דברי דוד על רש״י, ספר שמות כא:יא

ויצאה חנם, ריבה לה יציאה כו'. נראה דעת רש"י דלכאורה הוה פסוק ויצאה חנם כו' דרך קנס על שלא עשה אחת משלש אלה וזה א"א דהא אחת מן הג' הוא שלא היה בידה לפדות עצמה ובזה אין עליו תרעומת, וא"ל דקאי על שאינו רוצה לסייע בפדיונה ולגרוע כסף דע"ז אין שייך ויצאה חנם דודאי יותר ניחא ליה לקבל כסף בגרעון מלהוציאה בחנם אין כסף, וג"כ א"ל דקאי על שארה כסותה ועונתה שהם בידו דאם לא יקיים אותם ויצאה חנם אין כסף, דכיון דאשתו, היא אע"פ שלא יקיים ג' אלו היאך תצא בלא גט, אלא בודאיהתורה חשבה עוד יציאה לה לחירות אם לא היה לה יציאה לחירות מחמת ג' הנזכרים דהיינו ועוד לו או לבנו או גרעון כסף תהיה לה יציאה לחירות מחמת סימנים וא"כ הנך ג' לאו בחד גוונא נינהו, דשנים הראשונים דהיינו יעוד לו או לבנו היא נשארת אצלו לגמרי ולא מהני שום סימנים או בגרות אבל בשלישי שהוא גרעון כספה יש לה יציאה לחירות מחמת זה אלא שאם אין לה אז יש לה יציאה לחירות מחמת סימנים:

ויצאה חנם כו' אין כסף לרבות יציאת בגרות. בגמ' פ"ק דקדושין (דף ד') ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ולכתוב נערות ולא בעי בגרות אמר רבה בא זה ולימד ע"ז פירש"י דאי כתב חד הו"א בגרות הוא דאשמעינן קרא אבל נערות לא מפיק לה בא חבירו ולימד עליו דע"כ חד מינייהו, אתא לנערות מידי דהוה אתושב ושכיר דתניא תושב זה קנוי קנין עולם לא יאכל קדשים דהיינו נרצע שכיר זה קנוי קנין שנים יאמר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש אילו כן הו"א תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאע"פ שקנוי קנין עולם אינו אוכל, א"ל אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו נרצע ושאינו נרצע, פירש"י דכי כתב רחמנא בהדיא תושב נרצע לא יאכל והדר כתב שכיר אע"פ שלא הוצרך הייתי יכול לתרץ ולומר אע"ג דשכיר, הוה מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, לפיכך אין להקשות שם יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר, אבל הכא כי נפקא מנערות בגרות מאי בעי גביה דלא משכחת אמה בבגרות והיאך כתב קרא מידי דלא הוה לכתוב נערות בהדיא ותו לא עכ"ל וכתבו התוס' אין כסף אלו ימי נערות, וא"ת ברישא הו"ל למנקט אלו ימי נערות והדר בגרות, וי"ל משום דאין כסף צריך לאוקמי לנערות כדלעיל אבל יש כסף לאדון אחר דהיינו ימי נערות דאין האב זכאי בקדושי בתו בוגרת עכ"ל. וקשה דרש"י כתב כאן ויצאה חנם על נערות הפך הגמ' שזכרנו, וע"ק מה דפרכינן ולכתוב נערות ולא בעי בגרות אם הכוונה דלכתוב בהדיא לשון נערה כדכתב רש"י בדברי אביי שזכרתי מאי משני רבה בא זה כו' דאכתי קשה לכתוב נערות בהדיא ולא תצרוך ללימוד. ואי פריך דלכתוב חד או ויצאה או אין כסף קשה פשיטא דקארי לה מאי קארי לה שבכל יום אנו לומדים סוגיא זו ותינוקות של בית רבן יודעים אותו דהוה מוקמינן קרא על המסתבר. ונראה דגם רש"י ס"ל כדברי התוספות שזכרתי דהקשו דהיה לו למנקט תחילה נערות דהיינו כפי סדר שנות האדם, ותירצו משום דאין כסף צריך לאוקמי על נערות משום דיוקא דיש כסף והיינו לפי האמת שכתיבי תרווייהו אז נכון יותר לפרש אין כסף על נערות משום דיוק הזה, אבל מ"מ אין מזה הוכחה לומר דמוכרת לפרש אין כסף על נערות דא"כ מאי קאמר רבה בא זה ולימד ע"ז ש"מ דיש הו"א דאין כסף קאי על בגרות אי לאו ויצאה והא כתיב אין ביתור יו"ד להורות על נערות. והתוס' שם בשם הר"ם תירצו שם קושיא זאת דהו"א דיו"ד זו מורה על חד לנערות וחד לבגרות כו' מ"מ דוחק הוא לומר כן דעיקר היו"ד מורה על עיין עליו כמבואר שם והיינו לענין דיוקא דיש כסף וכיון דאין הכרח הוא ואפשר על צד הדוחק לפרש אין כסף לבגרות לרבה ומש"ה צריך שניהם ע"כ פירש רש"י כאן שאין כסף לבגרות דהיינו לפי הוה אמינא דאי לא כתיב אלא אין כסף לחוד ממש כדברי רבה שזכרנו:

ובהא ניחא לתרץ מה שהקשיתי על המקשן דמקשה ולכתוב נערות כו' דהכי פריך כיון דמסתבר לפרש אין כסף על נערות מכח יו"ד דאין כסף כמו שזכרתי ממילא כ"ש בגרות. והשתא ניחא לי טובא מה שקשה למה הוצרך רבה להביא ראיה מתושב ושכיר דאטו עד השתא לא ידענא בהרבה מקומות שאנו לומדים שני דברים והאחד מסתבר טפי דהוה מוקמינן קרא דוקא על מסתבר ולפי מה שזכרתי ניחא דהמקשן הקשה מכח דהיה מסתבר לו לפרש קרא דאין כסף על נערות מכח היו"ד, וע"כ הקשה למה לי ויצאה, ועל זה תירץ רבה דהתורה באה ללמד שלא נטעה לפרש אפילו על צד הדוחק מכח היו"ד דאין כסף, וע"ז מייתי ראיה מתושב ושכיר דודאי יותר מסתבר לפרש תושב על קנוי קנין עולם שהוא מתיישב טפי ואפ"ה אי לאו ושכיר הו"א דתושב הוא קנוי קנין שנים אף ע"פ שהוא דוחק מ"מ למדה התורה שלא נטעה לפרש פירוש ההוא ה"ה כאן אצל אין כסף בא זה ולימד על זה. ואביי הקשה ע"ז דהא חד גופא הוא וא"כ, כתבה התורה מידי דלא הוה וא"כ נכתוב קרא בהדיא נערות. אך צ"ע הא צריך עכ"פ אין כסף בשביל היו"ד להורות על הדיוק: