דברי דוד על רש״י, ספר שמות כא:יב

מכה איש ומת כו', שומע אני הכאה בלא מיתה. הרא"ם הקשה היאך ס"ד לומר כן דהא כתיב וכי יריבון אנשים וכו' ונקה המכה וכו' רק שבתו יתן כו', ורש"י עצמו כתב שם וכי תעלה על דעתך שיהרג זה שלא הרג וכתיב פצע תחת פצע, ועוד מכה אביו ואמו ל"ל, וכי ס"ד דגרע מאחר, והאריך בזה ולבסוף הביא המכילתא דקתני בזה שומע אני אפי' סטרו כו' דמשמע אפילו הכאה בעלמא והניחו בצ"ע. ונ"ל לתרץ דמה שהקשה ממ"ש רש"י וכי ס"ד כו' ל"ק דכי אמרת דהתורה קמ"ל דאם לא מת דיהיה המכה נקי ממיתה ודאי יש להקשות ל"ל זה דסברא הוא אבל כאן נימא אדרב' דהתורה קמ"ל נגד הסברא דחייב מיתה אפילובהכאה בעלמא והיינו מדזכר הכתוב ואיש כי יכה כו' ולא זכר מיתה, ומה שהקשה משבתו יתן דמשמע שאין חייב מיתה בשביל הכאה בלא מיתה, י"ל דהו"א דשם מיירי במקום שאין חייב מיתה דאית' במשנה פ' הנשרפין (דף פא:) ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שכריסו נבקעת, ואמרינן בגמרא מנא ידעינן אמר רב בעדות מיוחדת דשנים מעידין עליו אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד כגון ששנים רואין אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דלא מיקטיל עילויה, וקאמר הכא דמכניסין אותו לכיפה, ושמואל אמר שלא בהתראה נמצא דשפיר היה אפשר לטעות דשומע אני הכאה בלא מיתה חייב מיתה והיינו בעדות גמורה והתראה דאז חייב מיתת סייף ופטור מממון אבל קרא דשבתו יתן מיירי בדרך שזכרתי שאין שם מיתת סייף אלא מכניסין אותו לכיפה ובזה לא נפטר מתשלומי ממון דלא אמרו זה אלא באחד מארבע מיתות בית דין, ובזה אמר הכתוב וכי יריבון אנשים כו' והכה איש כו' בענין שאין שם חיוב מיתת ב"ד אלא דמ"מ חובשין אותו דשמא ימות ויכניסוהו לכיפה, בזה אמר שאם יתרפא יתן שבתו כל זה הייתי טועה לומר כן בהכאה בלא מיתה קמ"ל קרא מכה איש ומת כו' שאין מיתה בלא מיתה. עוד יש להקשות דכיון דפסוק ומכה איש ומת מורה קולא דוקא מיתה ופסוק ואיש כי יכה מורה חומרא אפילו בלא מיתה מאי חזית דאזלינן בתר הקולא דשמא פסוק של חומרא עיקר. ומ"ש בסמוך אח"כ גבי וגונב איש ומכרו דמורה חומרא אפילו טומטום ואשה שגנבו חייבים ופסוק כי ימצא איש גונב מורה קולא איש ולא טומטום ואזלינן בתר החומרא וטומטום חייב. וכן גבי איש כי יכה מורה קולא לקטן שהכה דפטור ופסוק ומכה איש מורה חומרא דאפילו קטן שהכה חייב ואזלינן לקולא דקטן שהכה פטור. מנ"ל למדרש פעם לחומרא ופעם לקולא והרא"ם הקשה דברים אלו וסיים עליהם ושמא יש לומר שכל אלו אינם אלא על פי, קבלתם שקבלו הפירושים כך, ובג"א האריך לתרץ זה ע"ש אם תרצה אבל נ"ל דאין כאן אפי' ריח קושיא, דבכ"מ אנו הולכים אחר המסתבר כגון בהכאה בלא מיתה מסתבר דפטור אלא דהו"א דמשמעות הכתוב סתם ואיש כי יכה מורה נגד הסברא ולחייבו לזה בא הפסוק מכה איש ומפרש הפסוק הכתוב סתם, ונשאר הסברא קיימת. וכן לענין טומטום ואנדרוגינוס הסברא נותנת לחומרא דהא בר עונשין הוא אלא דהו"א דפסוק ואיש כי יכה סותר הסברא ולהקל ע"כ אתא פסוק השני ומפרש, הפסוק הראשון, ממילא הסברא קיימת, וכן לענין קטן שהכה הסברא נותנת לפטור דלאו בר עונשין הוא אלא דהו"א לחייבו מכח פסוק ומכה איש נגד הסברא ואתא פסוק השני ומפרש בענין שהסברא תשאר קיים דפטור, והכלל בזה שבודאי אזלינן אחר הסברא הן לקולא הן לחומרא, אלא שפסוק אחד מורה נגד הסברא ואותו פסוק צריך לפרש כן עכ"פ משום מידי אחרינא אלא שיש בו מקום לטעות לזה בא פסוק השני ומבטל הטעות והסברא נשארה קיימת, (וזה כלל בכ"מ דוק ותמצא). ובזה מתורץ ג"כ אמאי לא אמרינן כאן אילו כתיב ואיש כי יכה הו"א ולא אשה ת"ל ומכה איש אפילו אשה שהכתה חייבת משום דתקשה לך מנלן למעוטי אשה מכח ואיש כי יכה כיון דיש לפרש המיעוט של ואיש למעוטי קטן שהוא מסתבר למעוטי, (והכל ניחא בס"ד):

שומע אני אפי' קטן שהרג ת"ל ואיש קשה מהיכא תיתי לחיובי לקטן דהוא לאו בר עונשין עד דצריך קרא למעט אותו, וכה"ג מקשה התוספות בפ"ק דקידושין (דף י"ט) דאמרינן איש אשר ינאף כו' למעוטי קטן וכתבו התוס' אע"ג דקטן לאו בר עונשין הוא מ"מ צריך קרא למעוטיה דס"ד שיהא נהרג כיון שהאשה נהרגת על ידו עכ"ל, וכאן לא שייך האי טעמא א"כ למה צריך קרא למעט הקטן וכן בר"פ בן סורר (דף סח:) אמרינן דקטן פשיטא דפטור אי לאו דיש טעם לחיוב משום שנדון ע"ש סופו. ונ"ל לתרץ דמצינו שינוי בפסוק מכה איש משאר פסוקים שנזכר בהם איש כגון וכי יזיד איש וכי יריבון אנשים וכי יכה איש כו' וכן בשאר הדינים אבל כאן לא נזכר מי הוא החוטא אלא ודאי אפילו קטן במשמע ע"כ צריך קרא אחריני, ובמכה אביו גם כן לא נזכר איש ולא הוצרך למעט קטן לפי שמכה אביו הוא דומה למכה איש דלעיל ואין חילוק ביניהם אלא שזה צריך שימיתנו ובאביו שיעשה בו חבורה ובגונב איש לא נזכר ג"כ איש כי יגנוב איש, והיה במשמע אפילו קטן שגנב יהא חייב ע"כ דרשו במכילתא ע"ז ת"ל איש כי ימצא איש גונב כו' ולא קטן ובמקלל אביו לא נזכר גם כן איש ונזכר בפרשת קדושים כי איש איש אשר יקלל כו' כנ"ל בענין זה נכון, והרא"ם אסיק דבר זה בצ"ע והוא בחנה, ועיין מה שכתבתי עוד לקמן בפסוק וגונב נפש:

עד שיהא בן קיימא. התוס' פרק השוחט (דף ל"ג) הקשו דעכו"ם נהרג אפי' על עוברין שבמעי אמן וישראל פטור עך שיהא בן קיימא וא"כ, קשה מי איכא מידי דלעכו"ם אסור ושרי לישראל כדמקשינן התם, ותירצו נהי דפטור מכל מקום לא שרי. ותימא לי מ"מ קשה היאך יהיה עכו"ם חמור מישראל שהוא קודש, ונ"ל דלענין עונש מיתת ב"ד אין שייך להקשות מי איכא כו' דהא מצינו עוד בבן נח דאזהרתן זו היא מיתתן וא"צ התראה, ובישראל אין מיתה אלא בחייבימיתות ב"ד וצריך דוקא התראה אפילו בחייבי מיתות ב"ד, והטעם דנשמה של ישראל חשובה מאוד בעיני הקב"ה ולא הפקירוה למיתה, ובזה מתורץ עוד מה שהקשו התוספו' מעכו"ם שם ע"ש: