דברי חיים חלק ב תצט

לשנה ואח"כ על שתי שנים לקח אחר קונטראקט על שמו שהפריץ הי' חייב לו ורק הראשון נשאר על מקומו ואח"כ על [שני] שנים שכרו האחר וצעק הראשון עליו למה שכר מקומו והשוה עמו ליתן לו כ"ה ר"כ ואחרי עבור השתי שנים שכרו השני ורוצה להחזיקו לעצמו ולדחות להראשון כי אמר שהשר חייב לו ואם לא ישב בו בעצמו לא ישלם לו השר חובו והראשון אמר שיש לו כבר חזקה בהברייהויז שלשה שנים שעשה בו מלאכתו ולפי תיקון העיר בדבר שהחזיק ישראל משר ג' שנים שוב אסור לשום בר ישראל להשיג גבולו ולכן אסור להשני להשיג גבולו כן תורף השאלה

תשובה הנה דבר פשוט שזה הראשון לא החזיק בו ג' שנים כי הקונטראקט הי' נכתב ע"ש השני ומכחו ישב הראשון בו וודאי זה לא מקרי חזקה אפילו לפי תיקון המקום בחזקות הנ"ל

אולם באמת אפילו אם החזיק איש אחד חזקה גמורה מכמה שנים ובא ב"ח של השר לגבות חובו הברור וא"א לגבותו מבלתי שידחה המחזיק מכבר בודאי שיוכל לדחותו ואין טענת חזקה כלל בזה כמבואר בסי' (ע"ז) [ע"ב] בב"י [מחל"ח] ובד"מ סי' פ"ו שבתשו' מהרי"א פסק במשכון שהשכין עכו"ם אצל ישראל והעכו"ם חייב לישראל אחר שיכול הב"ח השני לגבות חובו מהמשכון שביד ישראל ולא מצי אמר המחזיק בהמשכון שקנהו לענין ריבית שיעלה עד שיפדהו העכו"ם דכיון דיש ביד עכו"ם לפדותו כל זכות שיש להעכו"ם יש לישראל ב"ח ומשועבד המשכון להשני מדר"נ ולפ"ד הס' מ"ע [ע' בסי' קצ"ד סקט"ו] אפילו אם מת העכו"ם מחויב הראשון למסור המשכון להשני שמשעבד לו מדר"נ וע"ש בש"ך ז"ל [בסי' ע"ב ס"ק קס"ב] דגם הרשב"א וב"י ז"ל מודו למהרי"ל בזה ולדברי הש"ך אם השכינו לזמן זכה בו הישראל המלוה עד אותו הזמן והב"ח ואו"ת פליגי על הש"ך ז"ל בזה אבל לכ"ע מה שעדיין לא זכה בו הישראל המלוה לכ"ע משועבד לב"ח של העכו"ם היינו ישראל השני מדר"נ ואפילו אם מת העכו"ם לא זכה בו הראשון רק השני שמשועבד לו מדר"נ א"כ ק"ו בנ"ד שאינו רק תקנה והאוראנדי משועבד לישראל הב"ח ואלו הי' ידינו תקיפה היינו מוציאים האוראנדי מיד העכו"ם לישראל הב"ח וגם בדד"מ כן וא"כ אי' איפוא משום תקנה קלה של השגת גבול יפסוד זה ממונו ושעבודו שמשועבד לא זה ישראל מדר"נ זה ודאי לא ניתן להאמר ולכן בודאי [אם] א"א לגבות חובו בנקל באופן אחר מוציאים המחזיק בו כדי שיגבה זה חובו המשועבד לו מה"ת וזה ברור ורק אם זה המחזיק הברייהוז יעמיד לו בטוח ברור שיגבה בנקל חובו זולת הברייהוז ודאי אסור להשיג גבולו. אך כבר כתבתי דכה"ג אין לראשון המחזיק הברייהוז חזקה כלל לפי מנהג אותו מקום דהרי לא החזיקו ג' שנים כנלע"ד. ובאמת לפ"ד הרמב"ן במלחמות פסחים [בסוגי' דהרהינו] לא שייך בעכו"ם שעבוד מה"ת אך אין בידינו לדחות פסקי הש"ע והאחרונים שהחליטו דמשועבד מדר"נ ולכן השני מוציא חובו מהברייהוז כנ"ל

סימן נא

להרב הנ' מו"ה אלימלך שמעון אבד"ק חיראב והרב החריף כו' מו"ה דוד אבד"ק סאמביד

שאלה באחד שהי' לו דו"ד עם אחד בעסק החזקה באוראנדי ופסק גדול הדור א' כל דאלים גבר והלך אחד מהם וגבר ושכר את האוראנדי וישב בה כמה שנים ולאח"כ לאיזה טעמים עשה שותפות עם אחד והוא עקר דירתו מהכפר מחמת שיצא עליו עלילות דברים ואולי בסבת השותף שהשתדל בזה שיגרשו אותו מהכפר ולכן יצא מהכפר ע"ד שהשני ידור בתוכו ליתן לו חלק ריוח והי' סכסוכים ביניהם והי' פשרות עד שנתפשרו ביניהם שיתחתנו יחד והחזקה יהי' שייך להזוג אך גם זה לא עלה בידם מחמת קטט שהי' ביניהם וזה אומר שבעבור השותף השני נהרס השידוך וזה אומר שבעבור המחזיק הראשון נהרס סוף כל סוף נתפשר ביניהם שמכר המחזיק לשותף השני החזקה לא כפי שווי' רק באיזה סך שנתפשר ביניהם בפני דיינים ואחר כל אלה מכר המחזיק הראשון את כל החזקה לאיש אחר והלך אותו הקונה ושכר את האוראנדי בהוספה גדולה והמוכר לו החזקה טוען שמסר מודעה קודם הפשר שמכר לו החזקה להשותף הנ"ל ולכן המכירה בטלה וטעם מסירת מודעה שהי' אונס שהשותף לא שילם לו כלום בעד השנים שישב בהאוראנדי לבדו ולא ציית כפי הפשר שהי' ביניהם ליתן לו כל שנה כך וכך ונעשה סרבן עפ"י ב"ד ולכן מחמת אונסו הוצרך למכרו לו ולכן מסר מודעה ובטל המכירה והפשר ולזה מכרוהו עתה לאיש אחר אך עדי המודעה פסולין כ"ז הגיד דיין אחד מק' חערוב שכן הי' המעשה ודיין אחר אמר שהמעשה הי' מעט בסגנון אחר שהמחזיק הראשון נתפס עם כמה נכריות עד שבא מהרעגירונג לגרשו משם והוכרח לעקור דירתו גם אמר שהשותף טוען שלא הי' אונס כלל ורק ברצונו התפשר עמו כי לא עשה לו שום דבר אונס ומה שלא שילם לו ונעשה סרבן מחמת שלא הי' לו מעות אז ותיכף כשהי' לו מעות רצה לשלם נמצא שלא הי' אונס בדבר

תשובה מקודם נציע דין החזקה מאוראנדיס אשר במדינתנו הנה עפ"י הדין מותר לשכור האוראנדי שמחזיק חבירו ולא נקרא עני המהפך דהוי כמציאה וגם מערופיא אין נוהגין במדינתנו וגם החרם שכתב הרמ"א ז"ל [בסי' רל"ז] יש שכתבו שח' לשכור בתים מה שהחזיק ישראל גם זה אינו נוהג במדינתנו כמו שביאר מהרש"ל ז"ל ביש"ש ובתשו' [סי' ל"ו] בארוכה וכן מביא דבריו תלמידו מ"ב ז"ל [סי' כ"ז] והחזקות שבינינו הוא רק מצד התקנה שראו חכמי הדור גודל המכשלה שאחד עשה כמה תיקונים באוראנדי ויש לו חובות הרבה ויוכל לבא לידי הפסד גדול תקנו תקנות ומש"ה אין כל המקומות שוות בעניני החזקה יש מקומות שאין חזקה פחות מג' שנים ולאח"כ אם החזיק ג' שנים יש לו חזקה ואפילו אם הי' מוכרח המחזיק לעקור משם לא בטלה החזקה בפחות מג' שנים ויש מקומות שהחזקה הוחזק בה לאלתר ואין רשאים להשיג גבולו אך באם הוכרח לעקור י"ב חודש סגי עוד יש שינויים נהרא נהרא ופשטי' משום דתקנות שלנו הוקבעו רק עפ"י מה שראו חכמי הדור אז בכל מקום לפי הראוי ולפ"ז בצאפאווא דיש ליציטאציע לא שייך חזקה כמבואר בתשו' הב"ח ז"ל [סי' ס"א] ובאם עפ"י איזה הכרח הוכרח המחזיק לעקור וא"א בשום אופן להשאר לפי ראות עיני הב"ד לא שייך חזקה כמבואר בתשו' מהר"מ ז"ל [הנ"ל] אולם כתב המהר"מ ז"ל שם שקיבל מחכם אחד שקבלה בידו שאעפי"כ ראוי לתת להמחזיק דבר מה כפי ראות הב"ד זה תוכן עניני החזקות שלנו

והנה לפ"ז אם אותו המחזיק נתפס עם נכרית או שעכ"פ נחשד הרבה כמו שחוששין גבי פרוצה ביותר לענין הבנים בכה"ג ודאי אין לו חזקה כי אדרבה ראוי להוציאו מהכפר שלא יחטא ודמי למי שנתפס עם שפחתו שמוכרין אותה כמבואר באה"ע סי' ט"ז ס"ד וז"ל הנתפש עם שפחתו מוציאין אותה ממנו ומוכרים אותה ומפזרים דמי' לעניי ישראל ומלקין אותו ומגלחין שערו ומנדין אותו ל' יום עכ"ל א"כ כיון שעפ"י הדין צריך לעקור דירתו מהכפר שוב אין לו חזקה כמבואר לעיל בשם מהר"מ ז"ל נהי דיכול למוכרו לאחר מ"מ בכה"ג לא תקנו דלא הוי התקנה רק כדי שלא לבא לידי היזק חוב ושאר תיקונים לפיכך התקינו שלא ישיג לו גבול אבל אם הוכרח לעקור דירתו אפילו ע"י הפריץ לא התקינו כמ"ש מהרמ"מ ז"ל ומכ"ש כשאסור עפ"י התורה להשאר בהכפר וגם א"צ ליתן לו מאומה אפי' לפי קבלת אותו חכם שבמהר"מ ז"ל משום שהוא עצמו גרם לו זה וז"ב

אמנם מלבד זה מה שרצה חכם אחד לומר דהוי כשדה זו ול"צ מסירת מודעה [ע' בב"י סי' ר"ה באריכות דעת הפוסקים דבשדה זו ל"צ למ"מ אם ידעי' באונסו וגם י"ל כיון דשדה זו היא בגזילה בידו ואנסו בזה גופא א"ל למ"מ עי' בב"י בסוף מחו' ד' בהמ"כ בשם הרמב"ן ובש"ע ס"ח עכ"ה] ע"ז אני תמה דא"כ כל הפשרות הוי שדה זו דעל דבר טענה זו הי' הפשר ואעפי"כ כתבו כל הפוסקים דפשרות צריך מודעה אך החילוק פשוט דפשרה לא הוי כשדה זו כיון דלא הי' יודע אולי הדין עם השני וגמר ומקני א"כ ה"נ הי' סבור אולי יזכה צד השני כי אין טענותיו מוכרחות כ"כ לומר שידע שיזכה בדין דלא כמש"כ דיין אחד דזה לא מקרי פשרה כלל רק מכר דזה ליתא דמצד אריכות הטענות נראה שלא הי' ברור כ"כ בעיניהן מחמת החיתון ושארי ענינים שביניהם א"כ צריך מודעה וכיון דהמודעה הי' בפני פסולי עדות המכר קיים לכן בודאי המכירה קיימת וכיון שהמכירה קיימת עבר זה הבא והוסיף והשיג גבול על התקנה ומוציאין אותה ממנו כמו מכל משיגי גבול. ויותר נ"ל כיון דעכ"פ זאת נראה בעליל מתוך הטענות שהמחזיק הראשון לא רצה לדור הוא עצמו בהאוראנדי רק רצה לעשות סחורה מחמת החזקה ולפע"ד בכה"ג שהשותף הראשון ישב בה כמה שנים וטרח שוב עתה למקני מזה המחזיק נהי שהי' שלא ברצונו מ"מ לפי מה דמבואר במ"ב גבי האוראנדי שמוציאין עפ"י דין היכי שטרח ועשה מעשה והוא אומן שחיותו מזה משום מרחיקין מצודות כמבואר במ"ב שם א"כ ה"נ זה היושב בה והוא חיותו מזה וטרח ונתן מעות שישאר בו מדינא דש"ס זולת התקנה אסור להשיג גבולו ומוציאין מהמשיג גבולו דהא החזיק השנים הללו בהיתר נהי דנעשה סרבן על פריעת המעות שלא שילם לו אך גוף העסק החזיק בהיתר ועתה טרח והוציא מעות שישאר תח"י בודאי לפי דין הש"ס אם לא הי' תקנה כלל