דברי דוד על רש״י, ספר שמות יט:טו

היו נכונים לשלשת ימים, לסוף שלשת ימים. פלוגתא דר' יוסי ורבנן בפ' ר"ע (דף פ"ו) בזה דכ"ע ס"ל בר"ח אתו למדבר סיני ודכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל כ"פ בקיבוע דירחא ר' יוסי ס"ל באחד בשבת איקבע ירחא ולא אמר להו מידי משום חולשא דאורחא, ובשני אמר להו ואתם תהיו לי כו' שבהשכמה עלה וקבל זה ובערב אמר זה לישראל בג' בהשכמה הוגד לו מצות הגבלה ולערב אמרה לישראל בד' בהשכמה הוגד לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר, ואע"פ שיש עוד שלשה ימים עד יום השבת ס"ל לר' יוסי דמשה הוסיף יום אחד מדעתו. מיתיבי וקדשתם היום ומחר משמעבה' נאמר לו לפרוש, חמישי וששי, קשיא לר' יוסי אמר לך יום אחד הוסיף משה מדעתו והסכים לו הקב"ה שלא באה שכינה עד יום השבת מה דרש משה דרש היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא ולשלשת ימים היינו אחר ג' ימים. ורבנן ס"ל בשני בשבת איקבע ר"ח, בג' אמר ואתם תהיו, בד' מצות הגבלה, בה' מצות פרישה, נמצא מ"ש לשלשת ימים, שהוא שבת היינו ג' ימים עם יומא דהאידנא שהוא בלא לילה שלפניו.

אל תגשו אל אשה כו' דשמא תפלוט לאשה ש"ז, דוקא בש"ז החמיר הקב"ה שהוא בא מקלות ראש, משא"כ בזבין ומצורעים ובועלי נדות דאמרינן בפ' מי שמתו (דף כ"ב) דמותרים לקרות בתורה שיכולים לקרות באימה ויראה, ופירש"י דבעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש ונראה דהך בועלי נדות היינו שוגגים דאז אין בא מקלות ראש לאפוקי קרי אע"ג שיוצא באונס מ"מ בא מכח הרהור. אבל בועלי נדות במזיד פשיטא דגרע טפי מקרי: