דברי דוד על רש״י, ספר שמות יד:ה

ויוגד למלך מצרים כו', לכך אנו קורין השירה ביום השביעי. בסוף שלח לך מביא רש"י בשם ר' משה הדרשן שמונה חוטין כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה, על הים, ושמא חולק על הא דכאן, כ"כ הרא"ם. ויש מפרשים דגם ר"מ הדרשן ס"ל דבשביעי של פסח אמרו שירה רק שמתחיל החשבון מערב פסח שפרקו עול מצרים מעליהם. ולי נראה דודאי אין שום דרך לומר דלר"מ דרשן יהיה קריאת השירה ביום אחר מן מנהג כל העולם, אלא דהענין הוא דשלשה ימים שנתן להם רשות ללכת הם דוקא עם הלילות וא"כ אין יום ראשון מן החשבון כיון שאין לילו עמו, דוגמא לדבר בארבעים יום שעלה משה לרקיע שאין יום ראשון מן החשבון כיון שאין לילו עמו. וע"כ המתינו האקטורין במדבר עד שלשה ימים שלמים ממילא ביום חמישי חזרו לאחוריהם אל. פרעה ובששי ושביעי רדפו ליל שמיני ירדו לים כו'. וכל זה הוא שלא נחשב יום ראשון בתוך שלשה ימים שנתן להם פרעה ושהו שמונה ימים עם יום הראשון. ואנחנו שעושין פסח שבעה ימים אנו אומרים השירה ביום השביעי עם יום הראשון זכר ליום השביעי שלהם שהיה באמת יום שמיני (כנ"ל ליישב דבר זה):

ויהפך וכו', בשביל ממונם שהשאילום. יש לדקדק מנלן הך מילתא דהא בקרא כתיב מעבדנו, משמע לא הממון. ויש מתרצים דלנגד פרעה אמרו מעבדנו וכנגד עבדיו אמר בשביל ממון, ואין זה בלשון הפסוק. ונ"ל דקשה לרש"י במה שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו כו'. דאטו עשו כן ברצון והלא בהכרח היה ובמה נתחרטו. אלא דה"ק דמשה לא אמר אל פרעה אלא שלח עמי ויעבדוני ממילא לא ביקש שנעזוב אותם מעבודתם לנו אלא לעבוד את ה', אבל שאלת ממון לא ביקש ממנו אלא אנחנו מעצמנו עשינו אותו. ע"כ אמרו מה זאת עשינו פירוש בשאלת ממון שלנו כי כבר שלחנו את ישראל מעבדנו אלא לעבוד את ה' ויצאנו ידי חובת המקום ב"ה ואנחנו עשינו מותרות: