דברי חיים חלק ב תעט

לראובן הנחה מערך המס שנתן עד הנה לפי שהוא עשה עבורו בקשה למקום גבוה ולכן יהא העשרים כסף לשכר טרחתו ואם לא יבא הנחה ישלם שמעון לראובן העשרים כסף ככה הוסכם ביניהם והנה כעת בא ממקום גבוה שישלם כאשר נערך בלא שום הנחה ולכן כעת תובע ראובן עשרים ר"כ משמעון כאשר הוסכם ביניהם והי' הפסק שישבע שמעון על שלא המחה את ראובן ועל ששילם בלא קוויטל פטור כמבואר בסי' נ"ח והיפך שמעון השבועה על ראובן שראובן ישבע ע"י היפוך ובלא קב"ח שכנגדו ואז ישלם ולאחר זה נשמע שנתפשרו להמתין איזה חדש או ימים ולאחר זמן ישלם לו העשרים ר"כ בלא שום שבועה והשליש אצל אחד מעות ע"ז והנה עתה טוען השליש יש לי כנגדו בידך ואני תופסם לחובי וגם טוען השליש כי לא מחל לו השבועה רק הוא השטה בו וסוף הדבר נתפשרו מחדש שישבע ראובן כמו שנפסק מאז ועתה אינו רוצה (שמעון) [ראובן] לישבע עד שיהא המעות מושלש ביד ב"ד למסור לידו תיכף אחר השבועה והשליש הנ"ל טוען שיתן המעות לאחר השבועה וא"צ להשליש מקודם

תשובה לע"ד נראה פשוט דשמעון חייב לשלם לראובן במה שפשע ששילם לעכו"ם בלא קוויטל כאשר עושים כל העולם ולא דמי לשליח שפרע למלוה ולא לקח השטר דהתם כתבו הטעם שסובר השליח דמהימן המלוה אצל הלוה כיון שלא הזכיר לו שטר כלל אבל נכרי הגובה מס שהיום הוא כאן ולמחר פתאום איננו כאשר שכיח בפלהדרין ולכן מסתמא הכוונה ליקח קוויטל כדרך שעושין כל פורעי המס ויותר מזה כיון דידוע דדד"מ דאפי' אם נודע בבירור ששילם להגובה אם לא לקח הקוויטל צריך לשלם לקאסי והוא יתבע את הגובה א"כ פריעת המס הוא בלקיחת הקוויטל ובכתיבה תוך ספר הערכי וכ"ז שאין לו קוויטל ואינו נכתב בספר לא פרט כלל המס ולא עשה שליחותו ששלחו לפרוע מס וצריך להחזיר שמעון השליח לראובן ששלחו כיון שלא עשה שליחותו וכן מצאתי בהדיא בכה"ג ח"מ סי' נ"ח ומביאו בס' ע"צ ז"ל ומה שהמחהו הנכרי את שמעון לראובן לא ידעתי המחאה זו מה טיבו הא הוי לאחר מ"מ וגם לא פטרהו [ע' בח"מ סי' קכ"ט ס"ג] ולכן בודאי לא כלום ההמחאה כלל וגם לא הי' לנכרי שום חוב ביד שמעון [שיהי' חייב בתורת מע"ש] ולכן השבועה על המחאה אינו כלל וגם טענת משטה שטוען השליש אינו כלום כיון שהשליש מעות ע"ת זה [כמ"ש הש"ך בסי' נ"ו סקכ"ד] ולכן לע"ד שמעון השליח חייב לשלם לראובן שפשע ולא לקח קוויטל וגם הוי שליח שלא עשה שליחתו כו' וגם אם הי' מקום לשבועה צריך להשליש המעות ביד ב"ד כי כן הוא בכל בתי דיני ישראל כאשר ראיתי בכמה קהלות ואם השליש נאמן מכח שלישותו [בידו] בודאי אינו נאמן בנוגע כזה שרוצה לתפוס המעות בשביל עצמו ולפע"ד בזה כ"ע מודים דא"נ מטעם שליש [ע' בש"ך סי' נ"ו סק"כ] ורק אם יש לו מיגו דהחזרתי נאמן השליש כמו כל תופס של אחרים דנאמן במיגו אך אני חושש במיגו זו הרבה דיצא קול וכעובדא דבר שרשם [ב"ב ל"ב ע"ב] וצריך הב"ד לעיין היטב אם הוי מיגו והי' שלום

סימן יא

להרב המאה"ג החריף ובקי ירא ד' המושלם וכ' כש"ת מ' אברהם א"ש האבד"ק ברדיוב יע"א

בדין של הרב הנגיד מו"ה זנוויל נ"י אשר נתן לנגיד ר' שמואל דוד וועקסל שילוה לו מעות בה"ע וצוה שהמעות המה לב"ח ורש"ד לא עשה כדבריו ורק מסר הוועקסל לאחרים והמה ישלמו לב"ח הנ"ל ובאו לדין המשלמים עם רש"ד ופטרו הב"ד את רש"ד ואח"כ תבעו המשלמים את ר"ז וטען לאו בד"ד אתה ע"כ הטענות והנה משום הוועקסיל אין לדבר כלל שהוא עסקא ולא נעשה העסקא כלל והשטר הוא אמנה ושניהם מודים מקודם שהוא אמנה הוועקסל אינו כלום ורק ר"ז מחויב לשלם מטעם שפרעו חובו דכל הטעם שפוטר בש"ע [סי' קכ"ח] משלם חוב של חבירו מטעם מפייס הי' לי' כמ"ש בש"ע בסוף הסעיף וא"כ הכא שר"ז צוה לשלם וא"כ לא הי' רצונו בפיוס וודאי חייב הלוה שנשלם חובו ואפי' לאידך טעמים משום דהוי מבריח ארי מ"מ מבואר [בסי' ק"ל דאם הרשהו] הלוה צריך לשלם ומבואר שם בסמ"ע [סק"ח] דל"ש שנתן לו רשות ול"ש שביקש ממנו ורק בגילה דעתו דניחא לי' סגי א"כ הכא דלוה מעות לצורך תשלומין בודאי ניחא לי' וחייב לשלם וכ"מ בכ"ג בשם מבי"ט וא"כ ר"ז חייב לשלם וא"ל דהתם הטעם שנתחייב דזה הוציא על פיו ומש"ה חייב לשלם לו ז"א דמשמע דאין הטעם רק דכל דניחא לי' חייב הלוה ותו דגם כאן הוציא על פיו דשמע מרש"ד שר"ז רצה ללות לו והלוה מעות ע"ז רק שרש"ד חזר ולא הלוה לר"ז ועמדו האנשים ושלמו עבור ר"ז בתורת הלואה שיחזיר להם כמו שרצה ר"ז א"כ בודאי חייב ר"ז לשלם למשלמי חובו ודאי לא יכחיש אדם דהוי גילוי דעת מר"ז דניחא לי' שישלמו להב"ח שלו ובגילוי דעת לחוד סגי דצריך לשלם להפורע חובו דניחא לי' בתשלומין וכה"ג מבואר גבי מקיף חבירו וגדר שלא מדעתו בחצר [בסי' קנ"ח ס"ו] ובכמה מקומות כנ"ל והי' שלום

סימן יב

לאחי הרב החריף החסיד המפורסם בו"ק חו"פ ע"ה שלשלת היוחסין וכו' מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דיקלא יע"א

שאלה איש אחד השליש טראטי בעד כלים שקנה אצל חבירו שיעמיד לו הכלים והוא ישלם לו המעות ואיש אחד הי' עם הקונה הנותן הטראטי ואמר לו להקונה שלא יירא לתת טראטי להמוכר הגם שעדיין לא לקח הכלים והנה כעת הטראטי זערירט ביד האיש אשר הי' עם הקונה כי לקח מהמוכר הטראטי ורוצה לגבות המעות מהקונה כי אמר שבודאי שילם לו הלכים והקונה טוען שלא קיבל הכלים כי יש מום במקח ואינו חייב כלל על הטראטי ושאלת מה דינו

הנה ידידי אחי כי רואה אני שאינך בקי בטיב הענין ובאמת גם אנכי אינני בקי בטיב הענין אך לדעתי הוא כן דמקודם תיקון הטראטין הי' כותבין שט"ח ובו הי' מבואר כל עניני התחייבות והנאמנות ויתר הענינים והי' אריכות הדברים ולא הכל ידעו לכתוב כנימוסיהם לזה תקנו באם שיהי' נכתב באופן נוסח שבטראטי מחויב בעהש"ט בהחיובים המבוארים בערכאות והודיעו זאת מקודם בכל המדינה שידעו מדבר זה כידוע מנהג אומה זו והנה לפ"ז נ"ל דאינו בגדר דינא דמלכותא רק בגדר דיברות ב"א במקום הזה דהנה בלה"ק החיוב מקרי חייב אני לך ובל"א איך בין שילדיג ובלשון צרפת בלשון אחר ובלשון פ' בלשון אחר ובודאי אין חילוק בכל לשון שמחייב עצמו והנה לפ"ז כיון דידוע במדינתנו דלשון זה צאלין זיא הוי איך בין שולדיג דהרי רואין שאין משלם לשום אדם רק מלוה מעות מזומן מ"מ זה הוא עכשיו בלשוננו לשון חייב אני לך שבלה"ק וא"כ אין זה תלוי כלל בדד"מ כי שם שייך האיך הדבר נעשה כמו שמבואר בשטר ורק עפ"י דתה"ק פסול לשון זה ובדד"מ כשר זה תלי' בדד"מ אבל דבר זה הוי עפ"י דתה"ק ממש כמו שכותב לו בלה"ק חייב אני לך מנה ולכ"ע עפ"י דתה"ק הוא חייב דהרי אם מלוה או מחייב עצמו ממש כותב בלשון זה צאהלין זיא הרי דזה הלשון הוא בלשוננו הקדוש חייב אני לך או לויתי ממך וזה לפע"ד ברור. גם מה שספקת אם לתת לזה דין בורח אודיע לך כי אני אינני פוסק עתה דין בורח רק אם נעשה כפי תיקון ב"ד ישראל אבל עתה בעוה"ר שהולכין באלמות וגם אינו נותן לב"ד כל מה שיש לו וכ"א מציל לעצמו בזה ליכא תקנת בורח כמו שמבואר בגוף התקנות בורח שראיתי וכעת אין הפנאי לעיין אך דרוש מספרים שנדפס בהם תקנת בורח ותראה שכן האמת גם מה שחששת שמא נמחל שעבודו לא ידעתי למה נמחל שעבודו ולמה נחוש לזה כיון שאין טוען בזה בבירור ולכן נלע"ד אם המוציא הטראטיל מודה שלא לוה זה כלום ואינו יודע אם מסר לו הכלים וגם המוכר אינו טוען שמסר לו הכלים לדעתי לא יוכל לגבות בו כי הוא שטר אמנה ולעולם לא הי' דעתו לחייב חנם רק אם יתנו לו הכלים ונאמן לומר שלא נתנו לו כיון שאין טענת ברי נגדו לומר דהמוציא הטראטי יהא נאמן במיגו ודמי ממש לאומר א"י שאתה חייב לי וגם עפ"י דד"מ כפי מה שנראה לי הי' פטור ואין טראטי כזה שוה כלום אם יודה אפי' עפ"י דד"מ ומה שכתבת דאינו נמכר רק בכומ"ס כדין שטר לפע"ד כיון דכותבין שגם המוכר השטר הוא עודנו בחובו א"כ לא הוי רק כשלוחו לגבות בשבילו המעות ולא הוי מכר כלל שהרי אם לא ישלם לו יהי' מאיזה סבה חייב המוכר לשלם לו וא"כ לפע"ד הוי רק כשלוחו וא"י לומר לו לאו בד"ד דהוי כהקנה לו בכתיבה זו של זערירן כנלע"ד

סימן יג

ר"ש להרב הגדול חו"נ מו"ה יעקב שלמה היילפרין נ"י האבד"ק פרעמישלאן יע"א

מכתבו עם השאלה הגיעני בעת אשר נסעתי. והכינותי