דברי דוד על רש״י, ספר שמות יד:ד

אכבדה בפרעה, כשהקב"ה מתנקם ברשעים כו'. ובפרשת שמיני בפסוק בקרובי אקדש כתב רש"י כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא כו'. עפ"ז פירשתי מדרש והארץ היתה תהו ובהו זו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור זו מעשיהם של צדיקים, אבל, איני יודע באיזה מהם חפץ ממ"ש וירא אלהים את האור כי טוב הרי במעשיהם של צדיקים הוא חפץ. ותמהו רבים על זה. ולפי מה שזכרתי אתא שפיר דמאחר שהשי"ת מקודש גם ממעשה רשעים מכח שעושה דין בהם הו"א שחפץ בזה ח"ו:

בפרעה ובכל חילו, הוא התחיל בעבירה כו', בפ"ק דר"ה (דף ח') א"ר חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחילה (פירש"י כשהקב"ה דן אותם) שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, והטעם מקמי דליפוש חרון אף בשביל עונות צבור, וקשה למה לא פירש"י כאן כן בפרעה ובכל חילו וי"ל דהתם קאי על מלך ישראל דוקא: