגר, הב' מכירה לנכרי, וא"כ ודאי יש לך ליקח הצד הא' כיון שיש בו מעלה בעלמא שאתה מצווה להחיותו, ואו למה לי דכיון שאנו רואין ברירה בתורה. אבל כאן גבי הלואה אין לך להיות בשב ואל תעשה אלא אתה חייב להלוות לעני ודבר זה קמ"ל הפסוק והו"א דבמקום שיש חסרון כיס שיוכל ליקח רבית מהכותי אז אין עליו חיוב להלוות לישראל בחנם קמ"ל דהחיוב עליך להלוותו בחנם וכאן אין שייכות ברירה אלא צד אחד שהוא חיוב הוצרך הכתוב להודיענו עד היכן כח החיוב, (כנ"ל נכון בס"ד):

וזה משמעו אם כסף תלוה את עמי תלוהו. צריך להבין מה למדנו רש"י בזה, שנית שהוסיף מלת תלוהו. ונראה שתיקן רש"י שני דברים. הא' שלא נטעה לומר דהצווי של פסוק זה הוא מתחיל מן לא תהיה לו כנושה, וה"ק כשיהיה דבר זה שכסף תלוה את העני עמך אז לא תהיה לו כנושה, אבל מה שנאמר לפני לא תהיה לו כנושה אין שם צווי אלא סיפור הענין מה שיהיה הציווי עליו, וזה אינו דזה היה צודק אם נפרש האי אם כסף דרך רשות כמו כל אם שבתורה אבל עכשיו שהוא חובה ממילא יש ציווי גם בתחילת הפסוק והיינו שהוסיף תלוהו שזהו הציווי הראשון. ועוד תיקן רש"י שלא נטעה באלו המעלות דהיינו עמי וכותי ועני ועשיר וענייך ועניים אחרים כולם שוים והאמת אינו כן דבמעלה הראשונה עמי וכותי הוה איסור אם ילוה לכותי ולא לישראל אבל במעלות אחרות אין שם איסור אם עובר עליהם ע"כ כתב רש"י ולא לכותי כלומר שיש איסור בזה אם תעבור אבל אח"כ אני נותן לך עצה, טובה לאיזה מעמי כו' ואין כאן איסור כלל אם תעבור:

ולאיזה מעמי את העני כו' הכי אמרינן בגמ' עני ועשיר עני קודם, לכאורה קשה גם בזה פשיטא ויש לתרץ דיש סברא להיפך דהעשיר מתבייש לבקש הלואות, משא"כ העני שיבקש מאחרים שילוו לו ואינו מתבייש מפני אחרים כמ"ש בח"מ (סי' צ"ז). סברא זו לענין שהלואה עדיפא מצדקה קמ"ל דאפ"ה העני קודם: