דברי דוד על רש״י, ספר דברים ג:כג

ואתחנן. אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. כתב הרא"ם והשואלים מן נח מצא חן בעיני ה' שלא היתה מתנת חנם כי נאמר אחריו צדיק תמים היה בדורותיו, טועים הם בין חן לחינון כי חן בכ"מ ענין אהבה וחיבה ולא מתנת חנם ולי נראה דגם שם היא מתנת חנם דאף, על פי שנזכר שם שהיה צדיק כו' מ"מ העולם נדון אחר רובו (קדושין מ"ו) ואמרינן נמי בפרק החובל (דף צ"ב) בהדי הוצא לקי כרבא, ואם כן גם נח היה ראוי ללקות עמהם אלא שנח מצא חן בעיני ה', והוא ג"כ מתנת חנם:

לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון. יש לדקדק אם לא בא רש"י אלא לפרש מנין לו למשה לבקש מתנת חנם מה שאינו מן הדין קשה למה סיים רש"י א"ל בלשון ואתחנן שזה יתור לשון ברש"י. אלא נראה דלפי פירש"י זה לא הוזכר תפלה דואתחנן קאי על לשון חנם וחסר בפסוק שהתפלל ע"ז, וכן משמע ממ"ש ד"אזה אחד מעשר לשונות של תפלה משמע שלפירוש ראשון אין כאן לשון תפלה, ואם כן על כרחך צריך לומר דהכי קאמר דאני הוא שאתחנן, כלומר שאני הוא בעל החנם, וזה שייך אם נזכר במקום אחר בכתוב שיהיה אחד שיהיה בעל מקבל מתנות חנם, וע"ז שייך אני הוא האיש ועלי אמר הכתוב ההוא, וע"ז קשה היכן הוא אותו הכתוב, ואמר לפי שאמר וחנותי את אשר אחון דהיינו שיהיה אדם אחד שאחונן אותו במתנת חנם, ע"ז אמר ואתחנן כלומר אני הוא אותו האיש. כנ"ל נכון:

בעת ההיא כו' דמיתי שמא הותר הנדר. צריך לתרץ כפל לשון כי דמיתי הוא לשון ספק דהיינו דמיון ולא ממש, ואח"כ אמר שמא, הוא ספק שני, והיה לו לומר דמיתי שהותר הנדר. ותו דיש כאן סתירה זה את זה, דלפי מה שאמר שמא הותר הנדר משמע דאילו ודאי הותר לא היה מתפלל על זה ואח"כ אמר פתח להיות מתפלל אע"פ שנגזרה גזירה, ודא ודאי קושיא היא ותו במ"ש שמא הותר הנדר קשה ממ"נ אם הותר הנדר א"צ תפלה למשה איש האלהים, כי בודאי לא גרע משאר ישראל, ואם לא הותר אז לא מהני תפלה. ונ"ל לתרץ דתחילה אמר שאני מתפלל שראיתי שאחר הגזירה שעל ישראל אמרת הניחה לי ורמזת לי שתפלה מהני, ממילא ה"נ מהני. וכ"ת שאני התם דהקב"ה עצמו הראה פתח לתפלה במ"ש ועתה הניחה לי משא"כ כאן, לזה אמר שמא הותר הנדר ע"י שכבשתי ארץ סיחון ועוג, נמצא שאין לי פתח גדול מזה שתפלה מהני לבטל הנדר וא"ל מנליה לרש"י שאמר משה שמא הותר דילמא אמר ודאי הותר, זה ל"ק דא"כ אתה החלות למה לי כיון דאין כאן נדר פשיטא שיבוא לא"י, ותו תפלה למה לי אלא ע"כ לומר דה"ק דאתה החלות במקום שודאי יש פתח אלא דכאן יש ספק אם יש שם פתח, ע"כ אמרתי אולי יש כאן פתח דמהני תפלה וע"כ אני מתפלל שלא יהיה עיכוב מצד תפלה שלי:

לאמר זה אחד מג' מקומות, הביא זה כאן כי קשה מ"ש השי"ת אל תוסף לדבר הא לא זכר משה כלל מן הוספת דבור, וע"כ לומר שהקב"ה ידע מה בלב משה עוד לדבר, א"כ גם קודם התחלת דברי משה היה לו להקב"ה לומר אל תדבר מזה כלל, ע"כ הביא זה דאמר משה איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה את שאלתי אם לאו, דקשה מאי איני מניחך ע"כ לפרש שאיני מניח מלהתפלל כמו ועתה הניחה לי שקאי על התפלה, ה"נ אמר דאם תודיעני אם לא תעשה שאלתי דהיינו שאכניס, את ישראל לא"י אז עכ"פ אתפלל עוד על ראייה בעלמא את הארץ. והשיב לו הש"י אל תוסף דבר אלי כו', דהיינו שאתה מבקש אח"כ על ראייה בעלמא דדבר זה אני עושה לך בלא תפלה שנית עלה ראש הפסגה וראה כו':