דברי חיים חלק ב תצז

חזקתו והר' אשר השיג גבולו מחויב לצאת ואין ביד הר' הזה לערער על השוכר הלוקח החזקה ומה שרצה לבסוף לומר שהוא הוי כיורד לתוך אומנתו של חבירו שהוא מדינא כמבואר במ"ב [סי' כ"ז] שרי לי' מארי' שלא כהוגן דיבר בזה דהא צריך שיעשה מעשה ולהיות כבר פיסוק מקח והי' ברי בידו זולת המשיג גבול כמבואר במ"ב אבל בנ"ד נהי שהאדם מישראל אינו רשאי לשכרו מכח התקנה אבל הרבה עכו"ם מצויים ורשעי ארץ בעוה"ר וגם לא עשה שום פעולה ולזה מדינא לא נקרא משיג גבול ורק מכח התקנה הוא של המחזיק הראשון וכדין מכר ומה מאד לא יפה עשו ראשי הקהל שהתירו החרם בשביל מעות דנעשה בעוה"ר הדבר כהיתר ויבא כל אדם להשיג ויסמוך שיתן קנס לקהל ומה שאמרו בצדקתם שכוונו שלא יעבור ויכשלו ב"א זה אינו כי. הלא יכלו בצנעה להתיר אבל לא יתן יד לפושעים ולכן ידידי יראה נא להכות באגרוף רשע ולא יחרוך רמי' וכו' ויוציאו אותו בחרפה ובוז ובזה יווסרו אנשי רשע ומה שהשיג גם השני גבול איש ישראל עונו ישא וגם הוא עדי אובד אך זה מצוה גדולה להוציא המשיג גבול הראשון כ"ז כתבתי את הנלע"ד לכבוד השם ולתורתו והטוב בעיניכם עשו והי' שלום

סימן מח

שאלה אחד שכר פאסעסייע אצל עכו"ם וכשכלה הזמן שכרה מחדש והי' על הגיט סעקוועסטראצייע מקיר"ה ושכרו השוכר הנ"ל על שנה ולאח"כ באו ב"ח הרבה וגם חובות מקיר"ה ונעשה ונגמר בערכאות למוכרו עפ"י ליציטאציע ובאו מכל המדינה לקנותו ועמד יהודי אחר ואמר שהוא יגמור עם הב"ח ועם הקאסי מקיר"ה שישלם לאחדים והפאסעסייע יתנו לו על י"ב שנים ונגמר כן הדבר והנה בשעת הליציטאציע הי' שם השוכר הראשון מהעכו"ם הנ"ל (הקונה) ואמר שכבר נתן הוא לו מעות על איזה שנים ומה יעשה במעותיו והשיב לו זה היהודי השוכר השני מהערכאות שיראה להטיב עמו ולשלם גם לו והנה כעת בא השוכר הראשון ותובע את השוכר השני כי הוא זכה בהפאסעסייא מחמת שכירותו מהעכו"ם והשני אמר לו כי הוא שכרו מהערכאות ששכרהו לשלם בע"ח הקודמין ואי לאו שעמד הוא ושכרו הי' נמכר הכל כי היו כמה אנשים שרצו לקנותו וגם העכו"ם הי' מחויב ומשועבד להב"ח ולקאסי ולכן שכירותו מהערכאות כדין ומעותיו יתבע ממי שנתן לו כי לא הי' להעכו"ם מה להשכיר כי הי' משועבד לב"ח ולקיר"ה גם טוען הראשון שיש לו חזקה מכח תיקון המדינה בחזקות הידועות זה תורף השאלה מהרב החסיד מהר"י נ"י אבד"ק נעבליץ

תשובה הנה בודאי זכה השני ואיננו מחויב להחזיר כלום להראשון א' כיון שנמכר מחמת מס לכ"ע דדמ"ד כמבואר בגמ' והמלך מקרי מוחזק כמבואר בש"ס ב"ב [נ"ד] ובכורות [אולי צ"ל לענין בכורות בפסחים ו' גבי בהמת ארנונא] ולכן מה שעשו פקודי הקיר"ה בזה מה שעשו עשו וכמבואר להדי' במהריב"ל ז"ל שפסק כן בח"ד [סי"ח] יעי"ש. ב' גם כיון שהב"ח מכרהו ובא השוכר השני מכח עכו"ם כל כח עכו"ם יש לו כמ"ש הרמ"א ז"ל [בקנ"ד סי"ח] דאפילו למעליותא הבא מכח עכו"ם כעכו"ם ולכן כיון שכן כל זכות שזכו הב"ח עפ"י דיניהם זכה הוא וגם אפילו למאן דפסק למעליותא אין לו כח עכו"ם מ"מ כיון דגם הראשון בא מכח עכו"ם בכה"ג כ"ע ס"ל דכעכו"ם דמי ועיין במרדכי ב"ב וצ"ע. אך עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכמבואר בתומים סי' [ס"ו ס"ק מ"ה] דעכ"פ ספיקא הוי דין זה וא"כ אין מוציאין ממון מהשוכר השני ג' אפילו הוי ישראל הב"ח נמי שפיר גבי בשטר כזה ממשעבדי כיון דיש לו קול ונגמר בערכאות אינטבלירט וא"כ יכולין לטרוף מהלוה והשוכרו יפסד כיון שהי' קול ולא הי' לו לתת מעותיו לעכו"ם עני ב"ח כזה. ד' הוי כמציל מן הנהר כיון דהיו כמה קונים עכו"ם אם לא הי' הוא שוכרו הי' מוחלט לאחד מהקונים והבעלים היו שם ולא הצילו הגם דבב"א בתשו' פסק להחזיר הקונה על ליצטאציע של ערכאות שם הי' עוד טעמי' כנראה למעיין שם וגם בעזה"י השגתי עליו בדברים נכונים כאשר הצעתי דברי לפני לומדי תורה רבנים על מעשה שנעשה ונפסק הדין כדברי בעזה"י אולי לזה הי' יכול השוכר הראשון לטעון החזר לי מעותי כי אם לא הבטחתני לשלם לי הייתי מציל ממוני באיזה אופן אך צ"ע בספק הייתי מציל אם נוציא ממון ובלא"ה הוכחתי משום דד"מ ומשום טריפה עפ"י דינינו נמי זכה השוכר השני וא"צ לשלם לראשון כלום כי הוא לקחו מב"ח מוקדם ומה שהבטיח לראשון להחזיר לו מעותיו אינו רק דברים בעלמא ואין כופין אותו לקיים דיבורו עפ"י ב"ד ומה שטען שיש לו חזקה הנה לרשע כזה אשר שכר באיסור והחרם ע"ז כמבואר בשאלה האיך יהי' לו חזקה אך מה שנסתפק מעכ"ת אם באוראנדי דעיר שייך חזקה מדברי המ"ב ז"ל [סי' כ"ז] יראה דאין חילוק וכן נראה מתשו' מהר"מ [סי' ס"ב] אך תקנתנו היא כל מקום לפי מנהגו כי בזמן הגאונים רש"ל ומ"ב ז"ל לא הי' התקנות כידוע בספריהם ומתקנתנו א"י שום חילוק בזה אם אינו ליציטאציע מקיר"ה כידוע וכן נהגים בכל מדינותינו וכ"כ הרב הגאון החסיד מק' איהעל במכתב אשר נגלה להרבה עיירות (ועיין לקמן תשו' באריכות ע"ז)

סימן מט

עוד בענין כזה

תשובה הנה לכאורה צריך להחזיר השוכר הפאסעסייע והשיג גבול הראשון מחמת הדין כמ"ש בתשו' מ"ב [סי' כ"ז] דהא הראשון ישב בה בשופי ולולי השני הי' נשאר על מקומו שכבר שכרו בפיסוק המקח ודמים על (י"ב שנה) [איזה שנים] ולכן בהשיג גבול [גזלו] ממש ועדיף טפי מדינא דמ"ב דדן שם מאחר שהי' ודאי בא לידו הוי המשיג גבולו גזלן גמור ויוצא בדיינים משום דבאומן בכה"ג הוי פסק לחיותי' ויוצא בדינים כמבואר שם בארוכה במ"ב מכ"ש בכה"ג שלקח השני ממונו של ראשון ממש מה שזכה בו בקנין וצריך להחזירו לראשון אולם באמת המעשה הי' שבא ב"ח מוקדם נכרי וזכה בערכאות למכור את הגוט בליצטציע ובא השני ולקח הכח הזה בצעסייע מהב"ח ואז הי' יכול הב"ח למכור הגוט א"כ השני בא מכח גביות חוב המוקדם וא"כ אין לראשון טענה שהרי עפ"י דיניהם זכה הנכרי הב"ח למכרו ואין בשכירות הראשון ממש בודאי זכה השני במקחו כי גם אפי' בדיני ישראל מוציאין ממשעבדי וגם אין כאן דבר ברור שהי' הראשון נשאר על מכונו גם מבלעדי קנייתו כי הרבה קונים הי' מסתמא על הליציטאציע ולכן עפ"י דין אין לראשון טענה על השני ואין כאן רק משום תקנה והנה מקודם אקדים דבדיני השגת גבול האוראנדי אין להם עפ"י ראשונים שום דין כמבואר בארוכה בתשו' מהרש"ל [סי' ל"ו] [מ"ב תלמידו סי' כ"ז] כי אנו אין דנין דין מערופיא וגם החר' של רגמ"ה על השכירות בתים מן העכו"ם כתב מהרש"ל ז"ל ביש"ש [שם בתשו'] דלא קבלהו במדינתינו ולכן אין כח לחזקה רק מצד תקנת קהלות ובאמת שתקנות הקהלות הוא כמו דין גמור וחמור מאד מאד והחמירו מאד בזה התקנה בכל מקום עד למאד וכמעט העובר יוצא מכלל ישראל ועיין בשו"ת מהרמ"מ ז"ל [סי' ס"ב] שהחמיר מאד בענין התקנות הנהוגור בינינו ואולם אין מנהגי כל הקהלות ומקומות שוות כמו שיראה בס' כנה"ג כמה מיני מנהגים שונים ובודאי תקנה מתקנה לא ילפינן כדאמרי' בב"ב בי"נ [דקל"א] ורק כל מקום לפי מנהגו והנה במקומינו המנהג דאפי' שנה אחת אם הוחזק זה אסור להשיג גבולו וחוזר עפ"י ב"ד אם אדם השיג גבולו וכן הגידו לי דיינים זקנים מפה"ק שכן מנהגם כאן משנים קדמוניות וסמוך להקרייז שלנו ק' וישניצא שמעתי שפוסקים שאין חזקה רק אם ישב בו ג' שנים וכן פסקו מאז וידוע גדולי עולם שהי' שם מחו' הגאון החסיד מהר"ל ז"ל ומו"ח הגאון ז"ל ומקודם הי' גדולי עולם וכולם פסקו מסתמא כן גם בהפסק החזקה באם עזב הראשון מקומו ג"כ חילוקים כידוע לכן אין לנו אלא כל מקום ומקום כפי מנהגו וצריך לברר האיך המנהג במקומכם ודבר זה קל להתברר ע"י דיינים מק' פרעמיסלא ורישא ומסתמא המנהג לפע"ד דאפי' בשנה אחת הוי חזקה ולכן נתפס השוכר השני במה שהשיג גבול הראשון ואם נימא שקנה החוב מ"מ החוב נגבה ממנו בתשלומי הראשון [אבל] גוף שכירות הגוט הוא של הראשון הגם דבזה אם קנה אחד הבית או הגוט אם נשאר החזקה לראשון יש ג"כ חילוקי' במנהג מקומם כמבואר בכנה"ג מ"מ [כאן] שאינו קונה גוף הגוט רק החוב נלפע"ד דסתמא נשאר החזקה לראשון כן נ"ל אם יסכימו עמי הבוררים כי יש לדון בזה וד"ל. אך עדיין יש לצדד ולומר דמ"מ צריך הראשון לתת לו ממון או איזה ריוח הוספה על הגוט כי הלא הצילו מההיזק שהי' איש נכרי קונה הי' מוכר הגוט ומי יודע למה הגיע וראוי עכ"פ ליתן לו מה שההנהו לפי ראות הבוררים אך לפי מה שבא בטענות המשיג גבול שעשהו ברשות הראשון והראשון מודה שהרשהו ורק משטה בו מחמת שלפי דעתי שהערל המשכיר לו הגוט ישלם החוב ולא יבא לידי כך שיקנהו השני וזה אינו טענה וכי שייך השטה בדבר שזה הוציא מעות כמה וכמה אלפים וגם נראה מטענתו שלא שיחק בו ורק שחבירו הבטיחו שהוא ישכירנו לו הרי להדיא שהרשהו לו וא"כ בהיתר עשה מה שקנה החוב ולא הי' השטאה כלל