דברי דוד על רש״י, ספר שמות כ:ג

לא יהיה לך כו', לפי שנאמר לא תעשה כו'. זהו לשון מכילתא וכתב על זה הרמב"ן וא"כ תהיה זו לא תעשה בלבד אזהרה למקיים ע"ז ברשותו ואין בה מיתת ב"ד ולמה הקדים למקיים שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת ב"ד, ולפי דעתי שאין הלכה כדברי ברייתא זאת וכדברי יחיד הוא שנויה, שכך שנינו בספרי ואלהי מסכה לא תעשו לכם יכול יעשו לכם אחרים ת"ל לא לכם אין לי אלא לכם יכול הן יעשו לאחרים ת"ל לא תעשו לא לכם ולא לאחרים מכאן אמרו העושה ע"ז לעצמו עובר משום שתי אזהרות משום לא תעשו ומשום לא לכם ר' יוסי אומר משום שלש משום לא חעשו ומשום לא לכם ומשום לא יהיה, הרי שר' יוסי יחיד במקום רבים האומר כי לא יהיה לך אזהרה למקיים ע"ז, ולת"ק אינו כן עכ"ל ובפ' קדושים מביא רש"י ואלהי מסכה לא תעשו לכם לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם, וא"ת לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכם הרי כבר נאמר נאמר לא יהיה לך לא שלך ולא של אחרים עכ"ל. לכאורה גם זה כדברי ר' יוסי וכ"כ הרא"ם, והוא תמוה למה לא כתב רש"י כדברי הת"ק שהם הלכה בשלמא אי הוה דעת ר' יוסי קרוב לפשוטו טפי מת"ק היה לומר דרש"י חפץ בפשוטו יותר, אבל באמת אנו רואין שום פשיטות לר' יוסי יותר מת"ק, והרא"ם הקשה עוד כי היכי דדרשינן שם ל תעשו לכם ולא אחרים לכם ה"נ יש לנו פה לדרש לא תעשה לך ולא אחר לך, וא"כ אף שעשו אחרים יש איסור, ולמה לנו קרא למדרש כאן העשוי כבר שלא יקיים וניחא ליה דמיירי כאן בעשוי כבר וזה מצאו או קנאו לזה קאי לא יהיה לך ולי נראה דמי שמוצא ע"ז וקנאו בהגבהה ומכ"ש אם נותן מעותיו בעדה הוה ממש הקנייה כאילו עשאה הוא, ודברי רש"י בקדושים הם ככ"ע דודאי לכ"ע דלא יהיה כולל שלא יקיים כלל ע"ז ברשותו. ולא פליגי אלא לעניין עשייה דת"ק ס"ל העושה אינו חייב משום לא יהיה לך אלא משום לא תעשון ולא לכם, ור' יוסי ס"ל דלא יהיה לך כולל גם העשייה וע"כ עובר משום שלש. ופירוש דברי ת"ק הוא בדרך זה, דס"ל לא תעשון אינו דבוק ללכם אלא לא תעשון היינו לאחרים ולא אחרים לכם, ועל זה מקשה רש"י מנלן לפרש כן דלמא לא תעשון דבוק ללכם, וא"כ ע"כ הוה הדיוק אבל אתם עושין לאחרים, ע"ז תירץ רש"י הרי כבר נאמר לא יהיה לך דהיינו, לענין קיום בביתך אין חילוק בין שלך לשל אחרים, הכי נמי לענין עשייה דלא תעשו אין חילוק וע"כ אנו מפרשים דלא תעשו אינו דבוק ללכם, ממילא אין כאן הוכחה לדיוק. וזהו כוונת הת"ק שמביא רמב"ן ג"כ אע"פ שאין מביא קרא דלא יהיה לך מ"מ עליה סמיך, ואמר בסוף ת"ל לא תעשו דהיינו סתם דכולל בין אתם לאחרים, וז"ש רש"י כאן העשוי כבר מנין שלא יקיים ת"ל לא יהיה לך, היינו אליבא דכ"ע לענין קיום, דלא פליגי אלא לענין עשייה. כנ"ל בדעת רש"י דלא כמו שהבין הרמב"ן מדעתו של רש"י, וא"כ גם קושיית הרא"ם ל"ק:

וכתב עוד הרמב"ן והנכון לפי הפשט שהוא לשון והיה ה' לי לאלהים שלא יהיה לו בלתי ה' לבדו אלהים אחרים כו') וכן הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק ס"ל דקרא דלא יהיה לך אתא לאזהרה שלא לעלות במחשבה שיש שום אלוה זולת השי"ת וראיתי מי שהקשה ע"ז מס"פ שילוח הקן (דף קמב) ומפ"ק דקדושין (דף ל"ט) דההוא ששלח אם מעל בנים ונפל ומת דפרכינן שם ודילמא מהרהר בעבירה הוה ומשני מחשבת רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ופריך דילמא מהרהר בע"ז הוה דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבה ואמר רב אחא זו מחשבת ע"ז, ואמאי הוצרך לדרשת רב אחא ולא מביא קרא דלא יהיה לך דמיירי מזה ונראה דלק"מ דרש"י פירש בקדושין שם מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולא היה לו ללקות, משמע דעבירה ודאי הוא במה שחושב מחשבה רעה כמו לא תחמוד משום שיש לחוש שיעשה גם מעשה רע אבל באמת כ"ז שלא עשה מעשה רע אין לוקין אותו על מה שעבר על לא תחמוד, ואם כן אי משום קרא דלא יהיה לך לא הוה קשה מידי דהא אותו פלוני נלקה ולא היה שם מחשבה, ואף ע"ג דעבר על לא יהיה לך במחשבה דלמא אין עונשין על זה כל זמן שלא עשה מעשה כמו בלא תחמוד, וע"כ הביא קרא דלמען תפוש את בית ישראל בלבם דגם על מחשבה לחוד מענישין אותו:

אלהים אחרים כו', שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו. יש מקשה הא כתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, וכן אין כמוך באלהים והרבה כן. ולא הבין דברי רש"י כאן דעיקר הגנאי הוא מכח מאמר אחרים דלשון אחרים משמע דיש לו ח"ו דמיון לו כמו שתמצא בגמרא אחרים אומרים דאותן אחרים אם גם כן גדולים כמו הת"ק אלא שהם אנשים אחרים ואף שתאמר שאינם במעלה כמו הת"ק עכ"פ יש להם דמיון להת"ק, וזהו גנאי כאן כלפי מעלה: